253

שיחה א

פרשת אחרי

א. לפסוק "ושמרתם את משמרתי" נאמר בגמרא': "עשו משמרת למשמרתי". כאן יסודם של הגדרים והסייגים דרבנן, וגם של הגדרים והסייגים שכל יהודי חייב לגדור עצמו בהם - אפילו ביחס לדברים המותרים - כדי לא לבוא ח"ו לידי איסור,

כאמור בספרי מוסר שיש להישמר ממאה שערים של היתר כדי לא להגיע לשער של איסור.

ב. מצויים כאלה הטועים וטוענים: לשם מה יש לחפש חומרות חדשות? אם ביחס לדברים שנאסרו ע"י רבותינו שבכל דור נאמר: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך"?, וגם בהם אין לדקדק יותר מדי, שכן אינם אלא "דרבנן" - אבל חומרות חדשות ודאי שאין לחפש, "דייך מה שאסרה לך התורה":.

ומביאים הם הוכחה לדבריהם מן האמור בירושלמי* שהאדם יידרש למסור דין וחשבון על כל דבר מאכל שראה ולא אכל ממנו.

יתר על כן טוענים הם: מאחר שביצוע הכל - קשה מאד, לא כדאי

להרבות בחומרות והידורים, בגללם עלול אדם, ח"ו, להפסיד את העיקר. חומרות יתרות עלולות להביא לידי עזיבה גמורה את דרך התורה ח"ו. הם מביאים הוכחה לכך מחטא עץ הדעת, שורש כל החטאים, שכתוצאה מתוספת איסור שהקב"ה לא צוה - "לא תגעו בו" נוסף ל"לא תאכלו ממנו" - יצא החטא.

ג. ברם, טענה זו בטעות גדולה יסודה, ותשובה לדבר: "כולם מרועה אחד ניתנו". בגלל ה"לאו" של "לא תסור" יש גם לגזירות דרבנן תוקף וחומר של דינים דאורייתא. הבדלי ההלכות בין דאורייתא לבין דרבנן הם מפני שכך רוצה התורה - שבדאורייתא יהא הספק לחומרא, ובדרבנן - ספיקו להקל* וכד'.

כך גם ביחס לחובה המוטלת על כל אחד לגדור עצמו בדברים המותרים, שכן גם זה ציווי התורה - "ושמרתם את משמרתי".

נוסף למצות עשה% של "קדושים תהיו וגו' והתקדשתם" - "קדש עצמך במותר לך" נכלל הדבר גם ב'ושמרתם את משמרתי - עשו משמרת למשמרת".