ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ב הוספות - שיחות שיחה ז483

483

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

8 לקוטי

1 חנוכה ופורים, אף ששניהם ענין של פרסומי ניסא, שונים הם בכך שפורים נחוג ברוב. עם, ברעש גדול ובשמחה יתרה, דבר שאינו כך לגבי חנוכה.

קיים אמנם מנהג במקומות שונים ובמדינות שונות - ו"נהרא נהרא ופשטיה"* - שהדלקת נרות חנוכה היא ברוב עם וכו', אבל אצל רבותינו לא היה נהוג כן*. אדרבה: כ"ק מו"ח אדמו"ר נ"ע סיפר שאם אירע שאחד שלא מבני הבית נוכח בעת הדלקת הנרות - לא היתה הדעת נוחה בכך.

ת. טעם לדבר לא מצאתי במפורש, אך יתכן לומר, בדרך אפשר, עפ"י המוסבר שחג הפורים צריך להיות ביין, כאמור בגמרא*'': "חייב איניש לבסומי בפוריא", ורש"י מפרש: ביין. הטעם לדבר הוא משום שכל ענין נס פורים היה עלדידי יין, הן ההתחלה, והן הסוף, של מפלת המן ונצחון מרדכי וישראל, היו ביין.

לא כן חנוכה - נקבע בשמן, כי הנס היה בשמן, כמאמר הגמרא: "מאי חנוכה" וסיפור מעשה הנס בפך השמן, ומשום כך נקבע החג בשמן. גם את ברכת הנסים מברכים על הדלקת השמן.

הוספות /חנוכה

ט. ההבדל בין יין לבין שמן: יין הוא ענין של גילוי ורעש. שמן הוא ענין של העלם\'. כשלעצמו הוא ענין של העלם מוחלט, אך אפלו כשמדליקים אותו, ונוצר אז באמצעותו ענין של גילוי, מצוה מן המובחר והידור שלא יהיה ברעש, שידלוק בניחותא ובחשאי, שכן כל ענינו הוא העלם.

יתכן, איפוא, שזה היה הטעם לכך שהדלקת נרות חנוכה לא היתה בפרסום ברוב עם וכו', כי כללות ענין חנוכה הוא ענין של שמן, שהוא העלם, ואפילו הגילוי צריך להיות בניחותא.

הסבר הטעם, מבחינת התוכן הפנימי, לכך שפורים הוא ברעש וחנוכה בחשאי, יובן עלדפי המוסבר בלבוש ובט"ז?', ומובא בתורת החסידות, שההבדל בין פורים לבין חנוכה הוא, שבפורים היתה גזירה על הגוף, על גשמיות, ובחנוכה היתה הגזירה על הנשמה, על רוחניות, ומתוך הרוחניות = "להעבירם מחוקי רצונך", שזה שיא הרוחניות.

משום כך קשור הפורים יותר במצוות. ומצוות הפורים הן - משלוח מנות איש לרעהו וכו', מצוות הקשורות בגוף, ומשלוח המנות צריך להיות רק בדברים שהגוף יכול להנות ממנו.

הערות

8. חולין יח, ב. נז, א.
9. ראה מאמר ברוך שעשה ניסים להצמח צדק עמוד 19, 21.
0. מגילה ז, ב. בש"ס שלנו הגירסא מיחייב. אבל במאור קטן על הרי"ף, שער הכוונות בסופו, של"ה פ' תצוה ובכל דרושי דא"ח שראיתי הל' הוא חייב איניש וכן הוא ג"כ בא"ח (הובא בב"י סי' תרצה). שו"ע או"ח סתרצ"ה ס"ב, סי' יעבץ ועוד.
1. ראה זהר חלק ג לט, א. לקוטי תורה שיר השירים ד"ה צאינה וראינה ובכמה מקומות.
2. שולחן ערוך אורח חיים סימן תער ס"ק ג.

מצוטט ב־1 עמודים

אגרות קודש ט'רסז לקו"ש ח"ב ע' 483

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 16 עמודים.