78

הערות

1. 1. מיוחס* - שהרי למדו אתו ס' יוחסין ועד שהי" מקור ללימוד ס' היוחסין [שלכן כשרצה ר' שמלאי ללמוד ספר יוחסין - "אתא לקמי' דר' יוחנן"], ולכן מבאר את מעלת האדם.
2. 2. וזהו גם מה שמסיים במדרש שם "ר' יוחנן אומר אף קילוסו לא בא אלא באחרונה" - דמה שקילוסו הוא באחרונה הוא (בפשטות) מצד מעלת האדם, שהרי סדר הקילוס הוא מלמטה למעלה: דומם, צומח, חי ומדבר (ולהעיר מיהל אור ע' תקפא). וראה לקמן הערות 29; 30.
3. 6. בפשטות ג"כ מובן: בכדי שיהי' "תזריע" בשלימות, היינו שתבוא ל"וילדה", צ"ל "אמו אוכלת" בכדי שיאכל העובר וכו' (נדה ל, ב).
4. 7. פרשתנו ד"ה שוש תשיש.
5. 8. נוסח פיוט לכה דודי.
6. 6. *) ועפ"ז יומתק מה שהקפיד כ"כ בנוגע ליחוסו (קדושין עא, ב).
7. 7. תזריע א שיחות ₪
8. 9. ועפ"ז יובן מה שגם ר' שמלאי אומר (ב"ר פ"ח, א) "כשם שקילוסו כו' כך ברייתו כו'" - אף שזה שקילוסו בא לבסוף מורה (כנ"ל הערה 25) על מעלתו - כי גם לדעת ר"ש, בריאת האדם באחרונה היא מצד מעלתו.
9. 9. ועפ"ז יומתק מה שבב"ר שם נאמר הלשון "כך ברייתו" - ולא "יצירתו" כהלשון בויק"ר שם (וכלשון הכתוב אחור וקדם צרתני), כי "יצירה" הוא בחי' גילוי (צורה), ובחי' "בריאה" - מחשבה והעלם. ולכן, כשמדבר אודות פחיתות האדם, שזה יש בו בגלוי (משעת ההתהוות) אומר "יצירתו"; וכשמדבר אודות מעלתו (אבל - שאינה עדיין בו בפועל עכשיו, רק תבא ע"י עבודתו) - להיותו תכלית המנכוון (עלה במחשבה), אומר הלשון ברייתו.
10. 0. ועפ"ז יובן גם הלשון "כשם שקילוסו כו" כך ברייתו כו'"
11. 11. - דלכאורה: אף שפירוש "כשם" (ולא "מפני") הוא, שאותו הטעם לזה שקילוס האדם היא אחר קילוס הבהמה כו' מטעם זה עצמו גם ברייתו היא באחרונה (כנ"ל ס"ב ובהערה 6), מ"מ, מכיון