שנח, ד

רעוא דכל רעוין וכמבואר באד"ר דבמצחא דוקא אתגלי' רעוא דכל רעוין¹⁰⁸ לפי שביכולתו להמשיך הרצון מבעל הרצון כו'.

וזהו והי' על מצח אהרן ונשא אהרן את [oldpage_תקל] ּ עון הקדשים כו' להיות אל רחום כו' נושא עון ועובר על פשע¹⁰⁹ כו' כי בבחי' רעוא דכל רעוין דוקא עובר על פשע כמבואר באד"ר, והוא מפני שגם חושך לא יחשיך ממנו כו' והזדונות נעשו כזכיות¹¹⁰ וכמשי"ת. ואע"פ שאהר"ן הי' רועה וזן לכנס"י באהבה רבה שברצון היינו רק בבחי' התגלות הרצון שהוא רק בבחי' הוי' הב' דאל רחום כו', ואמנם כדי שיהי' מאיר בו מבחי' הוי' הא' שבעצמות אוא"ס דהיינו מרעוא דכל רעוין וגם נק' סתימו דכל סתימין כו' וכמ"ש ויקרא הוי' הוי' פי' שקרא להוי' הא' שיאיר בהוי' הב' מן ההעלם לגילוי כנ"ל הי' זה דוקא ע"י הציץ שהי' מונח על מצח אהרן, והי' בזה ב' תנאים, א' שעשה משה הציץ שיאיר מרעוא דכל רעוין, והב' שיהי' לו בחי' כלי שיקבל האור והוא בחי' מצח דאהרן מטעם הנ"ל. והטעם שע"י מעשה הציץ שעשה משה נמשך האור מבחי' רעוא דכל רעוין הוא לפי שהי' משה מבחי' מוח הדעת שעולה לבחי' פנימי' הכתר, אך הרי מ"מ ע"י כלי הדעת בלבד חולפת ועוברת ההארה, אבל במצח אהרן הי' הציץ מרצה בתמידות והיינו דעת ר' יהודה באמרו עודהו על מצחו מרצה¹¹¹ כו' וד"ל.

והי' על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה' כו', להיות מבואר למעלה דעיקר המנגד לקליפת עמלק לשבור החוצפא והעקשות הוא ע"י הציץ מפני שנגד נצחון דקליפה הוא נצחון ההסכם דקדושה ובה שוכן אור רעוא דכל רעוין כו', והיינו שיוכל להיות גם בהיות האדם טרוד כל היום שיהי' לו רצון כו', וזהו על מצחו תמי"ד לרצו"ן, פי' תמיד שלא יופסק אורו כלל וכלל. וזהו מפני שהציץ הי' לרצון להם לפני הוי' פי' לפני הוי' למעלה משם הוי' שבהתגלות הרצון בי"ג מדו' הרחמי' להיות נושא עון וכו', והיינו לרצון להם להיות רצון לרצון בבחי' מקור כל ההויות שברצון, וזהו לפני הוי' מפני שהוא בחי' הוי' הא' שבי"ג מדה"ר דפסיק טעמא בינייהו כנ"ל והיינו בחי' רעוא דכל רעוין וד"ל. ועתה יובן המשך כל הפסוקי' יחד ועשית ציץ זהב כו' שהוא להיות מציץ מן החרכים מבחי' רעוא דכל רעוין ע"י משה דוקא מטעם הנ"ל שהוא בחי' מ"ה כו'.