85

ארבעים יום, אף אילו לא תחוייב בקרבן, בדומה לטומאת שבעת הימים כלפי בעלה, אשר "כימי נדת דותה", למרות שהנדה אינה צריכה להביא קרבן. מנין מסיק רש"י שאיסור אכילת תרומה במשך שלושים ושלושה הימים נובע מכך שצריך להמתין עד אשר "למחר תביא את כפרת טהרתה":?

ח. "בדמי טהרה" קשור ל''תשב'

ההסבר לכל האמור לעיל הוא:

מכך שמיד לאחר המילה "תשב" נאמר "בדמי טהרה" מוכח, שהמילה "תשב (לשון עכבה)" אינה קשורה רק ל"בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא", אלא גם למילים "בדמי טהרה" הכתובות בסמוך ל"תשב".

על כך מפרש רש"י "בדמי טהרה - אף"על-פי שרואה, טהורה". בכך אין רש"י מתכוון לבאר את החידוש שבמילים "בדמי טהרה" כשלעצמן, אלא את הקשר ביניהן אל הנאמר לפני כן "תשב", שהיא (היולדת, אשר עליה

נאמר "תשב") מעוכבת מלהיטמא על ידי ראיה, ונשארת "טהורה".

ולאחר מכן, ב"דיבור המתחיל" השני, מפרש רש"י ומבאר את המילים "בדמי טהרה" כשלעצמן: "והוא שם דבר כמו טוהר". כלומר, גם הדמים עצמם טהורים.

ט. עכבה- גם כאשר הגורם לשינוי קיים רק בכללות

אך עקב הפירוש "והוא שם דבר כמו טוהר" מתעורר קושי על המשמעות של "תשב לשון עכבה":

הביטוי "עכבה" - עיכוב מלהיכנס למקום או למצב מסויים - מתאים כאשר יש דבר הגורם לכניסה למצב זה, ובכל זאת חל עיכוב ונשארים במצב הקודם. אך כאשר מתבטל הגורם המוביל למצב החדש, אין מתאים, לכאורה, הביטוי "עכבה" לגבי הישארות במצב הקודם: אין צורך ב"התעכבות" מיוחדת, שהרי אינו קיים הגורם המחייב יציאה ממצב אחד וכניסה למצב האחר.

ובעניננו: אילו היה הדם טמא, ובכל זאת אין בכוחו לטמא, והיולדת נשארת טהורה, היה מתאים הביטוי "תשב - לשון עכבה" לגבי היולדת, שהיא מתעכבת מלהיטמא אף מהדמים הטמאים. אך כיון שבמשך שלושים ושלושת הימים הדמים טהורים, אין מתאים, לכאורה, לומר, שהיולדת