195
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
106 לקוטי ח. ההוכחה מ"מזמור שיר ליום השבת''
לפי האמור לעיל מובן מדוע מובאת בתורת כהנים הוכחה מהפסוק "מזמור שיר ליום השבת" לדעתו של רבי שמעון, ש"משביתן שלא יזיקו":
כיון שמהפסוק "מזמור שיר ליום השבת" מוכח, לפי הפירוש שמדובר על לעתיד לבוא, כדעת רב קטינא, שיהיה "חד חרוב" - והמחלוקת בין רב קטינא לאביי תלויה, כדלעיל, במחלוקת שבין רבי יהודה לרבי שמעון - יוצא, שמהפסוק "מזמור שיר ליום השבת" (שממנו מוכח שה"חרוב" יהיה אלף שנה), מוכח גם ש"משביתן שלא יזיקן"ו3,
(כבהערה שלפנ"ז), מסתבר (להתנא שבתו"כ), שבאם יהיו ב' הנהגות, יהיו בב' אלפים. וע"ד כל
בחוקותי א
ט. כל פרשה קשורה לתקופה בה היא נקראת
כבר הוסבר פעמים רבות, שכל פרשה קשורה גם לתקופה שבה היא נקראת?. לפי זה מובן, שהפסוק "והשבתי חיה רעה מן הארץ", המופיע בפרשת בחוקותי, שנקראת תמיד בימי ספירת העומר, סמוך לסיומם - לחג השבועות, קשור לענין של מתן תורה":, כאשר נשלמים ימי הספירה - "תספרו חמשים יום".
דבר זה יובן לפי הידוע*, לגבי חמץ (שגם על חמץ נאמר "תשביתו שאור מבתיכם"*, בדומה ל"והשבתי חיה רעה מן הארץ", כדלעיל), שבפסח החמץ אסור, ואילו בשבועות - לא זו בלבד שהחמץ מותר, אלא אדרבה, מנחת
הערות
- 1. שמכיון שס"ל כר"י "מעבירם מן העולם" - גם אם נאמר שב' ההנהגות יהיו באותו אלף שנה**, מכיון ש"מעבירם כו'" הוא חידוש שלא ה" בשבת בראשית כבפנים - "מה ראו חכמים לחלק".
- 1. ואף שגם לדעת ר"י אפשר לומר "חד חרוב"
- 3. [ועפ"ז, הא דר"י משום דר"ע אינו חושש להקושיא "מה ראו חכמים לחלק" הוא גם לפי היסוד (ראה בשוה"ג שלאח"ז) של סברת אביי. (ולהעיר מפרש"י שם ד"ה וקמיפלגי: "ר"נ לית לי" דרב קטינא", ואינו כותב שר"י ור"נ קמיפלגי בדרב קטינא ואביי)
- 4. ולהעיר מב' הגירסאות שבמשנה סוף מס' תמיד: "שבת מנוחה", או "שבת ומנוחה" (בוא"ו): באם נאמר, שהתנא דמתניתין ס"ל כר"ש - בלא וא"ו, ובאם נאמר שס"ל כר"י - בוא"ו. וק"ל.
- 5. **) ומה שאמרו "וקמיפלגי בדרב קטינא כר" - הכוונה הוא ליסוד הסברא דרב קטינא ואביי. וראה בהערה 27; 51.
- 6. השית אלפי שני דהוי עלמא - ואדרבא: השינוים דשית אלפי שני כולם בגדר הנהגת העולם ובכ"ז כאו"א ביום (של הקב"ה) בפ"ע, עאכו"כ השינוי דמשביתן מן העולם שצ"ל ביום בפ"ע (שהרי זה ש"לא יזיקו" - מנהגו של עולם הי', בשבת בראשית).
- 2. ראה של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב (נעתק בלקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 131 הערה 1).
- 3. דספה"ע - סיבתה התשוקה לקבלת התורה (אגדה בר"ן סוף פסחים. הובא לעיל ע' 132 הערה ₪
- 9. ונוסף על השייכות שבכל הסדרות שקוראין בימי הספירה למ"ת - שייכות מיוחדת דפ' בחוקותי למ"ת, שהרי "עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין קללות שבתו"כ קודם עצרת" (מגילה לא, ב), ובחוקותי - שם כל הסדרה - פי' תורה (תו"כ - הובא בפרש"י - עה"פ).
- 4. ראה בארוכה לקו"ש ח"א ע' 253 ואילך ובהנסמן שם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.