ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לזאמורשיחה ב63

63

ר"ל — והרי זה אות מיוחד להזהיר אזהרה גדולה ביותר לכאו"א ע"ד גודל הזהירות בצניעות וכו'.

ולפי זה יש מקום לומר יתירה מזו, שבזה שפירסמה הכתוב — יש גם משום שבחה, שעל ידה למדו ישראל גודל הזהירות בענין הצניעות.

[וע"ד משנ"ת במ"א לענין נח²³, דזה ש"יש דורשין אותו לגנאי"²⁴, אינו ענין של "גנות" — כי אף שנח עצמו להיותו בדור ירוד ופחות ביותר לא התפלל על אנשי דורו כמו אברהם ומשה (כיון ד"לא הוה לי' במאן דיתלי בזכותא כמשה"²⁵), וא"כ לא הי' בזה חסרון אצלו, אעפ"כ, כדי שלא תבוא מזה תקלה ח"ו בדורות הבאים אחריו, לאמור שאין זה חסרון אם אין מתפללים על אנשי הדור, לכן י"א²⁶ שמוכרחים לומר שדבר זה הוא ענין של "גנאי", דזה גופא שדורשין שהנהגה כזו היא גנאי, ה"ז "זכותו" של נח, שנח עצמו רוצה שידגישו שצריך להתפלל על אנשי הדור, כדי להבטיח שלא יבוא מזה חסרון בדור אחר.

ועד"ז בעניננו, שתיקונה של שלומית בת דברי הוא בזה גופא שפרסמה הכתוב (ובהדגשה כזו), שמזה באה ההוראה ותכלית הזהירות לנשי ישראל בגודל הצניעות גם בדיבור כו', וזה גופא הוא זכותה ושבחה של שלומית].

ג. אבל לכאורה דרשת רז"ל הנ"ל, שהכתוב כאן מודיע "שבחן של ישראל שלא הי' ביניהם אלא זה ופרסמו ופרטו הכתוב", אין תוכנה שהשבח הוא הלימוד (הודעת הלכה) על ענין הצניעות, אלא פירושה, שהכתוב מודיע ומספר שבחם של ישראל (שלא נחשדו על עריות) בזה גופא שמפרסם גנותה דשלומית.

ודבר זה (סיפור שבחם של ישראל ע"י פרסום גנותה דשלומית) צ"ב, איך שייך ששבחן של ישראל יתגלה ע"י סיפור ופירסום גנות של א' מבנ"י — והרי כשם שהוא בהלכה²⁷ שבשביל טובת ותועלת הרבים אין מבטלים מציאות היחיד, עד"ז לכאורה בענין סיפור המעלות והגנות, דוחק לומר ששבחם של ישראל יתגלה דוקא ע"י גנות של א' מישראל. ובפרט שא' הענינים שנתחדשו במ"ת בעם ישראל נלמד ממ"ש²⁸ "אנכי ה' אלקיך" — לשון יחיד, שכאו"א בתור יחיד בפ"ע יש לו חשיבות ומעלה, ואינה מתבטלת ונגררת אחרי הכלל, וכמרז"ל²⁹ "כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם",

[שזהו א' מהחילוקים בין שאר הברואים ובני ישראל, שבכל הנבראים אין התכלית בהם עצמם, ולא נבראו אלא בשביל ישראל ובשביל התורה³⁰, וכשם שהוא בכללות מציאותם שאינם בשביל עצמם, עד"ז הוא בפרטיהם, שיתכן שכל פרט הוא טפל אל הכלל, ואילו בישראל, כשם שכללות עם ישראל אינו "אמצעי" בשביל ענין אחר, אלא

הערות

23. לקו"ש חכ"ה ע' 19 ואילך. וש"נ.
24. ל' רש"י ר"פ נח — ע"פ סנהדרין קח, א. ב"ר פ"ל, ט. ובכ"מ.
25. זח"א סח, א. ע"ש ב' הדיעות דר' יהודה ור' יצחק.
26. דעת ר' יצחק שם.
27. ראה רמב"ם הל' יסודי התורה פ"ה ה"ה ובנ"כ שם.
28. יתרו כ, ב.
29. משנה סנהדרין לז, סע"א.
30. פרש"י ר"פ בראשית. וראה ב"ר פ"א, ד. ויק"ר פל"ו, ד.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 19 עמודים.