ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ו משפטים שיחה א130

130

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

108 לקוטי ב. לגבי נפילה לבור - רש"י מוכיח מדוע "שור או חמור"

כלל זה לקוח, לכאורה, מהמשנה*: "אחד שור ואחד כל בהמה... וכן חיה ועוף כיוצא בהם, אם כן למה נאמר שור או חמור, אלא שדיבר הכתוב בהווה".

אך לגבי כל הפסוקים שמפרשת המשנה, שהפרט המופיע בפסוק ("שור" וכדומה) הוא רק מפני ש"דיבר הכתוב בהווה", מביאה הגמרא"' הוכחות המראות שדינים אלו אינם אמורים דווקא לגבי הפרט המוזכר בפסוק.

לעומת זאת, רש"י קובע זאת ככלל, ש"דיבר הכתוב בהווה", ואיננו מביא שום הוכחה שכך הוא הדין גם לגבי פרטים אחרים. לדוגמא, לגבי "וכי יגח" אין רש"י מביא שום הוכחה שדין זה חל לאו דווקא לגבי "שור" וכך

משפטים א

גם בפסוקים האחרים רש"י מציין את הכלל ללא שום הוכחה?'.

הקושי אף גדול יותר: מספר פסוקים מאוחר יותר'', על הפסוק "ונפל שמה שור או חמור", שאף על כך מפרש רש"י "הוא הדין לכל בהמה וחיה", הוא אכן מביא הוכחה לכך "שבכל מקום שנאמר שור וחמור אנו למדין אותו שור שור משבת...".

ולכאורה: מצוי יותר ששור או חמור יפלו לבור מאשר "כל בהמה וחיה", כנאמר במשנה שם, שהסיבה לכך שמוזכרים דוקא "שור או חמור" לגבי "נפילת הבור" היא משום "דיבר הכתוב בהווה", והרי לגבי "מציאות" (הווה) אין להבדיל בין דרך הפשט לבין דרך ההלכה. ואם כך, כיון שרש"י קובע את הענין של "דיבר הכתוב בהווה" ככלל, לשם מה הוא זקוק להוכחה "שור שור משבת"?

אם נרצה לומר, שלגבי נפילה לבור ניתן לחשוב ש"בעל הבור ישלם" דוקא כאשר "ונפל שמה שור או חמור", משום שמפני שנפילתם לבור נפוצה, הרי כריית הבור או פתיחתו מהווים פשיעה דוקא לגביהם. ולפיכך צריך רש"י להוכיח "שור שור משבת", כי, כמובן, הכלל "דיבר הכתוב בהווה"

הערות

9. ב"ק נד, ב. ובפרש"י סנה' ב, א ד"ה הזאב, הובאה משנה זו לענין "כי יגח שור". ועיין בתוי"ט סנה' פ"א מ"ד. (ולהעיר מטור חו"מ רסשפ"ט ובדרישה שם). ואכ"מ.
0. ב"ק שם. וברש"י ברכות כז, א ד"ה שנסקל, דגמרינן בגז"ש שור שור משבת לענין השור יסקל.
3. בתוי"ט שם, דליכא למגמר משבת אלא תלת. אבל ראה מכילתא כאן. ב"ח בחו"מ שם. ואכ"מ.
1. בש"ח כאן (וראה גם רא"ם וגו"א כאן): "ילפינן שור שור משבת כו' שפרש"י על פסוק (כא, לג) שור או חמור". אבל בלאה"כ בפשטות, אין מקום לומר שרש"י יסמוך א"ע על מ"ש לאחרי זה.
2. ראה לקמן הערות 17, /22.
3. כא, לג.
4. ואף שכריית הבור היא פשיעה (לענין שור וחמור), מ"מ אפשר לומר שיהי' פטור על נפילת בהמה אחרת. ולהעיר מב"ק נב, סע"א ואילך.

מצוטט ב־2 עמודים

לקוטי שיחות 127 לקו"ש ח"ו ע' 130
תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשכ"ח לקו"ש ח"ו ע' 130

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.