774

ענינה הוא שפעל והמשיך בתוך הימים, שכל יום מילא במצוות.

ובזה יובן הדיוק "בא בימים", שכל יום ממולא במצוות: אילו קיום המצוות היה חשוב רק לשלימות נשמתו, לא היה הבדל אם הוא מקיים מצוות בכל יום, או שהוא מקיים אותו מספר מצוות רק במשך יום אחד מכל הימים, שכן ביחס לנשמתו הרי יש לו אותו מספר מצוות. ובהכרח לומר, שמעלת "בא בימים" היא בפעולה בהימים, ולכן הודגש כאן שכל יום היה מלא במצוות.

ד. ביאור הענין: ההבדל בכללות בין תורה ומצוות הוא*', שתורה - חכמתו של הקב"ה - היא שכל ורוחניות, ועל ידי זה שאדם לומד תורה, נוספת שלימות בנפשו; מצוות מלובשות הם בדברים גשמיים, וענינם בעיקר אינו כל כך לצורך שלימות נפשו כי אם כדי להאיר את העולם הגשמי, ולעשות הימנו דירה לו יתברך בתחתונים.

לפיכך, כשמדובר בחכמה (תורה), הלשון הוא "שקנה חכמה", הוא קלט חכמת התורה בנפשו; וכשמדובר במצוות הלשון הוא "בא בימים", על ידי קיום המצוות הוא פעל זיכוך בתוך עולם הזה, שעולם שהוא בגדר של זמן, "ימים".

חיי שרה שיחות -

ובדיוק הלשון "ימים" כוונתו לציין על גשמיות כזו שנתונה לשינויי הזמן (שעיקר ענין הזמן הוא שינויים). כי ישנם דברים גשמיים שהם "חזקים כיום הבראם"5, כמו צבא השמים, השמש, הכוכבים וכיו"ב, שהזמן אינו פועל כל שינוי בחוזקם, והם תמיד חזקים כיום הבראם, וכן בארץ ישנם דברים שהם נצחיים, כמו המשכן"', ארון ושמן המשחה'', מעשי ידיו של משה רבנו, שהוטמנו והם קיימים בשלמותם לעד. אבל עיקר כוונת הבריאה היא לעשות דירה להקב"ה בתחתונים, "שאין תחתון למטה ממנו"*', = בענינים הנחותים ביותר שבעולם הזה הנתונים לשינויי הזמן, שזוהי ההדגשה של בא בימים.

ה. זו היתה גדולתו של אברהם אבינו, שהיו בו שתי המעלות יחד: "בזקנה" (שלימות עצמית) ו"בימים" (פעולתו בעולם), אף ששני הדברים הם משני סוגים שונים ומנוגדים לגמרי ואין הכל יכולים להגיע לשתי המדריגות כאחד.