212

הערות

1. 1. למעט במחלוקת וכל כמה שאפשר לקרב הסברות עבדינן (ב"י יו"ד קצד ד"ה ומאימתי, ובס' שנסמנו בשר"ח כללים מ' כלל טז בסופו).
2. 1. פרשתנו לה, ב ובפרש"י.
3. 2. שהרי מפשטות הכתובים משמע שכל המסופר בפרשה (עד "ויאמר משה גו' ראו קרא ה' בשם וגו'") הי' באותו היום - והרי [גם אם נאמר בדוחק גדול* שעפ"י דרך הפשט, "הוצאה" אינה נחשבת למלאכה האסורה בשבת (עפמ"ש בתוד"ה פשט - שבת ב, א) הרי] פשוט שטווי' - ובפרט טוויית העזים ש"היתה אומנות יתירה" (רש"י פרשתנו לה, כה-כו ובפרש"י שם, כו) היא מלאכה גם עפ"י דרך הפשט.
4. 3. אחרי טז, כט.
5. 5. *) כי זהו היפך פשטות הכתוב "אל יעשו עוד מלאכה גו' ויכלא העם מהביא" (פרשתנו לו, 0
6. 4. שם, ל.
7. 5. רש"י עקב ט, יח.
8. 6. ממ"ש רש"י (יתרו יח, יג) לאחרי שמפרש "מוצאי יוה"כ הי' כו'" - "ומהו ממחרת למחרת רדתו מן ההר", אפשר להוכיח לכאורה שס"ל לרש"י שגם ביו"כ ההוא התענו וכו', ולכן מקשה "ומהו ממחרת" - שמכיון שהסעודה לא היתה ביו"כ, הרי א"א לפרש שהוא ממחרת, ד"לאכל לחם" דלכאורה עלי' קאי "ויהי ממחרת" (וראה לקמן בפנים)
9. 9. אבל - אינו. שהרי למ"ד יתרו לאחרי מ"ת בא, מוכרח שכל הפרשה שלפני "ויהי ממחרת" היתה ביוה"כ [דא"א לומר שה" קודם יוה"כ, כי משניתנה תורה עד יו"כ הי' משה בהר. וגם אא"ל שהי' לאחרי יו"כ, כי פשוט שכל המסופר עד לאחרי הפסוק "ויקח יתרו גו'" הי' קודם "ויהי ממחרת גו' וירא חותן משה גו'"].
10. 10. ומה שהוזקק רש"י לפרש "למחרת רדתו מן ההר" ולא למחרת הסעודה - ראה בהערה 19.
11. 7. ואפילו אם נאמר, שעפ"י דרך הפשט כל רגע ורגע דיו"כ היא נקודה בפני עצמה*, וקטן
12. 12. *) וגם על פי דרך ההלכה, שהלילה והיום הם ב' נקודות (כמו שהאריך בזה הרגוצובי - הובא במפענח צפנות ע' צו) - הרי אמירת "סלחתי" היתה כבר לאחרי שהותחל היום.