ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין כח דין חליצת התפילין

כח דין חליצת התפילין

ובו י' סעיפים

לא להסיח דעתו מהתפילין

א אסור ²²⁵ להסיח דעתו מהתפילין כל זמן שהן עליו אפילו רגע אחד, קל וחומר מציץ, מה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה והיה על מצחו תמיד, שלא יסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהן אזכרות הרבה, על אחת כמה וכמה²²⁶.

ואינו נקרא היסח הדעת אלא כשעומד בשחוק או בקלות ראש ²²⁷ (או שמטריד דעתו כל כך לצרכי הגוף ²²⁸ עד שלבבו פונה מיראת שמים²²⁹ מחמת טרדתו). אבל כשעומד ביראה ומתעסק בצרכיו, אף על פי שעוסק במלאכתו ובאומנתו ואין דעתו על התפילין ממש, אין זה נקרא היסח הדעת. שאם לא כן איך יכול כל אדם לילך בתפילין כל היום. ומכל מקום מצוה מן המובחר שלא להסיח דעתו מהן כלל²³⁰, זולת בשעת תלמוד תורה ובתפילת י"ח²³¹:

ב חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה ושעה²³², דהיינו בכל פעם שנזכר בהם חייב למשמש בהם, שעל ידי כך נזכר עליהם תדיר ולא יגיע לידי היסח הדעת גמור²³³.

וימשמש בשל יד תחילה ואחר כך בשל ראש, שלא להעביר על המצוה²³⁴, שהשל יד סמוכה לו למשמשו יותר מהשל ראש²³⁵.

ואינו חייב למשמש בהן בשעת התפלה, שאז אין לחוש שיבוא לידי היסח הדעת גמור שהוא שחוק וקלות ראש²³⁶. ואף על פי כן טוב שימשמש בהן, כדי שיהיה דעתו עליהן ממש, שזהו מצוה מן המובחר²³⁷.

ומנהג יפה למשמש בתפילין כשמזכיר מצותן בקריאת שמע²³⁸. וממשמש בשל יד כשאומר וקשרתם לאות על ידך, ובשל ראש כשאומר והיו לטוטפות בין עיניך²³⁹:

חליצת התפילין

ג כשחולץ תפיליו, צריך לחלוץ של ראש תחילה²⁴⁰, שאם יחלוץ של יד תחלה, נמצאת מונחת עליו תפילין של ראש בלבדה, והתורה אמרה ²⁴¹ והיו לטוטפות בין עיניך, ודרשו חכמים²⁴² כל זמן שבין עיניך יהיו שתים, שלכך נאמר והיו שהוא לשון רבים²⁴³, ולא נאמר וקשרתם לאות על ידך ולטוטפות וכו'²⁴⁴:

ד על פי הקבלה צריך לחלוץ של ראש מעומד, כמו שהנחתה הוא מעומד, וכן הכריכות של אצבע. אבל תפילין של יד שהנחתה הוא מיושב על פי הקבלה, חליצתה גם כן מיושב²⁴⁵. ולמנהגינו שהנחת תפילין של יד היא גם כן מעומד, (יכול²⁴⁶) לחלצה גם כן מעומד²⁴⁷:

ה יש מהחכמים שהיו נוהגין לחלוץ תפילין של ראש ביד שמאל שהיא יד כהה²⁴⁸, כדי להראות שקשה עליו חליצתן, מפני שמצותן כל היום, אלא שמפני שאין לנו גוף נקי אנו חולצין מיד אחר התפלה²⁴⁹:

ו יש שהיו נוהגין מטעם הידוע להם לחלוץ תפילין של ראש קודם שמסיר הרצועה מהאצבע²⁵⁰, ויש נוהגין מטעם הידוע להם להסיר הרצועה מקודם ²⁵¹ :

קיפולן והנחתן בתיק

ז כשמקפלן לא יכרוך הרצועות על הבתים, אלא על הצדדים²⁵² (ואינו דומה למטפחת שכורכין על הספר תורה, מפני שהמטפחת נעשית שומר להספר תורה ומשמשה אליו בכריכה זו, לכן אין כאן גנאי כלל לספר תורה בכריכה זו, ואדרבה זהו כבודה, משא"כ הרצועות שאינם משמשים כלום להבתים בכריכה זו²⁵³).

ויש נוהגין לכורכן ככנפים, על שם כנפי יונה ²⁵⁴ .

וכשכורכן על צדדי התפילין, צריך לאחוז התפילין בידו ולגלול הרצועה עליהן, ולא לאחוז הרצועה בידו ולגלול התפילין לתוכה, שמוטב שתגלול הרצועה ממה שיתגללו התפילין²⁵⁵:

ח כשמניחן בתיק, צריך ליזהר להניחן בענין שכשיבא ליטלן משם ללובשן לא יוכל לפגוע בשל ראש תחילה, כדי שלא יצטרך לעבור על המצוה ללבוש של יד תחילה²⁵⁶.

ולכן מן הראוי היה להניחן בכיס צר וארוך, של ראש מלמטה ועליו של יד, שכשיבא ליטלן יפגע תחלה בשל יד המונח למעלה²⁵⁷. שאין איסור מן הדין במה שהשל יד מונח על גבי של ראש, אע"פ שהשל ראש קדושתו חמורה מהשל יד²⁵⁸, הואיל ומכל מקום שניהם דבר אחד, שהפרשיות הכתובות בזה כתובות בזה²⁵⁹.

אלא שאעפ"כ יש שנהגו שלא להניחן בכיס אחד זה על גבי זה, אלא בשני כיסין זה אצל זה ²⁶⁰ , אלא שהשל יד יהא מונח קצת לצד מעלה ²⁶¹ , שאם יהיו מונחים בשוה יצטרך לפעמים לעבור על המצוה, דהיינו אם יבא השל ראש מזומן לפניו תחלה נגד יד ימינו שנוטל בה התפילין, יצטרך לעבור עליו וליטול השל יד ²⁶² . אבל כשהשל יד הוא קצת לצד מעלה, אין כאן מעביר על המצוה, שהרי השל יד סמוך לו יותר.

ונהגו לסמן הכיסים איזה לשל ראש ואיזה לשל יד, שכיון שהשל ראש קדושתו חמורה, אסור לשנות אחר כך הכיס שלו ליתן בו השל יד, אלא אם כן התנה בתחילה²⁶³, כמו שיתבאר²⁶⁴:

ט כשנוטל התפילין מהתיק, לא ינערם מן התיק, אלא יטלן בידו מתוכו²⁶⁵:

י מנהג חכמים לנשק התפילין בשעת לבישתן ובשעת חליצתן²⁶⁶:

הערות

225. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) לא להסיח דעתו מהתפילין (ס"א-ב). (ב) חליצת התפילין (ס"ג-ו). (ג) קיפולן והנחתן בתיק (ס"ז-י).
226. רבה בר הונא לו, ב (חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה, קל וחומר מציץ, ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה (תצוה כח, לח) והיה על מצחו תמיד, שלא תסיח דעתו ממנו, תפילין שיש בהן אזכרות הרבה, על אחת כמה וכמה). וכדאמרינן יומא ז, ב (מאי תמיד, אילימא תמיד על מצחו, מי משכחת לה, מי לא בעי מיעל לבית הכסא ומי לא בעי מינם, אלא תמיד מרצה ... שלא יסיח דעתו ממנו). רמב"ם פ"ד הי"ד (שלא יסיח דעתו מהם אפילו רגע אחד, שקדושתן גדולה מקדושת הציץ, שהציץ אין בו אלא שם אחד, ואלו יש בהם אחד ועשרים שם של יו"ד ה"א בשל ראש וכמותן בשל יד). וכן הוא בפסקי הסדור ס"ו ( אסור להסיח דעתו מהתפילין כל זמן שהן עליו).
227. הרב רבינו יונה ברכות יד, ב (דודאי היסח הדעת לא הוי אלא כשעומד בקלות ראש ובשחוק, אבל כשעומד ביראה ומתעסק בצרכיו, אף על פי שעוסק באומנותו ובצרכיו ואין דעתו עליהם ממש, לא נקרא זה היסח הדעת. דאם לא תימא הכי, היאך יוכל האדם להניח תפילין כל היום). רא"ש ברכות פ"ג סי' כח (והיה אומר ר' יונה ז"ל ... דודאי היסח הדעת לא הוי אלא כשעומד בקלות ראש ובשחוק, אבל כשעומד ביראה ומתעסק בצרכיו, אף על פי שעוסק במלאכתו ואומנתו ואין דעתו עליהן ממש, אין זה נקרא היסח הדעת. דאי לא תימא הכי, איך יוכל אדם להניח תפילין כל היום), ובהלכות תפילין סי' כא. טור סי' מד. מ"א סי' מד ס"ק ב (ולא חשיב היסח הדעת אלא כשהוא עומד בשחוק או בקלות ראש (טור)). וכן הוא לקמן רס"י מד (שהיסח הדעת הוא כשעומד בשחוק או קלות ראש (או שמטריד דעתו בצרכי הגוף הרבה), כמו שנתבאר בסי' כ"ח). סי' רנב סי"ט (שאסור להסיח דעת מתפילין לנהוג קלות ראש). פסקי הסדור שם ( ואינו נקרא היסח הדעת אלא כשעומד בקלות ראש או שחוק ושיחה בטילה, שהרי זה מפיר יראה, אבל אם מתעסק בצרכיו, ויראת ה' היא תקועה בלבו להזהר מכל חטא ועון בעסקיו שלא למרות עיני כבודו ח"ו, לא נקרא היסח הדעת, אע"פ שאין דעתו ממש על התפילין. ולכן מצות תפילין להיות לבוש בהן כל היום כולו ). וההוספה שבפסקי הסדור היא, שיש ליזהר גם מ"שיחה בטילה" בתפילין, כמבואר ברמב"ם פ"ד הכ"ה (שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה). וראה לקוטי שיחות חי"ד ע' 151 ואילך. רשימת שיעורים (שבת) ע' רמב ואילך. סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות ע' ע. שו"ע אדה"ז המבואר.
228. כן משמע ברמב"ם הלכות תפילין פ"ד הי"ג (מצטער ומי שאין דעתו מיושבת ונכונה עליו פטור מן התפילין, שהמניח תפילין אסור לו להסיח דעתו מהן), וטור ושו"ע סי' לח סעיף ט (מצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו ונכונה, פטור, מפני שאסור להסיח דעתו מהם). ( עיי"ש במ"א ס"ק יב (דוקא כשאי אפשר לו ליישב דעתו (ב"ח))). וכן הוא לקמן רס"י מד (או שמטריד דעתו בצרכי הגוף הרבה). וראה לקוטי שיחות חי"ד ע' 152 הערה 27.
229. משמעות הרב רבינו יונה ורא"ש (אבל כשעומד ביראה ... לא נקרא זה היסח הדעת).
230. ב"ח סוף סי' מד (אבל מצוה מן המובחר שיהא דעתו תמיד על התפילין, ושלא יסיח דעתו מהם). מ"א סי' מד ס"ק ב (ומכל מקום מצוה מן המובחר שלא יסיח דעתו מהם כלל (ב"ח)).
231. האר"י בפרי עץ חיים שער התפילין פ"י (ואל יליזו מעיניך כוונה קצרה זו בכל רגע ורגע תמיד, אפילו כשאתה אומר התפלה, זולת בעת העמידה או בעת העסק בתורה בלבד), ובשער הכוונות דרושי התפילין דרוש ה. וכן הוא בפסקי הסדור ס"ז (אך מצוה מן המובחר שלא להסיח דעתו כלל מהן, ולמשמש בהן בכל עת, גם בעוד שדעתו עליהן, בכדי שלא יבא לידי היסח הדעת כלל וכלל. זולת כשעוסק בתורה ובתפלת י"ח, שאז אין בהם משום היסח הדעת).
232. רבה בר הונא שם (חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה). טור ושו"ע ס"א (חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה, שלא יסיח דעתו מהם).
233. ב"ח (חייב אדם למשמש בתפיליו בכל שעה שנזכר מהם, דמיד לאחר שנזכר מהם חייב למשמש בהם, כדי שלא יגיע לידי היסח הדעת). מ"א ס"ק א (בכל שעה, פירוש, בכל שעה שנזכר בהם חייב למשמש, שלא ישכחם (ב"ח)). עי' ב"ח סי' מד ( מצוה מן המובחר שיהא דעתו תמיד על התפילין), וט"ז, ומ"א סי' מד ס"ק ב (ומכל מקום מצוה מן המובחר שלא יסיח דעתו מהם כלל. עיין סי' רנ"ב). ובהא לא קשה מידי מה שהקשה הדרכי משה סוף סי' רנב (ומכל מקום צ"ע, דהכא משמע דאסור להסיח דעתו מן התפילין כלל, ולעיל סימן מ"ד משמע דלא מיקרי היסח הדעת אלא קלות ראש. ונראה לומר דהכי קאמר, הואיל ואסור להסיח דעתו מהם בקלות ראש, לכן זוכרן תמיד ומסלקן בשבת). הובא במ"א שם ס"ק כה. וכן הוא לקמן שם סי"ט (דכיון שאסור להסיח דעת מתפילין לנהוג קלות ראש כשהוא לבוש בהן, כמו שנתבאר בסי' כ"ח, מתוך כך הוא נזכר עליהן תדיר ויסלקן קודם שתחשך). וכן הוא בפסקי הסדור ס"ז ( וחייב אדם למשמש בתפילין בכל פעם שנזכר מהם, שעל ידי זה יהא נזכר על האזכרות שבהם, ויזכור את ה' לשעבד לו הלב והמוח, ולא יבא לידי היסח הדעת גמור, שהיא קלות ראש ושיחה בטלה).
234. תוס' לו, א ד"ה וקשרתם (ורבינו אליהו מפרש, דלענין משמוש איירי, דאמרינן לקמן שאדם חייב למשמש בתפילין בכל שעה ושעה קל וחומר מציץ, והשתא קאמר דבשל יד ממשמש תחילה, משום דפגע בהו ברישא, ואין מעבירין על המצות). רא"ש הלכות תפילין סי' טו (וה"ר אליהו ז"ל פירש, דלענין משמוש קאמר, דאמר לקמן דחייב אדם למשמש בתפילין כל שעה קל וחומר מציץ, וקאמר דבשל יד ממשמש תחלה, דפגע בהן ברישא, דאין מעבירין על המצוות). טור ושו"ע סעיף א (וימשמש בשל יד תחלה).
235. לבוש ס"א (וימשמש בשל יד תחלה, כדי שלא לעבור על המצוה שהיא סמוכה לו למשמושו, ואחר כך בשל ראש).
236. מ"א סי' מד ס"ק ב (ונראה לי, דלפי מ"ש הטור, אם כן בשעת תפילה אין צריך למשמש בהם, דבלאו הכי אסור בשחוק וקלות ראש).
237. ב"ח סוף סי' [מ]ד (מצוה מן המובחר שיהא דעתו תמיד על התפילין, ושלא יסיח דעתו מהם למשוך בשיחה בטלה ולהרהר במחשבות רעות, שמטעם זה חייב אדם למשמש בהן כל שעה, שלא יסיח דעתו מהן). הרי שאף בזמן שאין לחוש לקלות ראש טוב למשמש בהן. וראה הערות וביאורים (ירות"ו) ח ע' קלה.
238. שו"ת ריב"ש ח"ב סי' תפו (כשמגיע לוקשרתם, ממשמש בהם ... משום חבובי מצוה). הובא בב"י סוף סי' כד.
239. הרב רבינו יונה בספר היראה (כשיגיע לוקשרתם לאות על ידך, ימשמש בתפילין של יד. והיו לטוטפות בין עיניך, ימשמש בשל ראש). טור ושו"ע סי' סא סכ"ה (כשיאמר וקשרתם לאות על ידך ימשמש בתפילין של יד, וכשיאמר והיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בשל ראש). וכן הוא לקמן שם סכ"ד (מנהג יפה הוא למשמש בתפילין ובציצית כשמזכיר מצוותן בקריאת שמע, דהיינו שימשמש בתפילין של יד כשאומר וקשרתם לאות כו', ובתפילין של ראש כשאומר והיו לטוטפת כו', וכשהוא אומר וראיתם אותו ימשמש בב' ציצית שלפניו, ויסתכל בהן, כמו שנתבאר בסי' כ"ד). והוא לעיל שם ס"ו. ובנוסף לכך נתבאר באגרות קודש חי"ח אגרת ו'תשסב (מנהגנו, שבפסוק פותח את ידיך וגו', נוגעים בתפילין של יד ואחר כך בתפילין של ראש. ויש נוהגים לנגוע על ידי רצועות התפילין ולנשקה). ובספר המנהגים – חב"ד ע' 10 (באמירת יוצר אור ממשמשין בתפילין של יד, ובאמירת ובורא חושך בתפילין של ראש).
240. ברייתא שם (כשהוא חולץ, חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד).
241. ואתחנן ו, ח.
242. רב הונא שם (אמר קרא והיו לטוטפת בין עיניך, כל זמן שבין עיניך יהו שתים). לימוד נוסף הובא לעיל סי' כה סי"ב ( שקדימת של יד לשל ראש הוא מן התורה, שהרי בתחילה נאמר וקשרתם לאות על ידך ואחר כך והיו לטוטפות וגו'). והיינו שהלימוד המובא שם הוא לענין הנחת התפילין, שיניח תחלה של יד ואחר של ראש. והלימוד המובא כאן הוא, שגם בעת חליצת התפילין צריך לחלוץ של ראש תחלה.
243. רש"י שם (והיו משמע שתים, כל זמן שיהו בין עיניך יהו שתים, כל זמן שאותן של ראש מונחים [יהיו] של יד נמי מונחין, אלמא דראש חליץ ברישא).
244. (לחם חמודות) [ מעדני יום טוב] הלכות תפילין סי' טו אות א (לא הוה ליה לכתוב כלל והיו, ויהי' וקשרתם נמשך גם על לטוטפת).
245. ב"י בשם מערכת האלקות (כתוב בספר מערכת האלקות שצריך לחלוץ תפילין של ראש מעומד). שער הכונות דרושי התפילין סוף דרוש ה (תסיר בתחילה תפילין של יד מיושב, כדרך שהנחת אותו מיושב, כנזכר, ואחר כך תסיר תפילין של ראש מעומד). שו"ע סעיף ב (צריך לחלוץ תפילין של ראש מעומד). מ"א ס"ק ג (והוא הדין הכריכות של אצבע. ושל יד מיושב, דכהנחתן כך חליצתן, כמ"ש סי' כ"ה סי"א בהג"ה (כתבי האר"י )). והוא כדלעיל שם סכ"ז ( יש אומרים שיניח התפילין של יד מיושב ותפילין של ראש מעומד, מטעם שנתבאר בזוהר).
246. בקונ' השלחן הגיה: צריך. וראה חקרי הלכות ח"ה לד, ב.
247. מ"א שם (ואם כן למנהגנו שמניחין של יד גם כן מעומד, צריך גם כן לחלצן מעומד).
248. כדלעיל רס"י כז (יד כהה, דהיינו יד שמאל שהיא תשה וכהה). והיינו שחולץ של ראש ביד שעליה תפילין של יד. ומזה מובן שהאטר יחלוץ ביד שמאל שלו, שהיא יד כהה. וראה אור התפילין.
249. מהר"ש מלובלין רבו של השל"ה , מובא בהגהת השל"ה בעמק הברכה ח"ב סי' טו. של"ה מסכת חולין (שמעתי אומרים ממורי מהר"ש ז"ל, שכשהסיר התפילין בבוקר השכם, היה מסיר של ראש ביד שמאל ולא ביד ימין, ולא נודע טעמו למה, ועמו מתה חכמה. ואפשר דטעמו היה, דימין היא יד חזקה, ובקל הושיעה לו יד ימינו להסיר בזריזות, ואם היה עושה כן נראה כאילו היה עליו משא, על כן הסיר ביד השמאל, שאז יש שהייה בדבר ואינו נראה כמשא ... ועוד, דהא מצוותן להיותם עליו כל היום, רק מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהן, וצריך שלא יסיח דעתו מהן בעודן עליו, ואין כל אדם יכול ליזהר בהן, על כן נהגו שלא להניחם כל היום, כמו שכתב הטור בסימן ל"ז. ומאחר שהוא כן, שמצד הדין מחוייבים אנחנו להניחם כל היום, רק מצד פחיתותינו שאין אנחנו יכולים לשמור עצמנו בטהרה מסלקין אותם, על כן צריך להסירן בהכנעה ובמורא ביד שמאל). מובא במ"א ס"ק ג (כתב בשל"ה, שראה רבו שחלץ תפילין של ראש ביד שמאל. והטעם שמראה שקשה עליו חליצתן, מפני שמצותן כל היום, אך מפני שאין לנו גוף נקי חולצן אחר התפלה,ולכן חולץ בשמאל). וכדלקמן סי' לז ס"ב (מצותן להיות עליו כל היום. אבל מפני שצריכין גוף נקי, שלא יפיח בהן, וצריך שלא יסיח דעתו מהם, על דרך שנתבאר בסי' כ"ח, ואין כל אדם יכול ליזהר בזה, נהגו שלא להניחן כל היום).
250. מ"א ס"ק ב (חולץ תפילין של ראש קודם שמסיר הרצועה מהאצבע (גלי רזיא)), בשם גליא רזיא . כן היא הגירסא בכמה דפוסי המ"א, אבל בכמה נו"כ תיקנו "אחר שמסיר הרצועה". ובפרי מגדים שם (ובאליה רבה [ס"ק] ד' בשם גליא רזיא, שקודם מסיר הרצועה מאצבע, ואחר כך חולץ של ראש, ואולי איזה טעות סופר במ"א. וכן נוהגין העולם להסיר ג' כריכות תחלה).
251. האר"י , בשער הכוונות דרושי התפילין סוף דרוש ה (תסיר בתחלה תפילין של יד ... ואחר כך תסיר תפילין של ראש). ובהגהת מהר"ש ויטאל שם (מה שכתב הרב להסיר תחלה תפילין של יד, קאי על השלש כריכות שעל האצבע תחלה, ואחר כך מסירים תפילין של ראש, ואחר כך חוזרים ומסירין תפילין של יד מהזרוע ... וכן נהגתי אני כל ימי, וכמדומה לי שכן היה נוהג אבא מארי ז"ל). וגם בעת הנחת התפילין, יתבאר בפסקי הסדור סט"ז ( אחר שהניח תפילין של ראש יכרוך ג' כריכות על אצבע האמצעי). והיינו שבין בעת הנחת התפילין ובין בעת חליצת התפילין, לא יהיו ג' הכריכות על האצבע בשעה שהתפילין של ראש אינן על ראשו.
252. מ"א ס"ק ד (ואין להניח הרצועות על הבתים [גלי רזיא] ... נראה לי דברצועות, כיון דאפשר להניחם על הצדדין, אסור להניח למעלה). באר היטב ס"ק ד (אין להניח הרצועה על הבתים, אלא על הצדדים). ואף שגם התיתורא קדושה יותר מהרצועות, כדלעיל סי' כז סי"ג (אין לכרוך הרצועה על התיתורא ... שיש בה קדושה יותר מן הרצועה). מכל מקום נסמן לעיל שם (הערה נג ), מה שכתבו הפוסקים, שיש לכרוך הרצועה סביב התיתורא כדי לחזקה. וכן נפסק בפסקי הסדור ס"ט (ורשאי לכרוך הרצועה סביב התיתורא כדי לחזקה על היד, אבל לא סביב הקציצה (ויש כורכין ב' פעמים סביב התיתורא, בכדי שיהיה כמין שי"ן עם הרצועה המהדקת את התפלה על היד)).
253. מ"א שם (ואף על גב דלכאורה משמע דשרי, מידי דהוה אמטפחת שכורכים סביב הספר תורה ... ואפשר לומר דבהנחה, כיון דלא נעשה שומר, אסור להניח אחד על גבי חבירו, אלא היכא דלא אפשר, אבל בכריכה דנעשה שומר, היכא דאין הקדושות שוות, מוטב שיהיה הקדושה קלה מבחוץ, כדי שיעשה שומר לחבירו).
254. שבת מט, א (פעם אחת גזרה מלכות רומי הרשעה גזירה על ישראל שכל המניח תפילין ינקרו את מוחו, והיה אלישע מניחם ויוצא לשוק, ראהו קסדור אחד, רץ מפניו, ורץ אחריו, וכיון שהגיע אצלו נטלן מראשו ואחזן בידו, אמר לו מה זה בידך, אמר לו כנפי יונה, פשט את ידו ונמצאו כנפי יונה, לפיכך קורין אותו אלישע בעל כנפים). ספר המוסר פ"ד (ועל כן נהגו לכורכן ככנפים, זכר למעשה אלישע בעל כנפים). מטה משה סימן כו (וכתב בספר מוסר, על כן נהגו לכורכם ככנפים, זכר למעשה אלישע בעל כנפים). מ"א שם (נהגו לכורכן ככנפים, על שם כנפי יונה (מטה משה בשם ספר המוסר)).
255. מ"א שם (לא יאחוז ברצועות ויגלול התפילין, כמ"ש סי' קמ"ז ס"ה). עי' סי' קמז בשו"ע שם ס"ה (מוטב תגלל המטפחת סביב הספר תורה, ולא יגלל הספר תורה כשכורכו במטפחת).
256. רבא יומא לג , ב (עבורי דרעא אטוטפתא אסור), ופירוש רבינו חננאל שם (פירש גאון, עבורי דדרעא אטוטפתא אסור, דהכין אמור רבנן, כשהוא חולץ, חולץ של [ראש] ואחר כך חולץ של [יד], מניחה בכיס למעלה ממנה, ותחתיה מונחת תפלה של [ראש] ... שאסור להעביר את של זרוע שהיא למטה על טוטפת של ראש שהוא למעלה, להניחה תחלה). מובא בתוס' ישנים שם ד"ה עיבורי דרעא, ובתוס' לו, א ד"ה וקשרתם (מפרש ר"ת משום ר' חננאל בשם רב האי גאון, דאיירי בשעה שחולץ תפילין ומניחן בתיק, שלא יעביר אותן של יד ויתננה בתיק תחילה ואחר כך של ראש למעלה, דאם כן כשבא להניח תפילין היה פוגע בשל ראש תחילה, והיה צריך להעביר על המצות, משום דשל יד מניח תחילה ואחר כך של ראש, לפיכך צריך להניח בתוך התיק של ראש תחילה ואחר כך של יד למעלה). רא"ש הלכות תפילין סי' טו (ופר"ת בשם ר"ח דאמר בשם רב האי, [עבורי] דדרעא אטוטפתא אסורה, אסור להעביר ולהקדים ולתת של זרוע תחלה בתיק ושל ראש עליה, כי אז יהיה זקוק להעביר על המצות כשיניח תפילין, כי יצטרך להסיר של ראש שפוגע בהן תחלה ולהניח של יד קודם לשל ראש. הילכך צריך להניח בתיק תחלה של ראש ועליה של יד). טור ושו"ע ס"ב (ויניח בתיק של ראש ועליו של יד, כדי שכשיבא להניחם יפגע בשל יד תחלה). ואם לא נזהר בזה, ופגע בשל ראש תחלה, יעבור על של ראש ויניח של יד תחלה, כדלעיל סי' כה סי"ב (ואם פגע בשל ראש תחילה, יעבור על אותה מצוה ויניח של יד תחלה, כיון שקדימת של יד לשל ראש הוא מן התורה, שהרי בתחילה נאמר וקשרתם לאות על ידך ואחר כך והיו לטוטפות וגו', לפיכך אין משגיחין על העברת המצוה בזה ). סיכום פרטי הלכה זו – לעיל סי' כה ס"ב (הערה ה ).
257. ב"ח (יעשה תיק אחד ארוך וצר וישים זה על זה, דלא אתי לידי טעות). ט"ז סי' כה ס"ק י (יניחם שניהם בכיס אחד ארוך וצר, ויניח של ראש למטה ושל יד למעלה).
258. כד לעיל סי' כה סי"ד (תפילין של ראש, לפי שהיא חשובה והיא עיקר המצוה, ויש בה יותר קדושה), ושם נסמן (הערה לז ).
259. מ"א ס"ק ד (כתב הב"ח שיעשה תיק צר שיהיו מונחים זה על גבי זה. ולא נהירא, כיון דשל ראש קדושתו חמורה, כמ"ש סי' מ"ב, אסור להניח של יד עליו, כמ"ש ביו"ד סוס"י רפ"ב. ואפשר דלא קפדינן אלא בתורה ובנביאים, שתורה קדושתה חמורה ביותר, אבל בדבר אחר לא קפדי, דהא מותר להניח כתובים על גבי נביאים ונביאים על גבי כתובים אף על גב דאין קדושתן שוה וכמ"ש סי' קנ"ג). והיינו האמור בשו"ע יו"ד שם (אין מניחים נביאים וכתובים על גבי חומשים, ולא חומשים על גבי ספר תורה). וברמ"א שם (אבל כתובים על גבי נביאים (או איפכא, שרי)). ובמ"א סי' קנג ס"ק ב (וצ"ע דהר"ן גופא כתב דקדושת נביאים חמורה מקדושת כתובים, הביאו הב"י סי' תקצ"א עיי"ש. ואפשר דמכל מקום אינו חמור כל כך שיהיה אסור להניח אחד ע"ג חבירו). ולכן גם כאן אין איסור להניח של יד על של ראש.
260. ט"ז סי' כה ס"ק י ( יש נוהגים לעשות לכל תפלה כיס בפני עצמו). וכדעת המ"א סי' כה ס"ק א (נראה לי דאין קפידא בזה כיון דהתפילין עדיין בתוך כיסן). וכדלעיל שם ס"ג (ואין זה כמעביר על המצות כיון שהתפילין הם מכוסים ומונחים עדיין בתוך כיסם).
261. מ"א שם ( מכל מקום נראה לי דמשום הכי נהיגי עלמא להניחם זה אצל זה. ומ"ש כאן ועליו, פירושו שיתנו קצת לצד מעלה).
262. ט"ז שם (ולא נכון הוא, דמכל מקום כשיבוא הכיס שבו תפילין של ראש מזומן לפניו תחלה נגד ימינו, צריך שיהפוך הכיסים שיבוא של יד לפניו תחלה, ונמצא מעביר על המצות). ולכן אין להסתפק בזה שהם בכיסים שלהם, אלא " שהשל יד יהא מונח קצת לצד מעלה ". והנוהג עתה, שהשל יד והשל ראש כל אחת בקופסה שלו, מונחים בשוה בשקית, אלא שהשל יד הוא תמיד לצד שמאל, כך שהיא מזומנת לפניו יותר ליטלה לפני השל ראש.
263. ט"ז שם ( יש נוהגים לעשות לכל תפלה כיס בפני עצמו, ולעשות סימנים בכיסים של התפלה איזה של יד ואיזה של ראש). מ"א (ונהגו לסמן איזה של ראש ואיזה של יד. דכיון דשל ראש קדושתו חמורה, אסור לשנות אחר כך הכיס ליתן בו של יד. מיהו אם התנה בתחלה, שרי, כמ"ש סי' מ"ב). עי' ב"י.
264. לקמן סי' מב סעיף ד (סודר שהזמינו לצרור בו תפילין לעולם, ולא לפי שעה בלבד, ואחר כך צרר בו תפילין פעם אחת ... נאסר להשתמש בו דבר חול, כגון לצרור בו מעות, אלא אם כן התנה עליו בתחלה שיוכל לצרור בו מעות כשירצה).
265. ספר חסידים סי' רעג (אדם שהתפילין שלו או ספריו בתיק, לא ינערם חוץ, אלא יתפשם בידו ויוציאם). מטה משה סוף סי' יט (ולא ינערם מהתיק, אלא יתפשם בידו ויוציאם, ספר חסידים סי׳ רע״ג). מ" א סוף ס"ק ד (ולא ינערם מן התיק, אלא יוציאם בידו (מטה משה. ספר חסידים)).
266. הרב דוד אבודרהם בשם גאון . ארחות חיים הלכות תפילין סוף סי' יא (כתב גאון לנשק התפילין. כך מנהג כל החכמים, לנשקן בשעת הנחה ובשעת חליצה). שו"ע ס"ג (מנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 5 עמודים.