300
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
תהא אהבה עצמית, כאליו עצמו, הלא הזולת הרי בכל זאת, אינו "הוא"?
א) אהבת ישראל, אהבת התורה ואהבת ה', הן כולא חד. אהבת ה', אצל ישראל, היא הרי אהבה עצמית, שהרי בנים אתם לה' אלקיכם, ובן ואביו הם עצם אחד. אף אהבת ישראל הנובעת מצד אהבת ה', אוהב מה שהאהוב אוהב, היא, איפוא, אהבה עצמית5.
ב) ביתר העמקה: כל ישראל הם גוף אחד, עצם אחד הנמשך לכל אחד מהחלקים השונים", יוצא, שאין זו אהבה לזולת אלא לו עצמו.
יח יש לומר בדרך אפשר, שבדברי אדמו"ר הזקן ישנה הוספה על
במדבר
דברי המגיד, שכן ההגדרה, שיש לאהוב רשע גמור כצדיק גמור, תופסת מקום גם מבחינת ה"הבנה".
וההוכחה היא מעצם הכניסה לחילוקי דרגות: לאהוב כמו צדיק גמור.
לעומתה אהבת "כמוך", אינה
יט. לפי זה, מובנת שייכות אהבת ישראל למתן תורה, כיון שבאמצעות אהבת ישראל, ויחן כאיש אחד, מבלי התחלקות, מעוררים את עצם הנשמה (שכל ישראל הם עצם אחד, כנ"ל), ועל ידי כך, לוקחים כביכול את "אנא נפשי" - עצמות הקב"ה, שנתקשרה - באמצעות התורה - לעצמות ישראל.
(משיחת חגה"ש, תשי"ג)
הערות
מצוטט ב־1 עמודים
- לקוטי שיחות 148 לקו"ש ח"ב ע' 300
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.