152
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
12 לקוטי
בזיון להתפלין שעליו, והוי כוונה ודעת הפכית מענין התפלין, ולא רק היסח הדעת.
אבל אא"פ לפרש כן דעת אדה"ז, כי (נוסף על הקושיא דק"ו מציץ) הרי כותב ,אסור להסיח דעתו מהתפלין ב"ז שהן עליו אפי? רגע א'" (שאינו בטור ושו"ע יי), שמזה משמע זי שענין היסח הדעת כאן הוא כפשוטו, שתהא - דעתו ממש על התפלין ולא יסיח דעתו מהן*י, ולא רק לשלול כוונה וענין הפכ" *5.
6 כ"א ברמב"ם הל' תפלין פ"ד הי"ד, ובב*י הביא עצם הק"ו (בר*ס כח שם) אבל לא ,אפי' רגע א".
7) בשאג"א (שם) כ' דמדברי הומב"ם (פ"ד מהל' תפלין הי"ג) ,המצטער ומי שאין דעתו מיושבת ונכונה עליו פטור מן התפלין שהמניח תפלין אסור להסית דעתו מהן" מוכח דס"ל שכל היסח הדעת אסור בתפלין גם אם אינו שחוק וקלות ראש. ולכאו' מכיון שגם אדה"ז הביא הנ"ל (סי' לח ס'יח) מוכח שכן ט"ל גם לאדה"ז: אבל (נוסף ע"ז שמלשון זה עצמו א"א להוכיח כן שהרי גם הטור (סי' לח) הביא הניל דהמצטער והטור בפירוש ס"ל (ס" מד, וכמו"ש אדה"ז כאן רסכ"ת) דרק שחוק וקלות ראש חשיב היסה"ד (וכמו שהעיר ע"יז בשאגת ארי')) הרי אדה"ז מו" סיף שם על דברי הרמב"ם והטור הנ"ל (דברי הב"ח והמג"א שם סקייב) ,וא"א לו לישב ועתו . . אבל אם אפשר לו לישב דעתו חייב לישב דעתו ולהניחן". וראה שם מש"כ בר"ס כה בהצע"ג ,מי שמטריד דעתו כו'" ובהמצויין בהמ"מ שם. ואכ"מ,
8) ראה צפע"נ (מהד"ת ?, 1ד) דב" תפלין של ראש ,הוי היסח הדעת פסול עצם".
) אף שגם בזה י"ל שסיבתו היא מצד בזיון, היינו שלגבי גודל קדושת הד תפלין (ראה ל' הרמב"ם שם הי"ד) גם אם אינו עומד בשחוק וקלות ראש אלא רק מסיח
האזינ\ג
ד והביאור בכ"ז:
במצות תפלין יש ב' ענינים: א) הנחת התפלין, ב) כוונת המצוה ל,שעבד כו' הנשמה שהיא במוח כו' לבו" *, שגם זה הוא חלק בקיום המצוה''.
והנה גם אם אין דעתו על התפלין, אי"ז בגדר היסח הדעת והפסק בהנחת תפלין :י, שהרי בזה עצמו שמונחים עליו מקיים מצוה כל הזמן. וגם בנוגע לברכה, לא נפסקה שייכותו להברכה שבירך בעת ההנחה :3
אולם כשחולץ את התפלין, הרי בזה נפסקה שייכותו אל התפלין, ולכן צריך לחזור ולברך כשחוזר ומניחן. אא"כ דעתו עליהן -- לחזור ולהניחן.
נוסף לזה: אף אם הי' בדעתו להניחן אלא ש,עשה צרכיו בינתיים, כיון שבעת ההיא לא הי' יכול להניח תפלין, אינו מועיל מה שהי' בדעתו לחזור ולהניחן כו'" -- כי מאחר שצ"ל בהמשך להברכה -- היינו להנחתו הקודמת, צ"ל הדעת לחזור ולהניחן באופן שתוכל להביא לידי הנחה בפועל, שאז לא נק' הפסק (משא"כ אם יש רגע שאינו יכול להניח כו' לא תועיל דעתו מאחר שאינו ראוי להנחה).
דעת ה"ז כעין בזיון התפלין. וראה ביאור מהרמייב. למרדכי הל' תפלין.
הערות
- 0. שו"ע (ואדה"ז) או"ח סי" כה סיה (י*א),
- 1. ראה ב"ח שם ס' ח. ועיין תניא רפמ"א,
- 2. ולא כמו שכ' בביאור מהרמ"ב שם.
- 3. להעיר ממ"ש הרגוצובי בכ"מ (צ" פע"ינ שם. הובאו ונסמנו במפענצ"פ פ"ג סיייח. פ"ה סיייט) דתפלין של ראש המצוה - היא שיהא מונח וכל רגע מקיים המצוה
מצוטט ב־4 עמודים
- שולחן ערוך ח לקו"ש חי"ד ע' 152
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום כח דין חליצת התפילין לקוטי שיחות חי"ד ע' 152
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום לח מי הם החייבים בתפילין והפטורים לקוטי שיחות חי"ד ע' 152
- לקוטי שיחות 226 לקו"ש חי"ד ע' 152
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.