א

סימן קכא

בדבר האשה שבימי עיבורה מוצאה כתמים רבים ג' חדשים הראשונים והדאקטורים אומרים שזהו ממחלה מוטר קראמף. וכשאינה מעוברת יש לה וסת ככל הנשים:

הנה לא פירשו אם הם רק כתמים או שמוצאה בבדיקה ג"כ. אך בין כך ובין כך קשה למצוא היתר. דהנה פשוט במשנה וגמרא דמעוברת שרואה דם הדם טמא כמו בכל הנשים. והנפקותא רק אם דיה שעתה במשנה פ"ק ד"ז ע"ב. וגם שם אמרו ובמה אמרו דיה שעתה בראייה ראשונה אבל בשנייה מטמא מעל"ע. ובגמרא שם דף ט' ע"א הגיע עת וסתה בימי עיבורה כו' מבואר דהחקירה רק אם חוששת לוסתה אבל אם ראתה דם אין שום נפקותא בינה ובין שאר אשה דהוא דם נדות או דם זיבות. וכמבואר ג"כ במשנה וגמרא פרק בנות כותים דף ל"ו ע"ב המקשה נדה וכו' ושפתה מעל"ע וילדה הרי זו יולדת בזוב כו'. וכן אף לענין כתם הדין כן כמו שאמרו בגמ' פ"ק דנדה ד' ה' ע"א ונשים שאמרו חכמים דיין שעתן. כתמן כראייתן. וכן פשוט בגמ' פרק האשה ד"ס סע"ב עוברה ושאינה עוברה תולה עוברה בשאינה עוברה. מבואר דכשאין לה במי לתלות כתמה טמא כשאר כל הנשים. וכ"ז פשוט בשו"ע. ולא הוצרכתי לכתוב זה רק מפני שאיזו מלומד בחכמת הרפואה כתב שבעת העיבור שהחדר סגור אזי אם רואה דם נדה אינו יוצא מהחדר כ"א מצואר הרחם. וא"כ לפי דבריו היה זה חקירה אם הדם טמא. דכיון דאינו יוצא דרך המקור כלל י"ל שאין טמא דם נדה. ועיין בשו"ת שב"י סי' מ"א בתשו' הגאון ממענץ. אך הנה מבואר במשנה וגמ' ההפך דהוא דם נדה גמור א"כ ודאי דבריו בטלים ושקרים לגמרי. כי גם כשהאשה רואה בימי עיבורה ודאי הדם יוצא מהמקור דהיינו מהחדר וכמדומה שכן דעת כל חכמי הרופאים גם כן:

ואם משום שהיא רואה זה מחמת החולי הנקרא מוטער קראמף ע"ז נאמר הרי ענין זה נחשב כמו רואה דם מחמת אונס. ופשוט בגמרא פרק בנו"כ שם דל"ו ע"ב דרואה מחמת אונס טמאה בין בימי זיבה בין בימי נדה וכן פשוט בגמרא פ"ק דף י"א ע"א. ועיין בגמרא פב"ת דנדה דף ע"א א' דאפילו רואה מחמת ביעתותא דמה טמאה נדה. ואין זה דומה כלל לדין מכה במקור. וגם לא דמי לדין אשה שיש לה פארפאה"ל שהמקור נפל למטה שיש קצת אחרונים מתירים בזה ע"פ פי' רבינו שמשון שבהרא"ש פרק המפלת סי' ג' שלא ראתה כדרך שהנשים רגילות לראות כהובא בתשובת מעיל צדקה סי' ל"ד ובכו"פ סי' קפ"ח. אין לומר גם כאן כן שכיון שרואה מחמת חולי מוטער קראמף אינה רואה כדרך שהנשים רגילות לראות זה לא דמי כלל וכלל אף לדברי קצת אחרונים המתירים בפארפאה"ל. די"ל דשאני התם שיש בחוש שינוי גדול בהאם מה שאינו בשאר הנשים והוא מה שהאם ירד למטה ע"ז אמרו כיון שזהו שינוי הנראה בהאם מה שמשונה משאר הנשים חשבו זה שלא ראתה כדרך שהנשים רגילות לראות. אבל כשהאם במקומה אלא שיש בה שינוי בפנימית שיש בה מחלה זה לא אמר אדם מעולם שיהיה סברא לומר שלא ראתה כדרך שרגילות לראות דא"כ בכל רואה מחמת אונס נימא הכי. וזה מבואר בהרבה שו"ת. דרואה מחמת חולי שיש בהאם כל שאין בה מכה ממש טמאה. וע' שו"ת דבר שמואל ושו"ת ח"צ. מלבד שגם בדין פארפא"ל הרבה אוסרים כי זה ההיתר שהמציא המע"צ והכו"פ ע"פ פי' רבינו שמשון. הלא רש"י דכ"א מפרש לא כמו רבינו שמשון ולפירושו אין שום היתר במה שלא ראתה כדרך שהנשים רגילות לראות כ"א מצד חציצה. וגם לפי' התוספות שם וכן לפי' הרמב"ן שם אין שום היתר. וגם אף אם נתפוס כפי' רבינו שמשון הרי גם לשטתו חלק הנו"ב חי"ד סי' נ"ח על דעת התשו' מע"צ הנ"ל וא"כ הדבר צע"ג למעשה אם לא כשיש עוד צירופים חזקים ג"כ צ"ע. אבל יהיה איך שיהיה בנדון פארפאל. אבל ענין מוטער קראמף שהוא חולי בהאם אין שום מקום לצדד להקל ולדמותו לפארפאה"ל אף להמקילים שם. לכן אין לי שום היתר כ"א מן השמים ירחמו על העלובה הזאת: