שפ, ד

דעת עליון דעת המטה לרצון העליון דמצות להבדיל בין טו"ר במ"ע ול"ת בכלל [ב]אנכי [ולא] כו' כנ"ל). אך להיות מבואר למעלה שבחי' מוח הדעת אע"פ שהוא בהתקשרות דפנימי' הרצון יכול להחליף ולעבור מיד ואין לו קיום ע"כ גם על⁸³⁴ בחי' פנימי' הדעת דמשה שהי' נמשך [ה]אור דרעוא דכל רעוין הי' נפסק ועובר ולא הי' מאיר תמיד לרצון כו', אבל על מצח אהרן ששם הוא בחי' ההסכם החזק ברצון לרצון בתמידות כנ"ל, שם הי' הציץ מונח להיות לרצון בתמידות מרעוא דכ"ר זה בלי הפסק לעולם כידוע שהציץ הי' מרצה בתמידות כו'⁸³⁵ שהי' על מצחו כמ"ד עודהו על מצחו מרצה⁸³⁶ אף שלא בשעת עבודה כו'. ונמצא דבאמצעות שניהם דוקא דהיינו ע"י מעשה הציץ ע"י משה שנק' שושבינא דמלכא להאיר ולהמשיך המשכה דרעוא דכל רעוין וע"י אהרן שנק' שוש' דמטרוניתא כו' שה[ו]נח הציץ במצחו דוקא נתקיים הארה זו בתמיד[ו]ת כנ"ל להיותו כלי לאור זה וד"ל (והוא לפי שכלי המצח הוא מעצם הגלגלתא שהוא למעלה הרבה אף מאו"כ הדעת שעולה ברצה"ע דפנימי' הכתר ע"כ חולף ועובר, וההסכם אינו עובר לעולם ועכ"ז ע"י בחי' הפנימי' הדעת דמשה נמשך בחי' האור דרעדכ"ר מטעם הנ"ל וד"ל).

וזהו והי' על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה' ממש, דהנה מבואר למעלה [oldpage_תקסו] ּ דעיקר המנגד לקליפת עמלק לשבור בחי' הגסות והחוצפא והעקשות ונצחון דעמלק (בעורף שלנגד המצח כנ"ל) הוא ע"י בחי' הציץ שבמצח אהרן, שהוא בחי' נצחון ותוקף ההסכם החזק לבטל הרצון תמיד מפני רצון ה' זהו דוקא בחי' הכלי להתקבל ולהתקיים בתוכו מבחי' רעדכ"ר עצמו הנמשך ע"י משה כנ"ל (והוא מה שנשאר רושם הזכרון באדם גם בהיותו טרוד בכל היום שיהי' לו רצון לה' עכ"פ כו' אף לאחר היסח הדעת שיכול להיות שכחה לגמרי, ומפני זה ה"ז בחי' כלי לאור הרצון הפ' שהוא מקור כל הרצונות הפשוטי' שיאיר גם בתמידות דוקא שז"ש והי' על מצחו תמיד לרצון להם, פי' תמיד בלי שינוי והפסק כלל שאינו נפסק אורו לעולם כי רושם שלו [נשאר] שלא נשכח (כחותם בטבעתו לאות וזכרון ע"ד רצון המוחלט מכבר שנגמר בדעתו ורצונו שלא ישונה לעולם כנ"ל) להיות מקור כל רצון הנולד ע"כ מאיר אורו בלי הפסק. וזהו תמיד לרצות⁸³⁷ להם [לרצות להם] על עון הקדשים, וכמו הוי' אל רחום כו' שנושא עון תמיד, אך נמשך זה מרעדכ"ר שהוא מקור כל הויות שברצון הנגלה הבא לכפר. וזהו לרצון להם לפני הוי' למעלה לפני שם הוי' העליון שהוא כמו הוי' הא' שבי"ג מדה"ר שהוא מקור להוי' הב' להיות נושא עון כו' וכמו לפני הוי' תטהר"ו כנ"ל, ולכך חזר וכפל והי' על מצחו תמיד לרצון דקאי ברעדכ"ר עצמו וד"ל.