759

הנחת תפלין על היד ועל הראש שהמצוה אינה לפעול בהיד ובהראש, כי אם, שעל ידי אברים אלה המצוה מתקיימת, ואין היד והראש משתנים ע"י המצוה) אלא שהמצוה היא לפעול באבר הגשמי עצמו שיהא מהול, או - אינו ערל.

ב) מצות המילה אינה רק בשעה שעושה את פעולת המילה, כי אם נמשכת במשך כל ימי חייו של האדם המהול.

ראיה לכך שמצות מילה היא מצוה נמשכת, ממה שהגמ''' מספרת על דוד המלך כשנכנס למרחץ וראה שהוא ערום אמר: "אוי לי, שאעמוד ערום בלא מצוה", כיון שנזכר במצות מילה נתיישבה דעתו. הרי שמצות מילה היא מצוה נמשכת ומתקיימת על ידו גם לאחר פעולת המילה. שלכן נתיישבה דעתו של דוד המלך כשנזכר במצוה זו; שהרי אין לומר שנתיישבה דעתו משום קיום המצוה בעבר, שהמשיכה אז קדושה עליו. שבזה הרי אין הבדל בין מצות המילה למצוות הקשורות בשאר האברים''.

אמנם גם בשאר מצוות, כמו במצות הנחת התפילין, עתה כיון שהוא לאחר מתן תורה, פועלים התפילין זיכוך

לך-לך שיחות -

וקדושה בראש וביד שהונחו עליהם התפילין גם לאחר זמן הנחת התפלין (כאמור לעיל) - שהרי ודאי אין להשוות בין יד המניחה תפילין לזו שח"ו אינה מניחה - מ"מ אין זה אלא זיכוך וקדושה בלבד, ולא שמצוות התפילין עצמה קבועה תמיד ביד. משא"כ במצות המילה שנשארת תמיד בגוף האדם.

ובזה מיושבת קושיית התוספות:55 לשם מה צריכה הגמרא לימוד מיוחד מפסוק שנשים אינן מחויבות למול בניהם והרי נשים פטורות מ"מצות עשה שהזמן גרמא" ומצות מילה קיומה תלוי בזמן מסוים (ביום ולא בלילה).

אבל להאמור לעיל: הנה הן אמנם המילה תלויה בזמן מסוים אבל המצוה שהאדם יהא מהול (אינו ערל), אינה תלויה בזמן וקיימת תמיד בין ביום בין בלילה.

ג. מעלות אלו של מצות מילה, שפועלת בגשמי עצמו שיהא קדוש ושהמצוה נמשכת גם לאחר מכן, היו גם לפני מתן תורה. לפיכך כשאברהם אבינו השביע את עבדו אליעזר (שהנשבע צריך לנקוט בידו בעת השבועה "חפץ של מצוה")%' אמר לו