ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין מג דין איך להתנהג בתפילין בהכנסו לבית הכסא

מג דין איך להתנהג בתפילין בהכנסו לבית הכסא

ובו ט' סעיפים

א אסור ¹⁵³² ליכנס לבית הכסא קבוע ¹⁵³³ להשתין בתפילין שבראשו או בזרועו, גזירה שמא יעשה בהן צרכיו¹⁵³⁴. אבל בבית הכסא עראי, דהיינו מקום שאין רגילין לפנות שם לגדולים, מותר להשתין בהן, ואין חוששין שמא יפנה שם¹⁵³⁵, אפילו הוא מקום צנוע¹⁵³⁶.

ויש מי שאוסר¹⁵³⁷ להשתין בתפילין אפילו שלא בבית הכסא, גזירה שמא יפיח בהן, כי כן דרך המשתינים, ותפילין צריכין גוף נקי¹⁵³⁸. ויש לחוש לדבריו¹⁵³⁹.

במה דברים אמורים ¹⁵⁴⁰ , כשהן עליו, אבל כשהן בכיסן ¹⁵⁴¹ ואוחז הכיס בידו, מותר להשתין בה[ן] לדברי הכל, שכשהן בכיסן אין איסור בהפחה לדברי הכל¹⁵⁴², כמו שיתבאר בסי' מ"ד¹⁵⁴³.

ואם אינן בכיסן אלא אוחזן בידו, אפילו אם תופסן בבגדו ובידו, אסור להשתין בהן מעומד אפילו שלא בבית הכסא, שמא (א) ישפשף ביד זו את ניצוצות מי רגלים שיפלו על רגליו כשמשתין מעומד¹⁵⁴⁴:

ב אבל אם הן בחיקו, וחגר חגורה. וכן אם הן צרורין וקשורין בבגדו¹⁵⁴⁵, שאינו צריך לאחזן בידו ¹⁵⁴⁶ , מותר להשתין בהם אפילו מעומד:

ג אבל אם משתין מיושב או בעפר תיחוח, שאין ניצוצות נופלין על רגליו, מותר להשתין בהן אפילו כשהן מגולין בידו¹⁵⁴⁷. ובלבד שלא יכנס בהן לבית הכסא קבוע, גזירה שמא יעשה בהן צרכיו כשהן מגולין בידו, כיון שהוא מקום שרגילים לפנות בו לגדולים¹⁵⁴⁸.

אבל אם אוחזן בבגדו בידו, מותר אפילו לעשות בהן צרכיו בבית הכסא קבוע¹⁵⁴⁹. וצריך שיאחזן בימינו כנגד לבו¹⁵⁵⁰, אבל לא בשמאלו, שמא יקנח בה, אבל בימין אין מקנחין¹⁵⁵¹. ולשפשוף ניצוצות אין לחוש כשנפנה לגדולים, שאף שאי אפשר לגדולים בלא קטנים, שמתוך שדוחק עצמו לגדולים בא לידי קטנים¹⁵⁵², מכל מקום מן הסתם הוא עושה צרכיו מיושב ¹⁵⁵³ , ומיושב אין לחוש לניצוצות¹⁵⁵⁴.

ויזהר לגללן ברצועות שלהן¹⁵⁵⁵, שלא תהא רצועה יוצאה מתחת ידו טפח¹⁵⁵⁶, שגם ברצועות יש קדושה, שהרי ד' ויו"ד של שד"י קבועים בהן¹⁵⁵⁷.

וכשהוא יוצא מרחיק ד' אמות מפתח בית הכסא ומניחן עליו. וכן כשנכנס צריך לחלצן ברחוק ד' אמות מפתח בית הכסא ומכניסן בבגדו בידו¹⁵⁵⁸.

ואפילו הנכנס לבית הכסא קבוע להשתין מים צריך לחלצן ברחוק ד' אמות¹⁵⁵⁹. ואע"פ שאין איסור מן הדין לילך בתפילין אפילו תוך ד' אמות של צואה עצמה¹⁵⁶⁰, מכל מקום כיון שזה צריך הוא לחלוץ תפליו משום גזירת חכמים שמא יעשה בהן צרכיו, יש לו לחלצן מיד שמגיע לד' אמות של בית הכסא, שהן כד' אמות של צואה עצמה, כמו שיתבאר בסי' פ"ג¹⁵⁶¹. אבל יכול להוליכן עמו בידיו עד בית הכסא, ושם יאחזן בבגדו ביד ימין ¹⁵⁶² אם ישתין מיושב או בעפר תיחוח ¹⁵⁶³ . אבל אם ישתין מעומד, לא יוליכן עמו לבית הכסא ¹⁵⁶⁴ , אלא יתנו לחבירו¹⁵⁶⁵, אלא אם כן מוליכן בכיסן¹⁵⁶⁶.

אבל הנכנס לבית הכסא קבוע לעשות צרכיו מיושב, אין לו ליתנן לחבירו, שכיון שהתירו לו חכמים להכניסן לבית הכסא בבגדו בידו¹⁵⁶⁷, יש להכניסן עמו כדי שישמרוהו מן המזיקים ¹⁵⁶⁸ , וגם מצוה לשמרן בעצמו¹⁵⁶⁹.

במה דברים אמורים שהנכנס לבית הכסא קבוע צריך לחלצן ברחוק ד' אמות, בבית הכסא שהצואה שבו היא מגולה בלא חפירה. אבל אם היא בחפירה, הרי החפירה היא רשות לעצמו ובית הכסא שלמעלה רשות לעצמו, ואין לו דין בית הכסא כלל, כמו שיתבאר בסי' פ"ג¹⁵⁷⁰, ומותר ליכנס בתוכו בתפילין שעליו¹⁵⁷¹. ומכל מקום קודם שישתין צריך לחלצן לדברי הכל, כמו בשאר בית הכסא קבוע ¹⁵⁷² (וגם לכסותן, כמו שיתבאר בסימן שט"ו ¹⁵⁷³ ).

במה דברים אמורים, להשתין, אבל לעשות צרכיו צריך לחלצן ברחוק ד' אמות ממקום שרוצה לעשות צרכיו, אפילו נפנה במקום שאינו בית הכסא כלל, אלא בחצירו או על פני השדה¹⁵⁷⁴:

ד וכל זה כשנפנה ביום. אבל אם נפנה בלילה¹⁵⁷⁵, או סמוך לחשיכה שאין שהות להניחן עליו עוד אחר עשיית צרכיו¹⁵⁷⁶, לא יעשה בהן צרכיו אפילו הן גלולין בבגדו, ולא יכנס בהן לבית הכסא קבוע אפילו להשתין¹⁵⁷⁷ מיושב¹⁵⁷⁸ והן גלולין בבגדו, אלא חולצן ברחוק ד' אמות ומניחן בכיסן אם יש בו טפח. אבל אם אין בו טפח, בטל הוא לגבי התפילין כיון שהוא כליין. ואם מניחן בכלי שאינו כליין, אפילו אין בו טפח אינו בטל לגביהן¹⁵⁷⁹. ואוחז הכיס או הכלי בידו, ונכנס אפילו לבית הכסא קבוע לעשות צרכיו¹⁵⁸⁰ או להשתין אפילו מעומד¹⁵⁸¹:

ה וכל זה שהתירו חכמים להכניס תפילין לבית הכסא קבוע¹⁵⁸² אפילו כשהן בכיסן¹⁵⁸³, הוא בבית הכסא שבשדה, שאי אפשר להצניען חוץ לבית הכסא, שמא יטלו אותן עוברי דרכים¹⁵⁸⁴. אבל בבית הכסא שבבית לא יכניסן כלל, אפילו בכיסן, כיון שיכול להניחן במקום המשתמר¹⁵⁸⁵.

וכן לא יעשה בהן צרכיו בחצירו, אפילו שלא בבית הכסא, אפילו הן בכיסן ¹⁵⁸⁶ .

אבל מותר להשתין בהן שלא בבית הכסא קבוע כשהן בכיסן, אפילו הוא בביתו וחצירו¹⁵⁸⁷:

ו ואפילו בבית הכסא שבשדה לא התירו אלא בתפילין שאדם לובשן כל היום והולך בהן בשדה, ואי אפשר לטרוח בכל פעם להשיבן לביתו, וגם אי אפשר להצניען בשדה מפני עוברי דרכים. אבל שאר ספרים, אסור להכניסן אפילו בבית הכסא שבשדה בבגדו בידו להשתין מיושב, או לעשות צרכיו אפילו שלא בבית הכסא קבוע¹⁵⁸⁸, כי יכול להניחם בביתו¹⁵⁸⁹.

אבל מותר להכניסן בכיסן¹⁵⁹⁰ לבית הכסא קבוע שבשדה, לעשות צרכיו או להשתין אפילו מעומד (אבל בבית הכסא שבבית, או לעשות בהן צרכיו בחצירו אפילו שלא בבית הכסא קבוע, דינם כתפילין שאסור אפילו בכיסן¹⁵⁹¹).

וספר תורה אסור להכניסו אפילו בכיסו לבית הכסא קבוע אפילו שבשדה, כמו שיתבאר ביו"ד סימן רפ"ב¹⁵⁹².

וכל זה כשרוצה לעשות צרכיו גדולים או אפילו קטנים, אלא שהוא בית הכסא קבוע, ויש לחוש שמא יפנה שם לגדולים. אבל אם נכנס שלא לעשות צרכיו כלל, יש מתירין להכניסן בידו אפילו מגולין לבית הכסא קבוע אפילו שבבית¹⁵⁹³, והוא הדין לשאר ספרים. ויש מי שאוסר¹⁵⁹⁴ בנכנס לבית הכסא קבוע שלא לעשות צרכיו, כמו שיתבאר, כמו בנכנס לעשות צרכיו. ונכון לחוש לדבריו¹⁵⁹⁵.

במה דברים אמורים להכניסן בידיו. אבל ליכנס לבית הכסא בתפילין שבראשו או בזרועו, שלא לעשות צרכיו כלל אפילו קטנים, לדברי הכל אסור בכל ענין, אפילו הן מכוסין על ראשו וזרועו. שהרי אפילו בבית המרחץ אסרו ליכנס בתפילין שעליו ¹⁵⁹⁶ . ולא אמרו שאין איסור ליכנס לבית הכסא קבוע להשתין בתפילין שעליו אלא משום גזירה שמא יפנה בהן ¹⁵⁹⁷ , אלא משום שלהשתין הוא חייו של אדם ואי אפשר בלעדו¹⁵⁹⁸, ולא היו מטריחין אותו לחלוץ תפליו בשביל כך, משא"כ כשנכנס שלא לצורך¹⁵⁹⁹. וליכנס למרחץ, אף שהוא צרכו של אדם¹⁶⁰⁰, מכל מקום כיון שמוכרח הוא לחלצן במרחץ כשיפשיט כל בגדיו, הצריכוהו לחלצן על פתח המרחץ, שלא יכנס בהן כלל לבית המרחץ¹⁶⁰¹. ומטעם זה הצריכוהו לחלצן ברחוק ד' אמות מבית הכסא קבוע כשנכנס להשתין, כמו שנתבאר למעלה¹⁶⁰²:

ז במה דברים אמורים, ליכנס לבית הכסא. אבל צואה שאינה בבית הכסא, מותר לילך אצלה בתפילין שעל ראשו וזרועו, אם דרך הילוכו הוא שם, ואין צריך להרחיק ממנה. ולכן מותר לילך בתפילין שעל ראשו במבואות המטונפות, אע"פ שהצואה נראה לעין, ואין צריך לכסות התפילין של ראש מן הדין¹⁶⁰³. ואעפ"כ טוב לכסות בכובע¹⁶⁰⁴:

ח וכן מותר לרופא ליקח עביט של מי רגלים לבדוק בו החולה, אע"פ שתפילין בראשו ¹⁶⁰⁵ . ובעל נפש יחמיר לעצמו¹⁶⁰⁶:

ט אם שכח תפילין בראשו ועשה בהן צרכיו, מניח ידו עליהן לכסותן עד שיגמור עמוד הראשון, שאם יפסיק מיד, יבא לידי הדרוקן¹⁶⁰⁷. ויוצא וחולץ של יד ושל ראש ¹⁶⁰⁸ , וחוזר ונכנס¹⁶⁰⁹:

קונטרס אחרון

(א) שמא ישפשף כו'. (עיין תוספות¹⁶¹⁰, וט"ז סעיף קטן ד ¹⁶¹¹ , דלא כמ"א שם¹⁶¹², ודו"ק. וכן משמע בבית יוסף¹⁶¹³).

הערות

1532. בסימן שלפנינו מובאים כמה אופני היתר להשתין או ליפנות כשהתפילין אצלו. במה דברים אמורים, בלובש תפילין כל היום, והולך בשדה, וצריך להשתין או ליפנות (ס"ו). משא"כ בזמנינו: (א) לובשים תפילין רק בעת התפלה. (ב) יש שירותים בכל בית. ולכן אין היתר לכל האופנים שיתבארו בסימן זה (ס"ה). וגם באופן שהתירו, אסרו כמה דברים: (א) כשהתפילין בראשו או בזרועו, אסור ליפנות בהם (ס"א), ואסור להפיח בהם (ס"א), ואסור ליכנס בהם לבית הכסא שלא לעשות צרכיו (ס"ו). ואילו להשתין לא נאסר אלא: (א) בבית הכסא קבוע, שמא יעשה בהן צרכיו (ס"א). (ב) מעומד, שמא ישפשף ניצוצות (ס"א). (ג) יש אוסרים בכל אופן, שמא יפיח (ס"א). מותר לעבור בהם במבואות המטונפים (ס"ז). אבל אסור ליכנס בהם לבית הכסא אפילו שלא לעשות צרכיו (ס"ו), וצריך לחלצן ד' אמות ממקום שעושה צרכיו, או מבית הכסא (ס"ג). (ב) כשהם מגולים בידו, אסור ליכנס לבית הכסא קבוע, שמא יפנה (ס"ג). ויש אוסרים ליכנס אפילו שלא לעשות צרכיו (ס"ו). ומותר להשתין מיושב או בעפר תיחוח, שאין חשש שמא ישפשף ניצוצות (ס"ג). ויש אוסרים בחשש הפחה (מד, א). (ג) כשהתפילין בבגדו ובידו, מותר ליפנות (ס"ג). אבל אסור להשתין מעומד, שמא ישפשף ניצוצות (ס"א). (ד) כשהתפילין צרורין וקשורין בבגדו או שהם בכיס, מותר להכניסם אתו לבית הכסא (ס"ג), ואפילו בלילה (ס"ד) ומותר להשתין בהם (ס"א), ואפילו מעומד (ס"ב), ואפילו בביתו וחצרו (ס"ה), ואין איסור בהפחה (ס"א. מד, א). (ה) כשהם כלי בתוך כלי, מותר לעשות צרכיו, או לשמש מטתו, אפילו בביתו ובאותו חדר (מ, ג. שטו, ד. וכאן הערה מב ).
1533. המיוחד גם לעשיית צרכיו גדולים.
1534. רבא ברכות כג , א (איבעיא להו, מהו שיכנס אדם בתפילין (כשהן בראשו קאמר, רש"י) לבית הכסא קבוע להשתין מים, רבינא שרי, רב אדא בר מתנא אסר, אתו שיילוה לרבא אמר להו אסור, חיישינן שמא יפנה בהן (גדולים, רש"י), ואמרי לה שמא יפיח בהן). רבינו ירוחם נתיב יט ח"ה (ה"ר יעקב מאורלייניש היה מסתפק אם אסור ליכנס לבית הכסא עם תפלין של יד, כיון שמכוסים בעור שלהם, דשמא לא אסרו אלא בתפלין של ראש שיש בו שי"ן, עד כאן, ולפיכך אסרו בין בתפלין של יד בין בתפלין של ראש). טור ושו"ע ס"א (אסור ליכנס לבית הכסא קבוע להשתין, בתפילין שבראשו, גזירה שמא יעשה בהם צרכיו). מ"א ס"ק א (הוא הדין בזרועו נמי אסור מהאי טעמא. וכן כתב רבינו ירוחם והפוסקים. והא דנקט בראשו בא למעוטי אם אוחזן בידו).
1535. תוס' ד"ה חיישינן (ודוקא בבית הכסא קבוע חיישינן שמא יפנה בהן, אבל בבית הכסא עראי, שאין רגילים לפנות שם, מותר להשתין בהן, ולא חיישינן שמא יפנה בהן). טור (ובבית הכסא עראי מותר להשתין בהן כשהן בראשו). והטעם שהתירו להשתין, יתבאר לקמן ס"ו ( משום שלהשתין הוא חייו של אדם ואי אפשר בלעדו, ולא היו מטריחין אותו לחלוץ תפליו בשביל כך).
1536. רא"ש פ"ג דברכות סי' כו, והלכות תפילין סי' כ (ומתוך קושיא זו היה גורס רבינו האי מהו שיכנס לבית הכסא צנוע, ומשום שסופו להיות קבוע, כי היה קשה לו דעל הכניסה הוא אסור, ולא קשה מידי כדפרישית). והיינו שמסקנת הרא"ש היא, שתלוי רק ב"קבוע" ולא ב"צנוע".
1537. רמב"ם הל' תפילין פ"ד הי"ח (במה דברים אמורים בבית הכסא הקבוע, שאין ניצוצות ניתזות עליו. אבל בית הכסא עראי, לא יכנס בהן כשהם גלולים, אלא חולץ אותן ונותנן לחבירו לשמרן), ובהשגת הראב"ד שם (נראה בגמרא דבית הכסא עראי משתין בהן ותפילין בראשו), ופירש בכ"מ שם (ולאפוקי מרבינו דלא מפליג בין בית הכסא קבוע לבית הכסא עראי אלא כשהן בידו, אבל כשהן בראשו, בין בזה ובין בזה אסור). פסקי ריא"ז פ"ג דברכות הלכה ה אות ב, נעתק בשלטי הגבורים יד, א (ונראה לי דאף בבית הכסא עראי אסור, שאע"פ שאין לגזור שמא יפנה בהן, חוששין שמא יפיח בהן, שכן דרך המשתין להפיח). הובא בדרכי משה, כאמרי לה שם בגמרא (ואמרי לה שמא יפיח בהן). שו"ע ס"א (ומדברי הרמב"ם נראה שאסור להשתין כשהם בראשו, בין בבית הכסא קבוע בין בבית הכסא עראי). מ"א ס"ק ה (דגזרינן שמא יפיח בהם, כדאיתא בגמרא).
1538. כדלעיל סי' לז סעיפים א-ב (שצריכין גוף נקי שלא יפיח בהן). והיינו שאף שהשתנה אינה בסתירה לחיוב גוף נקי, מכל מקום חוששין שמא יפיח, שהוא בסתירה לגוף נקי.
1539. שו"ע שם ( ויש לחוש לדבריו) .
1540. הן לדעה הראשונה שאסור להשתין בהם בבית הכסא קבוע, והן לדעה השנית שאסור להשתין בהם אף שלא בבית הכסא.
1541. הגדרת "כיסן" תתבאר לקמן ס"ד. ואפשר גם כאן יש חילוק בין כיס טפח לפחות מטפח, כדלקמן שם.
1542. מ"א ס"ק יד (ואם רוצה להשתין בבית הכסא עראי, אם הם בכיסן שרי אף להרמב"ם, דהא טעמא שמא יפיח בהן, וכשהן בכיסו לא איכפת לן בהפחה, כמ"ש ב"י סוס"י מ"ד בשם העיטור).
1543. סוף סעיף א (ויש אוסרין לישן שינת קבע אצל התפילין אפילו כשהן מונחים על השלחן, עד שיפרוס סודר עליהן גזירה שמא יפיח ... אבל כשהן בנרתקן ... אין לחוש כלל להפחה, אף לסברא האחרונה), ושם נסמן (הערה טו ).
1544. ברכות כג, ב (לא יאחז אדם תפילין בידו ... ישתין בהן מים ... בית הכסא עראי, דאיכא ניצוצות אסרי). תוס' שם ע"א ד"ה חיישינן (והא דתניא לקמן לא ישתין בהן אפילו בבית הכסא עראי, היינו דוקא כשאוחזן בידו, דחיישינן שמא ישפשף בהן הניצוצות אם יפלו מים על רגליו). רא"ש פ"ג דברכות סי' כח (בית הכסא עראי איכא ניצוצות, ולפיכך אסור אפילו לאוחזן בבגדו ולהשתין ... דבבית הכסא קבוע עושה צרכיו מיושב, וכלין מי רגלים וליכא ניצוצות, אבל כשמשתין מעומד אינן כלין, ואיכא ניצוצות ומצוה לשפשף). טור ושו"ע ס"א (אבל אם אוחזן בידו, אסור להשתין בהם מעומד, אפילו אם תופס אותם בבגדו, מפני שצריך לשפשף בידו ניצוצות שברגליו), ורמ"א שם (ואין חילוק בין קבע לעראי לענין זה, אלא דבית הכסא קבוע מסתמא עושה צרכיו מיושב, ובית הכסא עראי מסתמא עושה מעומד, הואיל ואינן נפנה לגדולים). וכדלעיל סי' ג במהדורא קמא ס"כ (צריך לשפשף בידו הניצוצות של מי רגלים הניתזים על גבי רגליו שלא יצא בהן לחוץ ... או ישתין מיושב, דבכל הני גווני ליכא למיחש לניצוצות). עיין בקונטרס אחרון .
1545. ספר התרומה הלכות תפילין סי' ריג (אבל בחיקו אם חגור חגורה, או בבגדו בידו, פשיטא דשרי ... דהא ליכא למיחש משום נצוצות). שו"ע ס"ד (אם הם בחיקו וחגור חגורה, או בבגדו בידו, מותר בין להשתין בין לפנות).
1546. מ"א ס"ק ח (דהכא מיירי שקשורים בבגדו, שאף אם ישפשף בידו לא יפלו התפילין). עיין במה שכתבתי לעיל בקונטרס אחרון, להוכיח "דלא כמ"א".
1547. הרב רבינו יונה ברכות יד, ב (דכי אמרינן דליכא ניצוצות הני מילי מיושב, דאין מי רגלים כלים אלא מיושב). רא"ש שם (עושה צרכיו מיושב, וכלין מי רגלים, וליכא ניצוצות). רמ"א סעיף א (אם משתין מיושב או עפר תיחוח דליכא ניצוצות). ו כדלעיל סי' ג מהדו"ק ס"כ (ישתין לתוך עפר תיחוח, או יעמוד במקום גבוה וישתין למקום נמוך, או ישתין מיושב, דבכל הני גווני ליכא למיחש לניצוצות).
1548. כדלעיל ס"א שגזרו שמא יעשה צרכיו; אלא דלעיל שם מיירי כשהתפילין בראשו או בזרוע, וכאן מיירי שאוחזן בידו, וגם זה אסור בעושה צרכיו ואוחז התפילין בידו, אלא אם כן אוחזן "בבגדו בידו", כדלקמן בסמוך (אם אוחזן בבגדו בידו מותר אפילו לעשות בהן צרכיו בבית הכסא קבוע). ואף שנפסק בשו"ע ס"א (ואם אוחזן בידו, מותר להשתין בהם בבית הכסא קבוע). כבר דנו הפוסקים, ורובם אסרו: ב"ח (דבקבוע חיישינן שמא יפנה בהן, דישכח התפילין בראשו, אבל בעראי דאין רגילות לפנות שם לא חיישינן. אבל כשהם בידו, דליכא למיחש שישכח התפילין שבידו ויפנה בקבוע, דאין אדם שוכח מה שהוא אוחז בידו). ט"ז ס"ק א (משמע מלשונו דבידו לחוד סגי. ולא עמדתי על דעתו, דאמאי לא חייש גם בזה שמא יפנה, וכבר קי"ל דאין היתר לפנות אלא כשהן כרוכין בימינו ובבגדו כמ"ש בס"ה ... אם הם בידו לחוד, נהי דאין חוששין שמא יקנח הניצוצות שעל רגליו, משום שמשתין מיושב, מכל מקום חיישינן שמא יפנה בהם). נחלת צבי ס"ק ה (ולעיל שפסק ס"א שבאוחז ביד לחוד סגי ... יש לתמוה למה לא חשו לשמא יפנה ויהיה בידו מגולין ... נשמע ממילא שצריך לאחוז בבגדו ובידו). אלי' זוטא ס"ק א (בלחם חמודות דף צ"ח הקשה, הא בריש סימן זה מותר אפילו בידו בלא בגדו. ולא קשה מידי, דאפשר לפרש גם בריש סימן זה דמיירי דוקא בבגדו. וכן פסק הב"ח לעיל ונחלת צבי). וכן משמע ברא"ש .
1549. ר' עקיבא בברייתא שם כג, א (הנכנס לבית הכסא קבוע ... רבי עקיבא אומר ... אוחזן בבגדו ובידו).
1550. ר' מייאשא שם (הלכה גוללן כמין ספר, ואוחזן בימינו כנגד לבו). טור ושו"ע ס"ה ( ואוחזן בימינו ובבגדו כנגד לבו).
1551. נמוקי יוסף הלכות תפילין ט, ב (ואוחזן בימינו, ויהיו מכוסין בבגדו כנגד לבו, כדי שיזכור אותם ולא יפשע בהם, ומקנח בשמאל, דבלאו הכי אסור לקנח בימין). מגדל עז פ"ד הי"ח (ומשום הכי נוטלן בימינו דוקא, דשמאלו בעי לקנוחי בה). ב"ח (אוחזן בימינו, להוציא שמאלו. והיינו טעמא, כיון דצריך לקנח בשמאל, כדאיתא פרק הרואה, וכדלעיל בסימן ג'). ט"ז ס"ק ו (הטעם בב"י בשם נמוקי יוסף ומגדל עז, דבשמאל מקנח עצמו אחר עשיית צרכיו, כדלעיל סי' ג', ומשום הכי אסור לאחוז התפילין בשמאל). מ"א ס"ק י (אבל לא בשמאלו, מפני שצריך לקנח בה, כמ"ש סימן ג'). והוא כדלעיל סי' ג מהדורא קמא סי"ד (לא יקנח את עצמו ביד ימין, מפני שבימין קושר את התפילין על השמאל, לכן אין ראוי לקנח את עצמו בה), ומהדורא בתרא ס"ט (לא יקנח ביד ימין, אלא בשמאל, מפני שבאצבעות ימינו קושר תפילין על שמאלו).
1552. רש"י ברכות כג, ב ד"ה אלא (מתוך שהוא דוחק עצמו לגדולים הוא בא לידי קטנים). וכדלעיל סי' ג מהדו"ק ס"ו ( דמתוך שהוא דוחק את עצמו לגדולים הוא בא לידי קטנים ).
1553. כדלעיל סי' ג מהדורא קמא ס"ה (לא יפנה בעמידה).
1554. רא"ש שם (ואם תאמר, היאך אפשר בבית הכסא דליכא ניצוצות, והלא אי אפשר לגדולים בלא קטנים. ויש לומר, דבבית הכסא קבוע עושה צרכיו מיושב, וכלין מי רגלים וליכא ניצוצות). ט"ז שם (ואין להקשות, היאך אפשר בבית הכסא בלא ניצוצות, והלא אי אפשר לגדולים בלא קטנים. יש לומר כיון שמיירי בבית הכסא קבוע, עושה צרכיו מיושב, וכלים מי רגלים מהגוף, וליכא ניצוצות. כ"כ הרא"ש).
1555. ר' מייאשא שם כג, א (הלכה גוללן (ברצועות שלהן, רש"י) כמין ספר). טור ושו"ע ס"ה (וגוללן ברצועות שלהן).
1556. רב נחמן שם (ובלבד שלא תהא רצועה יוצאת מתחת ידו טפח). טור ושו"ע שם (ויזהר שלא תהא רצועה יוצאה מתחת ידו טפח).
1557. רש"י שם (שיש בה קדושה, שהרי בהן הוא קושרן, ובקשר נראה בעשייתו כמין דל"ת, על שם אחת מאותיות של שדי, והשי"ן עשוי' בכותלי הקציצה החיצונה, והיו"ד עשויה בראש רצועת תפילין של יד). הובא בט"ז ס"ק ז ובמ"א ס"ק יא. וכדלעיל סי' לב סע"ט (קשר של תפילין, הלכה למשה מסיני שלאחר שהכניס הרצועה לתוך המעברתא יעשה קשר כמין דלי"ת בשל ראש וכמין יו"ד בשל יד, להשלים אותיות שד"י עם השי"ן שבשל ראש).
1558. ברייתא שם (הנכנס לבית הכסא, חולץ תפיליו ברחוק ד' אמות ונכנס ... וכשהוא יוצא מרחיק ד' אמות ומניחן) . טור ושו"ע שם (אם רוצה ליכנס לבית הכסא קבוע לעשות צרכיו, חולצן ברחוק ארבע אמות ... וכשיוצא מרחיק ארבע אמות ומניחן).
1559. טור ושו"ע ס"א (אלא חולצן ברחוק ארבע אמות), לפי דעת ט"ז ס"ק ג (וקאי ארישא, דהיינו בבית הכסא קבוע, דאסור להשתין כשהם בראשו, אלא חולצן וכו' ... להטור דמותר להשתין ב[עראי] כשהן בראשו, למה יחלוץ ברחוק ארבע אמות). ומ"א ס"ק ד (ומה שכתב אלא חולצן ברחוק ד' אמות, מיירי בקבוע).
1560. כדלקמן ס"ז, וכדלעיל סי' כה ס"ח (שמדינא דגמרא מותר לילך בתפילין מגולין במבואות המטונפות, אפילו יש שם טינוף להדיא), ושם נסמן (הערה יח ).
1561. ס"א (כשם שאסור לקרות קריאת שמע כנגד הצואה מן התורה כך אסור לקרות כנגד בית הכסא ישן, דהיינו שנשתמש בו כבר פעם אחד בעשיית צרכיו ... ואפילו הוא ממחיצות גבוהות י' טפחים, שהן חולקות רשות לעצמן לכל מה שבתוכן, ונמצא שהצואה שבתוכן היא ברשות בפני עצמו, מכל מקום המחיצות עצמן, כיון שהם מיוחדים לכך הם מאוסין כמו גרף של רעי, וצריך להרחיק מהם ד' אמות).
1562. כיון שהוא בית הכסא קבוע, וחששו שמא יעשה בהן צרכיו, שאז צריך לאחזן ביד ימין, כדלקמן ( וצריך שיאחזן בימינו כנגד לבו).
1563. כדלעיל ( אבל אם משתין מיושב או בעפר תיחוח, שאין ניצוצות נופלין על רגליו, מותר להשתין בהן אפילו כשהן מגולין בידו ... אם אוחזן בבגדו בידו, מותר אפילו לעשות בהן צרכיו בבית הכסא קבוע).
1564. כדלעיל סוף ס"א (אסור להשתין בהן מעומד ... שמא ישפשף ביד זו את ניצוצות מי רגלים).
1565. טור ושו"ע ס"א (אלא חולצן ברחוק ד' אמות ונותנם לחבירו). מ"א ס"ק יא (בס"א מיירי שרוצה להשתין מעומד בקבוע, ואם כן אי אפשר להכניסן בידו מפני שצריך לשפשף, ובראשו אסור דחיישינן שמא יפנה בהם, ועל כן צריך ליתנן לחבירו).
1566. כדלעיל ס"א (אבל כשהן בכיסן ואוחז הכיס בידו, מותר להשתין בה[ן] לדברי הכל).
1567. שאילתות פ' בא שאילתא מה (התקינו שיהא אוחזן בידו ונכנס לבית הכסא ... דאמר רבה בר בר חנה, כי הוה אזילנא בתריה דרבי יוחנן, כי הוה בעי למיסק לבית הכסא, כי הוה נקיט ספרא דאגדתא הוה יהיב לן, תפילי לא יהיב לן, ואמר רבא, כי הוינא אזילנא בתריה דרב נחמן, כי הוה בעי למיסק לבית הכסא, כי הוה נקיט ספרא דאגדתא הוה יהיב לן, תפילי לא יהיב לן, אמר כיון דשריין לינטרן). והוא בברכות כג, סע"א. הובא ב הגהות מיימוניות הל' תפילין פ"ד אות ל'' סמ"ג עשין כב בסופו .
1568. רש"י ברכות שם (אכניסם עמי וישמרוני מן המזיקין). הובא ב"י (פירש רש"י, אכניסם עמי וישמרוני מן המזיקין). וכדלקמן סי' שח סי"ט (התפילין ... לצורך גופן, כגון בשביל שישמרוהו מן המזיקין).
1569. הרב רבינו יונה ברכות יד, ב (ויש ספרים שגורסין אותו לנטרן, כלומר ישמרו אותו מן המזיקין. ויש מפרשים אשמור אותם אני בעצמי). הובא בב"י.
1570. סעיף ד (בית הכסא שהוא בחפירה, ופיו ברחוק ד' אמות מן הגומא, והוא עשוי במדרון בענין שהרעי מתגלגל ונופל מיד למרחוק, וכן המי רגלים יורדין מיד לגומא, הרי הוא כסתום, וכאלו אין שם בית הכסא כלל חוץ לגומא).
1571. רש"י ברכות כג, א ד"ה בית הכסא קבוע (וכל בתי כסאות שבגמרא, על פני השדה הם בלא חפירה), ושו"ע ס"ב (בית הכסא קבוע, היינו שיש בו צואה והוא על פני השדה בלא חפירה), ומ"א ס"ק ו (לפי מ"ש לעיל, דמ"ש אלא חולצן ברחוק ד' אמות, קאי כשרוצה להשתין בבית הכסא קבוע, אם כן אתי שפיר דעל זה קאמר דוקא כשהוא בלא חפירה, אבל כשהוא בחפירה חולץ ומשתין לאלתר, ואין צריך להרחיק ד' אמות, כן נראה לי).
1572. כדלעיל ריש ס"א (גזירה שמא יעשה בהן צרכיו).
1573. סעיף ד (ומותר לעשות צרכיו שם ... שהרי יש כאן שני כיסויים, והרי זה ככלי בתוך כלי). וכבר נתבאר לעיל בתחלת הסעיף (מותר להשתין בהן אפילו כשהן מגולין בידו. ובלבד שלא יכנס בהן לבית הכסא קבוע, גזירה שמא יעשה בהן צרכיו כשהן מגולין בידו, כיון שהוא מקום שרגילים לפנות בו לגדולים. אבל אם אוחזן בבגדו בידו, מותר). ואם כן מה מוסיף כאן שיש ללמוד מהאמור בסי' שטו? וראה תהלה לדוד ס"ק ג. ובאמת יש הפרש בינם, שכאן סגי במה שאוחזן בבגדו בידו, שהוא כיסוי אחד, ואילו שם הצריך שני כיסויים (כלי בתוך כלי). ואפשר התם שאני, דמיירי בביתו ובאותו חדר, וכדלקמן ס"ה (אבל בבית הכסא שבבית לא יכניסן כלל אפילו בכיסן), ולא התירו אלא בשני כיסויים, וכעין המבואר במחצית השקל ס"ק יד (ולענ"ד דאם הן בכיסן ונותנן בכיס התפור במלבושו, דאותו כיס אינו כליין, והוי כלי תוך כלי, לענ"ד מותר). ונפקא מינה למעשה, בנמצא בשדה התעופה וכיו"ב, וצריך ללכת לשירותים, ויש לו תפילין בתיקו, שהוא כלי בתוך כלי, מותר להכניסו עמו לשירותים. ואפשר שבאופן זה מותר להכניסו עמו אף אם הם בכיס המיוחד להם.
1574. רא"ש פ"ג דברכות סי' כו (דתניא לקמן הנכנס לבית הכסא חולץ תפיליו ברחוק ארבע אמות ונכנס, לאו משום הכניסה צריך לחלוץ, אלא משום שרוצה לעשות צרכיו), ובהלכות תפילין סי' כ (דאפילו אם אינו קבוע, כיון שנכנס לעשות צרכיו צריך לחלוץ ברחוק ד' אמות (והוא הדין בלא בית הכסא, בכל מקום שעשה צרכיו צריך לחלוץ)). הובא ב ב"י . וכן כתב רבינו ירוחם נתיב יט ח"ה (ואין הפרש בזה בין בית הכסא קבוע לעראי, פירוש והוא הדין בשדה ובכל מקום שיפנה, שצריך לחלצן ברחוק ארבע אמות). מ"א שם (הרא"ש והרב"י דסבירא להו דלא משום הכניסה צריך לחלוץ, אלא משום שרצה לעשות צרכיו. ואפילו בבית הכסא עראי כשרוצה לפנות צריך לחלוץ ברחוק ד' אמות).
1575. ר' יוחנן שם ברכות כג, א (ביום (כשהוא חולצן בשביל בית הכסא, רש"י) גוללן כמין ספר ומניחן בידו כנגד לבו. ובלילה עושה להן כמין כיס טפח (דחללו טפח, דחשיב הכלי אהל להפסיק בינם לקרקע, רש"י) ומניחן). טור ושו"ע ס"ו (היה לבוש בתפילין והוצרך לבית הכסא בלילה ... לא יכנס בהם גלולין בבגדו ... אלא כיצד יעשה, חולצן ומניחן בכלי אם היה בו טפח). וכדלעיל סי' שטו ס"א (כדי טפח, שזהו שיעור להיות נקרא אהל), ושם נסמן (הערה ח).
1576. ר' זירא שם (לא שנו אלא שיש שהות ביום ללבשן. אבל אין שהות ביום ללבשן, עושה להן כמין כיס טפח ומניחן) טור ושו"ע ס"ו (או סמוך לחשיכה, שאין שהות להניחם עוד אחר שיצא).
1577. רמב"ם הל' תפילין פ"ד הי"ט (ואפילו להשתין מים בבית הכסא קבוע). שו"ע שם.
1578. מ"א ס"ק יב (ואפילו להשתין, פירוש אפילו להשתין מיושב). והיינו שבבית הכסא קבוע והוא מיושב, אסור מטעם שמא יעשה בהם צרכיו, ודינו בכל האמור בסעיף זה כמו הנכנס לעשות צרכיו בלילה. וכן הדין במשתין מעומד, כדלקמן בסוף הסעיף (או להשתין אפילו מעומד).
1579. אביי שם (לא שנו (דבעי טפח, רש"י) אלא בכלי שהוא כליין (כיס העשוי לצרכן, דכליין קרוב להיות בטל אצלם, הילכך בעינן דבר הניכר שיהא חוצץ בפניהם, רש"י), אבל בכלי שאינו כליין, אפילו פחות מטפח). טור ושו"ע שם (או בכלי שאינו כליין אף על פי שאין בו טפח). מ"א ס"ק יג (אבל אם אין בו טפח, בטל לגבי התפילין כיון שהוא כליין).
1580. רמב"ם שם (ואוחז הכלי בידו ונכנס). שו"ע שם.
1581. מ"א ס"ק יד (אם רוצה להשתין בבית הכסא עראי, אם הם בכיסן שרי), ומשמע דהיינו אפילו מעומד, ואפילו בלילה, ואפילו בביתו וחצרו, כדלקמן סוף ס"ה (אבל מותר להשתין בהן שלא בבית הכסא קבוע כשהן בכיסן, אפילו הוא בביתו וחצירו). וכבר נתבאר לעיל ס"ב (אם הן צרורין וקשורין בבגדו, שאינו צריך לאחזן בידו, מותר להשתין בהם אפילו מעומד) . אבל כאן שהוא בלילה, התירו רק כשהן בכיסן.
1582. כשאוחזן בידו ובבגדו, כדלעיל ס"ג (אם אוחזן בבגדו בידו מותר).
1583. כדלעיל סוף ס"א (אם אינן בכיסן), וס"ג (אלא אם כן מוליכן בכיסן). וראה קונטרס השולחן. תהלה לדוד ס"ק י.
1584. ברייתא ברכות שם (ולא יניחם בחורין הסמוכים לרשות הרבים, שמא יטלו אותם עוברי דרכים).
1585. ספר התרומה הלכות תפילין סי' ריג (והיינו דוקא כשהוא בשדות, שירא להניח תפיליו שם מפני עוברי דרכים ומפני העורבים כדמפרש התם. אבל אם הוא בבית הכסא בביתו, לא יהיו עליו, כיון שיכול להניחן במקום המשתמר). טור ושו"ע ס"ז (במה דברים אמורים, בבית הכסא שבשדה. אבל בבית הכסא שבבית, לא יכניסם כלל, כיון שיכול להניחם במקום המשתמר). מ"א ס"ק יד (ומשמע אפילו בכיס לא יכניס). וראה לעיל (הערה מב ) אם מותר כשהן בשני כיסויים (כלי בתוך כלי).
1586. עי' ב"י (כתב הרא"ש ... אף על גב דתניא לקמן הנכנס לבית הכסא חולץ תפיליו ברחוק ארבע אמות ונכנס, לא משום הכניסה צריך לחלוץ אלא משום שרוצה לעשות צרכיו), ומ"א ס"ק ו ( הרא"ש והרב"י דסבירא להו דלא משום הכניסה צריך לחלוץ, אלא משום שרצה לעשות צרכיו, ואפילו בבית הכסא עראי כשרוצה לפנות צריך לחלוץ ברחוק ד' אמות ), דדמי לבית הכסא, וכדלעיל סוף ס"ג (צריך לחלצן ברחוק ד' אמות ממקום שרוצה לעשות צרכיו, אפילו נפנה במקום שאינו בית הכסא כלל, אלא בחצירו או על פני השדה) לדידן .
1587. מ"א ס"ק יד (ואם רוצה להשתין בבית הכסא עראי, אם הם בכיסן שרי), ומשמע דהיינו אפילו בביתו וחצרו, ואפילו מעומד, ואפילו בלילה, כדלעיל סוף ס"ד (בלילה ... או להשתין אפילו מעומד).
1588. כי לענין עשיית צרכיו, אף "בחצירו או על פני השדה", "דמי לבית הכסא", כדלעיל (הערה נה ).
1589. מ"א ס"ק יד (אבל שאר ספרים אסור להכניסן אפילו בבית הכסא שבשדה, דיכול להניח אותם בביתו. וכן הוא בגמרא דרבי יוחנן יהיב ספרא דאגדתא לתלמידיו), והוא בברכות כג, סע"א (דרבי יוחנן כי הוה בעי למיעל לבית הכסא, כי הוה נקיט ספרא דאגדתא, הוה יהיב לן, כי הוה נקיט תפילין, לא הוה יהיב לן).
1590. מ"א שם (ומיהו אם הם בכיס, שרי להכניסן). נמצא דין שאר ספרים בבית הכסא שבשדה כדין הנפנה בלילה דלעיל ס"ד, שאסרו כשהם גלולים בבגדו והתירו כשהם בכיסן.
1591. כדלעיל ס"ה (בבית הכסא שבבית לא יכניסן כלל, אפילו בכיסן).
1592. ס"ד (לא יאחוז אדם ספר תורה ויכנס בו לבית הכסא או לבית המרחץ או לבית הקברות, אף על פי שכרוך במטפחת ונתון בתיק שלו). והוא מרמב"ם הל' ספר תורה פ"י ה"ו. הובא במ"א שם.
1593. תוס' , הובא ב רבינו ירוחם נתיב יט ח"ה (בבית הכסא שבבית לא יכניסם כלל אם נכנס ליפנות. ולהכניסן לבית הכסא ואין צריך לעשות צרכיו, כתב רבינו האיי שאסור. והתוספות כתבו, שאם אינו עושה צרכיו, אפילו הוא בית הכסא קבוע מותר ליכנס בתוכו). מ"א שם (משמע דהתוס' מתירין אפילו בבית הכסא שבבית. ומיהו משמע מלשונו דוקא כשהן בידו ... אבל בראשו אסור).
1594. רב האי גאון , הובא ברבינו ירוחם שם.
1595. ב"י (נכון ליזהר כדעת רבינו האי) , (אף שפירש בענין אחר (וכבר כתבתי בתחלת סימן זה, שדעת הרא"ש גם כן להתיר), והיינו שקישר הלכה זו, עם האמור ברא"ש ברכות פ"ג סי' כו, והובא בב"י תחלת הסימן (ומתוך קושיא זו היה גורס רב האי גאון מהו שיכנס אדם לבית הכסא צנוע, פירוש שסופו להיות קבוע), ודו"ק) . רמ"א ס"ה (ויש אומרים אפילו בלא צרכיו, וטוב להחמיר).
1596. כדלקמן סי' מה ס"ג ( בבית המרחץ ... בבית הפנימי שכל העומדים בו הם ערומים, אפילו היו בראשו צריך לחלצן כשנכנס לשם, אפילו בשעה שאין שם אדם).
1597. כדלעיל ס"א ( אסור ליכנס לבית הכסא קבוע להשתין בתפילין שבראשו או בזרועו, גזירה שמא יעשה בהן צרכיו) .
1598. כדלעיל סי' ג מהדורא קמא סי"ח ומהדורא בתרא ס"ה (להטיל מים התירו אפילו בפני רבים וביום, משום חשש סכנה).
1599. מ"א ס"ק ט (וקשה וכי עדיף ממרחץ דחולץ, כמ"ש סי' מ"ה ס"ב ... וקושיא זו הבנתי מגליון שו"ע של הגאון בעל ש"ך, שרשם, ועיין לקמן סי' מ"ה ס"ב. לכן נראה לי דודאי לכו"ע אסור ליכנס לבית הכסא בתפילין שלא להשתין, ולא איבעיא להו אלא אי שרי ליכנס להשתין, הואיל שהוא חייו של אדם. ופשוט ליה דאסור, חיישינן שמא יפנה בהן ),
1600. כדאמרינן בנדרים פ, ב (רחיצה אית בה ענוי נפש כי לא רחצה).
1601. מ"א שם (אבל במרחץ אסור ליכנס בתפילין, דכשרוחץ בלאו הכי פושט בגדיו).
1602. סעיף ג (כיון שזה צריך הוא לחלוץ תפליו משום גזירת חכמים שמא יעשה בהן צרכיו, יש לו לחלצן מיד שמגיע לד' אמות של בית הכסא). וכנראה הכוונה, שהנכנס לבית הפנימי לרחוץ צריך לחלוץ התפילין מיד כשבא לבית החיצון. ראה לקמן סי' מה ס"ג.
1603. שו"ת רמ"ע מפאנו סי' נט (איבעיא לן, אי שפיר דמי להולך במבואות המטונפות ותפילין בראשו ... יש לי ללמוד, היות מבואות המטונפות שוים בדין זה לבין האמצעי שבמרחץ, דתניא בפרק יציאות השבת (י, ב), ושנאה הרב ס"פ מי שמתו (ברכות כד, ב), נכנס למקום שבני אדם מקצתם עומדים ערומים ומקצתם עומדים לבושים, יש שם שאלת שלום, ואין שם קריאת שמע ותפלה, ואינו חולץ תפילין ואינו מניח לכתחלה ). מ"א ס"ק יא (כתב מ"ע בתשובות סי' נ"ט, מותר ליכנס בתפילין למבואות המטונפות, אפילו יש מקום מטונף להדיא ... וכן משמע בברכות דף כ"ד, ר' אבהו הוי אזיל וקרי קריאת שמע, כי מטא במבואות המטונפות, אשתיק. ובודאי לא קרא קריאת שמע בלא תפילין, ואם כן הוה ליה למימר שחלץ תפילין, אלא על כרחך דמותר ליכנס בהן במבואות המטונפות). וכן הוא לעיל ס"ג (שאין איסור מן הדין לילך בתפילין אפילו תוך ד' אמות של צואה עצמה). סי' כה ס"ח ( שמדינא דגמרא מותר לילך בתפילין מגולין במבואות המטונפות, אפילו יש שם טינוף להדיא). והיינו דוקא בתפילין, אבל לקריאת שמע יתבאר לקמן סי' פה ס"א (לא ילך אדם במבואות המטונפות ויניח ידיו על פיו ויקרא קריאת שמע ואפילו אם היה קורא ובא צריך להפסיק כשיגיע למבואות המטונפות).
1604. רמ"ע שם ( והזריז ונשכר ומכסה תפליו תחת הכובע מדי עברו במבואות ההם, אפילו במהלך שאין סופו לעמוד, זו משנת חסידים לצאת ידי הספקות כולם). מ"א שם (כתב מ"ע ... וטוב לכסותו בכובע ... ובעמק הברכה (תפילין סי' טו) כתב ... ויכסם במבואות המטונפות). וכן הוא לעיל שם ( ויש נוהגין להניח תפילין בבית, ולכסותם בשעת הליכה במבואות המטונפות. וכן נכון ). ובפסקי הסדור הלכות תפילין ס"כ ( המהלך במבואות המטונפות או במבואות שיש שם חזירים, ותפילין בראשו, כגון ההולך מביתו לבית הכנסת כשהוא לבוש בתפילין ... צריך לכסות התפילין שלא יראו החוצה מגולים).
1605. בדיקת שתן, בעביט מגולה; כי בעביט מכוסה בזכוכית, מותר אף לקרות קריאת שמע כנגדה, ואף אם יש בה צואה, כדלקמן סי' עו ס"א (צואה בעששית, מותר לקרות כנגדה, אע"פ שרואה אותה דרך דפנותיה, לפי שבצואה תלה הכתוב בכיסוי, שנאמר ושבת וכסית את צאתך, והרי היא מכוסה). ואף שבצואה מגולה נתבאר בסעיף הקודם שאפילו דרך הילוכו "טוב לכסות בכובע". ומכל שכן בעומד, כדאמרינן ברכות כד, ב (לא קשיא, כאן בעומד כאן במהלך). ואפילו אין התפילין בראשו, נתבאר בפסקי הסדור סכ"א (שאם יש צואה בבית אסור להניח הספרים מגולים). אפשר טעם ההיתר בעביט מי רגלים, כדלקמן סי' עו ס"ט (שלא אסרה תורה לקרות כנגד מי רגלים ... אלא שחכמים גזרו עליהן, גזירה משום צואה). ולא אסרו אלא לקרות קריאת שמע כנגדה, משא"כ כשתפילין בראשו.
1606. תשובת ה רשב"א הובא בב"י סוף הסימן (מצאתי כתוב פסק הרשב"א בתשובה, דמותר לרופא ליקח עביט של מי רגלים בידו ותפילין בראשו, דהא בבית הכסא עראי מותר להשתין כשהן בראשו ... כל שכן הכא שהוא מותר, דקיל הרבה מאד. מכל מקום בעל נפש לא יסמוך על זה). שו"ע סעיף ט (מותר לרופא ליקח עביט של מי רגלים בידו ותפילין בראשו. ובעל נפש יחמיר לעצמו).
1607. רב הונא ברכות כה , א (שכח ונכנס בתפילין לבית הכסא, מניח ידו עליהן עד שיגמור. עד שיגמור סלקא דעתך. אלא כדאמר רב נחמן בר יצחק, עד שיגמור עמוד ראשון. ולפסוק לאלתר וליקום. משום דרשב"ג, דתניא רשב"ג אומר, עמוד החוזר מביא את האדם לידי הדרוקן). טור ושו"ע ס"ח (אם שכח תפילין בראשו ועשה בהם צרכיו, מניח ידו עליהן עד שיגמור עמוד הראשון, ויוצא וחולצן, וחוזר ונכנס). ט"ז ס"ק ח (דאם יפסיק מיד יבא לידי חולי הדרוקן).
1608. כדלעיל ס"א (שבראשו או בזרועו).
1609. רמב"ם הל' תפילין פ"ד ה"כ (ויוצא וחולץ. אחר כך נכנס ועושה צרכיו). טור ושו"ע שם.
1610. ברכות כג, א ד"ה חיישינן (והא דתניא לקמן לא ישתין בהן אפילו בבית הכסא עראי, היינו דוקא כשאוחזן בידו, ד חיישינן שמא ישפשף בהן הניצוצות אם יפלו מים על רגליו) .
1611. על מ"ש בשו"ע ס"ד (אם הם בחיקו וחגור חגורה או בבגדו בידו, מותר), כתב הט"ז (זה תמוה, דהא בס"א כתב אפילו אם תפס אותם בבגדו חיישינן שמא יקנח ניצוצות ... ונראה לי דהך בבגדו בידו פירושו לענין הפסק, והכי קאמר, אם הם בחיקו ומפסיק בין חיקו לערוה בחגורה, או שמפסיק בידו התפילין שהם בבגדו, דהיינו שהתפילין תחת בגדו והוא אוחזן בחוץ על בגדו שלא יפלו למטה, ואז לא יקח ידו משם לקנח ניצוצות. כן נראה לי שצריך לדחוק ולפרש כן).
1612. ס"ק ח (צריך עיון, דבס"א כתב אפילו תופס אותם בבגדו אסור. ויש לומר דהכא מיירי שקשורים בבגדו, שאף אם ישפשף בידו לא יפלו התפילין). אבל בפנים ס"ב נתבאר כדברי המ"א ( אם הן צרורין וקשורין בבגדו, שאינו צריך לאחזן בידו).
1613. שהעתיק מספר התרומה ( אבל בחיקו, אם חגור חגורה, או בבגדו ובידו, פשיטא דשרי) . ולפי פירוש המ"א – מהו "בידו" האמור בספר התרומה ובשו"ע. אלא ודאי הפירוש הוא כמבואר בט"ז.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.