138
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ואמנם, נאמר דווקא "שור או חמור", כי נפילתם לבור נפוצה יותר, כדלעיל בסעיף ב''*.
משפטים א
יא. כלל זה חל גם כשהדוגמא היא בדין עצמו
אמנם, הכלל "דיבר הכתוב בהווה", כפי שפירש רש"י בפסוקים הקודמים, אינו חל רק כאשר הדוגמא מובאת בדרך של "סיפור", אלא גם כאשר הדוגמא היא חלק מהדין עצמו,
למשל, בפסוק "מכשפה לא תחיה", המלה "מכשפה" היא חלק מהדין עצמו, אך למרות זאת מוזכרת הדוגמא בלשון נקבה, כי "הנשים מצויות מכשפות",
אך יש לומר, שכאשר הדוגמא היא חלק מהדין, יש הגבלות מסויימות לגבי הכלל "דיבר הכתוב בהווה":
כאשר התורה עוסקת בסיפור מאורע שיתרחש, היא מתארת את המאורע באופן המצוי ביותר, אף כאשר יש צורך להוסיף לשם כך מלים, כגון בפסוק "וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו...", שהתורה מתארת גם את האופן של ההתרחשות - "וכי יריבון אנשים" - כיון שהדברים מתוארים כסיפור, למרות שיש צורך להוסיף לשם כך מלים.
אך כאשר התורה מציינת רק את הדין (לא "ובשר כי יטרף" - אלא "ובשר טריפה"), והדוגמא ("בשדה טריפה") היא חלק מקביעת הדין עצמו, מסתבר לומר, שאף הפרטים של הדוגמא הם חלק מהדין (אף כאשר גם במקרים אחרים הדין הוא כך, ודוגמא זו מובאת מפני "דיבר הכתוב בהווה").
הערות
- 1. מיותרת כי אצטריך למילף שור שור משבת - כי הלימוד "ולא אדם .. ולא כלים" הוא [לא מהדיוק "שור" ו"חמור", כ"א] מזה שיש בכתוב ב' דוגמאות, וגם אם הי' נאמר "בהמה או חי'" היינו ממעטים אדם וכלים, כבפנים.
- 1. ומה שהוזקק רש"י להוכיח "הוא. הדין לכל בהמה כו'" מהלימוד "שור שור משבת", ולא פירש "דבר הכתוב בהוה" - אף שהצורך לב' דוגמאות יש טעם לזה - י"ל:
- 3. א) לפי שיש סברא לומר שהדין "בעל הבור ישלם" הוא דוקא בשור וחמור, כנ"ל סעיף ב'.
- 4. ב) אפילו באם נאמר שאין סברא לחלק בין שור וחמור לכל בהמה וח" - הרי הטעם להפי' "דבר הכתוב בהוה" (כשאין סברא לחלק בין הדוגמא שבכתוב לשאר דוגמאות) הוא, בכדי שלא נאמר שהוא גזה"כ (כדלעיל הערה 15). אבל בנדו"ד, שגם להפי' "ה"ה לכל בהמה וח" יש כאן גזה"כ - החילוק בין בהמה וחי' לאדם וכלים [כי באם הי' סברא לחלק ביניהם, לא היה צריך למיעוט. וראה רש"י ב"ק נב, א ד"ה בן], וא"כ הי" אפ"ל (לולי הלימוד שור שור משבת) ששור וחמור שבכתוב הם בדוקא, בגזה"כ.
- 5. ג) מכיון שברוב המקומות, כשישנן ב' דוגמאות, הם (לא מחמת "דבר הכתוב בהוה", רק) בדוקא - ה"ז עצמו מוכיח (לולי הלימוד שור שור משבת) שגם הדוגמאות דשור וחמור שבכתוב הם בדוקא, כבכ"מ שיש ב' דוגמאות [כי באם הדין שבכתוב הי' בכל בהמה וחי', לא הי" נאמר "שור או חמור" - מכיון שעי"ז יש מקום לטעות בהכוונה (וע"ד מ"ש סוף הערה הנ"ל)], ולכן הוזקק רש"י להלימוד "שור שור משבת".
- 6. ועפ"ז יומתק מה שרש"י מדייק "שבכל מקום כו'" - דלכאורה, למאי נפק"מ - בכדי לבאר, שהתיבות "שור או חמור" שבכתוב אין בהן נתינת מקום לטעות, מכיון שבכל מקום שנאמר שור או חמור אנו למדין משבת.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.