בס"ד. יום ב' פ' נצבים-וילך, ח"י אלול, ה'תשכ"ב

245

(הנחה בלתי מוגה)

בחכמה

יבנה בית ⁴¹⁴ . ומבאר אדמו"ר הזקן במאמרו ד"ה זה ⁴¹⁵ , בהקדים להבין ענין מלכיות זכרונות ושופרות שאומרים בראש השנה, שמזכירים פסוקים מתורה נביאים וכתובים להביא ראי' על הענינים דמלכיות זכרונות ושופרות, דלכאורה, הלא ממילא זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון ⁴¹⁶ [כמבואר בדרושי ראש השנה שאע"פ שבכ"ה באלול נברא העולם ⁴¹⁷ , וראש השנה שבחודש תשרי ⁴¹⁸ הוא יום ברוא אדם הראשון4, יום ששי למעשה בראשית, מ"מ, הרי הוא גם זכרון ליום ראשון דכללות מעשה בראשית], ומה צריכים להזכיר פסוקים ⁴¹⁹ .

ב) והענין

הוא, דהפסוקים שאומרים הם בחי' החותם ⁴²⁰ לקיים הדבר, כמו עד"מ המכתב של מלך בשר ודם כשעדיין לא חתמו בחותם המלך אינו כלום, שעדיין יוכל להשתנות לכמה אופנים שונים אחרים, אבל כשכבר חתמו בחותם המלך, הנה אז הוא קיום הדבר הנכתב במכתב, ואין לשנות ממנו אפילו כמלא נימא כו'. וכמו כן הוא למעלה, שחותמו של הקב"ה אמת ⁴²¹ , והו"ע התורה שהיא בחי' חותם, דאורייתא מחכמה נפקת ⁴²² , והחכמה נקראת חותם לקיים כל דבר שפע הנשפע מאצילות לבי"ע, כידוע שע"י החכמה נעשה עיקר ההנהגה בעולמות, כי החכמה תחי' ⁴²³ , וכולם בחכמה עשית ⁴²⁴ . וכמו שבחי' חכמה דאצילות הוא בחי' החותם לקיים שפע האצילות לנבראים, כמו כן בחי' חכמה

246

שבמאציל ⁴²⁵ היא בחי' חותם לקיים כל דבר שפע מן המאציל לנאצלים, וכן עד"ז עד רום המעלות, וכמבואר במ"א טעם הדבר. וזהו הטעם שאומרים פסוקי תורה לענין מלכיות זכרונות ושופרות, הגם שזה היום ממילא תחלת מעשיך, כי, גם כאשר עלה ברצונו שיהי' לו תענוג ורצון במדת המלכות, הרי עדיין יכול הדבר להשתנות לכמה אופנים שונים אחרים, אך כאשר אומרים פסוקי התורה לענין מלכיות כו', הרי זה בחי' חותמו של הקב"ה לקיום הדבר שלא ישונה כלל, כי קיום כל דבר בבחי' חותם אין זה אלא ע"פ התורה דוקא, שהוא כמו שמביא ראי' ברורה לקיים הדבר. וכמו שגם בסודות ורזין דאורייתא שבזהר הקדוש אנו רואים שלא יסמוך בעל המאמר בלתי שיביא ראי' ברורה לדבריו באיזה פסוק מן התורה או מן הנביאים כו', כי בלתי זה אין למאמרו וסודו קיום כלל.

ומוסיף

בהמאמר ⁴²⁶ , שלכך אומרים גם פסוקים שנזכר בהם ענין השופר כו'. ויש לבאר הטעם שמוסיף לפרש ענין זה במיוחד בנוגע לפסוקי שופרות ⁴²⁷ בהוספה על פסוקי מלכיות וזכרונות, כי, הענין דמלכיות וזכרונות נעשה רק ע"י האמירה, כמאמר רז"ל ⁴²⁸ אמר הקב"ה אמרו לפני בראש השנה כו' מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה, משא"כ הענין דשופרות, שעל זה נאמר15 ובמה בשופר, היינו, תקיעת שופר במעשה בפועל, ולכן הקושיא היא ביתר שאת למה צריכים להזכיר פסוקי שופרות, מאחר שישנו הענין דתקיעת שופר במעשה בפועל, שהרי אמירת פסוקי שופרות היא לא רק ביו"ט של ראש השנה שחל להיות בשבת שאין תוקעין ⁴²⁹ , אלא גם כאשר ישנו הענין דתקיעת שופר במעשה בפועל מוסיפים ואומרים גם פסוקי שופרות. ולזה מבאר ומדגיש במיוחד בנוגע לענין דשופרות, שאמירת פסוקי התורה הו"ע חותמו של הקב"ה שעי"ז יהי' קיום הדבר שלא ישונה כלל ⁴³⁰ .

247

וזהו

בחכמה יבנה בית, שבנין העולמות הוא ע"י חכמה, כמ"ש ⁴³¹ בראשית ברא, ותרגומו בחוכמתא ⁴³² , והיינו, שבחכמה שבתורה יבנה בית דבי"ע מן האצילות, וכן סדר בנין האצילות מן המאציל, וכן עד"ז עד רום המעלות, כנ"ל. וד"ל (ע"כ תוכן המאמר).

ג) ויש

להוסיף ולבאר ענין זה בעבודת האדם, ע"פ המבואר בלקו"ת ⁴³³ ד"ה והדרת פני זקן ⁴³⁴ זה שקנה חכמה ⁴³⁵ , שקנה היינו כמ"ש ⁴³⁶ ותופשי התורה, דהיינו מי שתופס במוח הזכרון, מוח החכמה, שזהו שבפ' קדש שכנגד מוח החכמה ⁴³⁷ נאמר ולזכרון בין עיניך ⁴³⁸ . ומבאר, שמחמת צוק העתים כו' יש להשתדל לקנות ולחקוק במוח הזכרון עכ"פ תורה שבכתב, ומתורה שבעל פה יש להשתדל לקנות ולחקוק סדר קדשים הנקרא חכמה ⁴³⁹ . ומזה מובן שחכמה זו (קנה חכמה) היא בחי' החותם שעל ידה יבנה בית – ביתו של כאו"א מישראל בעבודתו בכל ג' הקוין דתורה עבודה (עבודת התפלה) וגמ"ח ⁴⁴⁰ (כללות כל המצוות ⁴⁴¹ ), שנקראים בשם בית, שהרי בתורה אמרו חז"ל ⁴⁴² משחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, שזהו שהתורה נקראת בית ⁴⁴³ , ועד"ז ד' אמות של תפלה, שגם בתפלה כתיב ⁴⁴⁴ כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים, ומצוות הו"ע המקיפים ⁴⁴⁵ , שעיקרם הו"ע הבית, ועד לבית גדול, כדאיתא בגמרא ⁴⁴⁶ בפירוש הפסוק ⁴⁴⁷ (בית המלך גו') בית גדול, חד אמר מקום שמגדלין בו תורה וחד אמר מקום שמגדלין בו תפלה. ועי"ז זוכים לבנין ביהמ"ק, עליו נאמר ⁴⁴⁸ גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, שקאי לא רק על בית שני שהי' גדול מבית ראשון בבנין ובשנים (כפירוש הפשוט ⁴⁴⁹ ), אלא גם על בית שלישי שיהי' גדול מבית ראשון ובית שני (כפירוש הזהר ⁴⁵⁰ ), וכמשנ"ת במאמרים שלפנ"ז ⁴⁵¹ (ע"פ המבואר

248

במאמרי הצ"צ ⁴⁵² ואדמו"ר מהר"ש ⁴⁵³ ) דבית ראשון הוא בחי' ה"א עילאה שעל ידה הוא גילוי היו"ד (י"ה), ובית שני הוא בחי' ה"א תתאה שעל ידה הוא גילוי הוא"ו (ו"ה), ובית שלישי יהי' גדול משניהם, כיון שיהי' כולל שניהם (וזהו מ"ש גדול יהי' גו', שהוא ע"ד מ"ש ⁴⁵⁴ ביום ההוא יהי', ב"פ י"ה, שגם ו"ה יהי' כמו י"ה ⁴⁵⁵ , היינו, שגם ה"א תתאה תקבל מבחי' היו"ד), וע"פ הידוע שכל הגילויים דלעתיד לבוא תלויים במעשינו ועבודתנו במשך שית אלפי שנין דהוה עלמא, ובפרט במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות ⁴⁵⁶ , הרי מובן שכללות הענין דביהמ"ק השלישי שכולל בית ראשון, בחי' י"ה, ובית שני, בחי' ו"ה, נעשה ע"י העבודה בבחי' י"ה שהו"ע לימוד התורה, והעבודה בבחי' ו"ה, שהו"ע קיום המצוות ⁴⁵⁷ , ובאופן של גדלות, גדול תלמוד ⁴⁵⁸ , וגדולה צדקה ⁴⁵⁹ (כללות כל המצוות32), שעי"ז גדול יהי' כבוד הבית וגו'. ועי"ז יומשך ויתגלה הענין דגדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו ⁴⁶⁰ , בכללות העולם, למטה מעשרה טפחים, וכמ"ש41 ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, כשם שאני נכתב כך אני נקרא ⁴⁶¹ בפי כל אחד ואחת, ויקויים היעוד וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך ⁴⁶² , ועמדו זרים ורעו צאנכם ⁴⁶³ , בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

______  ______