תקיז באיזה אופן מותר ליקח ביום טוב מן החנוני מיני מאכל

תקיז באיזה אופן מותר ליקח ביום טוב מן החנוני מיני מאכל

ובו ט' סעיפים

א מותר ליקח מן החנוני מיני מאכל ומשקה

ביום טוב ³³⁴⁴ ,

ובלבד שלא יזכיר לו סכום מנין ³³⁴⁵ , ולא שם מדה ³³⁴⁶

ולא שם דמים ³³⁴⁷ , כדי שלא יהא נראה

כמקח וממכר ³³⁴⁸ ,

אלא כשאלה ³³⁴⁹ ,

כמו שנתבאר בסי' שכ"ג לענין שבת, והוא הדין ליום טוב ³³⁵⁰ :

ב ואם החנוני הוא נכרי, אסור ליקח ממנו

דבר שיש באותו המין במחובר או מחוסר צידה ³³⁵¹ ,

כגון פירות רטובים או דגים, אלא אם כן ניכר בהם שלא נלקטו ושלא ניצודו היום ³³⁵²

כמו שנתבאר בסי' תקט"ו ³³⁵³ ,

עיין שם כל פרטי דין זה. וכן אסור ליקח ממנו ביצים שמא נולדו היום ³³⁵⁴ .

אבל דבר שאין במינו במחובר ולא מחוסר

צידה, כגון פירות יבשים ואווזים ותרנגולים, מותר ליקח ממנו (על דרך שנתבאר בסי'

שכ"ג), אפילו הובאו היום מחוץ לתחום, אם היא עיר שרובה נכרים ³³⁵⁵ ,

כמו שנתבאר בסי' תקט"ו ³³⁵⁶

עיי"ש:

ג וכן מותר ליקח ממנו קמח, אפילו נטחן

היום, אם רוב לוקחי קמח שבעיר הן נכרים שבודאי לצורך נכרי טחנוהו ³³⁵⁷ .

ואף על פי שקמח זה נולד ביום טוב, אף על פי כן הוא מותר אף להאוסרים נולד ביום טוב ³³⁵⁸ ,

דכיון שגם התבואה קודם שטחנה היא ראויה לאכילה לעשות ממנה קליות או דייסא, נמצא

שקמח הזה אינו אלא כאוכל שנפרד מאוכל אחר, ואין בו דין נולד, כיון שאף כשהיה קמח

זה כנוס בתוך החטה היה עליו תורת אוכל ³³⁵⁹ :

ד וכן מותר ליקח ממנו פת שנאפה ביום טוב ³³⁶⁰

(במקום שנוהגין היתר בפת של פלטר נכרי שאפאו כדי למכרו, כמ"ש ביו"ד סי'

קי"ב ³³⁶¹ ),

אם רוב לוקחי פת שבעיר הן נכרים, שבודאי בשבילם נטחן הקמח ³³⁶² .

ואם ידוע שהקמח נטחן מערב יום טוב, כגון

שהביאו קמח להפלטר מערב יום טוב, וחתמו ישראל בחותמו מערב יום טוב כדי שלא יחליפנו

הנכרי בקמח שנטחן ביום טוב, ולמחר בא הישראל וראה שלא נתקלקל חותמו, מותר ליקח

מקמח זה אפילו אם רוב לוקחי קמח שבעיר הן ישראל, וכן מותר ליקח הפת שאפה הנכרי

מקמח זה ³³⁶³ ,

אפילו אם רוב לוקחי פת שבעיר הן ישראל ³³⁶⁴ :

ה פת של פלטר נכרי שנאפה בשבת, אסור ליקח

אותו ביום טוב שלאחריו, משום איסור הכנה, אם רוב לוקחי פת שבעיר הן ישראל, אפילו

נטחן הקמח מערב שבת. שהרי פת זה אינו ראוי לישראל בו ביום שנאפה, כיון שרוב

הלוקחין הן ישראל בודאי בשבילם אפה, נמצא שעל ידי אפייה שבשבת הוכן הפת לאכלו ביום

טוב, ואין שבת מכינה ליום טוב ³³⁶⁵ .

אבל אם רוב לוקחי פת שבעיר הן נכרים, אע"פ שבשבת עצמה יש להחמיר שלא ליקח פת

שנאפה בו ביום אע"פ שאפאו לצורך נכרי, מטעם שנתבאר בסי' שכ"ה ³³⁶⁶ ,

מכל מקום ביום טוב שלאחריו יש להתירו, כיון שיש מתירין אותו אפילו בשבת עצמו

ודבריהם עיקר ³³⁶⁷ ,

כמו שנתבאר שם:

ו כל

היתר לקיחות אלו שביארנו בסי' זה ובסי' תקט"ו ³³⁶⁸

ובסי' תקי"ג ³³⁶⁹ ,

הן פירות הן דגים הן קמח הן פת וכן שאר כל לקיחות שבעולם, אין היתר אלא כששומת

המקח ידוע ואין צריך לקצוץ דמים עם הנכרי ³³⁷⁰ .

ואע"פ ששומתו ידוע, אסור לשלם לו

המעות ביום טוב עצמו ³³⁷¹ , אפילו אם מראה לפני

הנכרי את המעות כדי שיטול בעצמו אסור ³³⁷² ,

ואפילו על ידי נכרי אחר אסור לשלם לו ³³⁷³ ,

דכל שהמעות מגיעין ליד המוכר ביום טוב ניכר הדבר שהוא מקח וממכר ³³⁷⁴

שאיסורו מפורש בכתוב בנחמיה ³³⁷⁵ ,

ולא התירו אלא כשאינו נותן לו מעות, דאזי אין נראה כמקח וממכר אלא כשאלה, ועל דרך

שנתבאר בסימן שכ"ג ³³⁷⁶

עיי"ש:

ז ואפילו

בערב יום טוב אסור לומר לנכרי שיקנה לו למחר מיני מאכל ³³⁷⁷ ,

אפילו הוא צריך להם לשמחת יום טוב ³³⁷⁸ ,

ואפילו אומר להנכרי שיקנה לו בעד מעות שלו ואחר יום טוב יחזיר לו מעותיו, הרי זה

אסור ³³⁷⁹ ,

שהרי הנכרי הוא שלוחו לקנות ביום טוב ³³⁸⁰ .

ואפילו בדיעבד שכבר קנה לו הנכרי

בשליחותו אסור ליהנות מהם ביום טוב, אם הישראל הוא רגיל לעשות כן, דאם נתיר אותם

באכילה ביום טוב יש לחוש שיחזור לעשות כן, כיון שהוא חשוד על כך. אבל אם אינו רגיל

לעשות כן, אין לקונסו על זה, ומותר לו לאכול אותם ביום טוב עצמו ³³⁸¹ ,

אם ידוע שהובאו מתוך התחום, או שהיא עיר שרובה נכרים ³³⁸² :

ח לומר לחנוני מלא לי כלי זה יין, דינו

ביום טוב כמו בשבת ³³⁸³ ,

כמו שנתבאר בסי' שכ"ג ³³⁸⁴

עיי"ש. וכן להטיל גורלות דינו ביום טוב כמו בשבת ³³⁸⁵ ,

כמו שנתבאר בסי' שכ"ב ³³⁸⁶

עיי"ש:

ט לא ימוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו ³³⁸⁷ ,

שאסור למדוד ביום טוב ³³⁸⁸ ,

אלא משער באומד דעתו ונותן לה ³³⁸⁹ :

[3344]

משנה כט, ב (הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי ביצים ואגוזים במנין,

שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו). ברייתא שם (הולך אדם אצל ... חנוני הרגיל

אצלו ואומר לו תן לי עשרים ביצים או חמשים אגוזים עשרה אפרסקין וחמשה רמונים

ואתרוג אחד).

[3345]

ברייתא שם, לגירסת ר"ח (ובלבד שלא יזכור לו ... סכום מנין, יאמר לו יש לך נ'

אגוזים תן לי עכשיו נ' אחרים הרי יש לך מאה). תוס' שם ד"ה שלא (נראה לי

כר"ח דגריס סכום מנין, וקאי אלעיל, והכי פירושו, אמרת דילך אדם אצל חנוני

הרגיל אצלו ויאמר לו תן לי ה' אגוזים או י' אפרסקין, ובלבד שלא יזכיר סכום מנין,

שלא יאמר לו תן לי י' אגוזים וכבר נתת לי ל' ואם כן אני חייב לך מ' בין הכל).

רמב"ם פ"ד הכ"ד (והוא שלא יזכיר לו ... סכום מנין).

וכן הוא לעיל סי' שכג ס"ג (אבל

אסור להזכיר לו סכום מנין, שלא יאמר לו הרי יש לך בידי חמשים אגוזים תן לי עוד

חמשים ויהיה לך בידי מאה).

[3346]

משנה כט, א (אבל לא במדה), לפירוש רבא שם (רבא אמר מאי אבל לא במדה, שלא יזכור לו

שם מדה).

והוא כדעה הא' דלעיל שם ס"א (כשמזכיר

לו שם מדה ... יש איסור משום עובדין דחול ... שאסור למדוד שום דבר בשבת מפני שהוא

מעשה חול וזלזול לשבת. אבל כשאינו מזכיר לו שם מדה אלא מלא לי כלי זה סתם, אינו

נראה כמתכוין למדידה, אלא למלאות הכלי שמבקש ממנו בלבד, ואין בו משום עובדין

דחול).

[3347]

כדעה הא' דלעיל שם.

[3348]

תוס' שם בסופו (לפי שדומה למקח וממכר). וכן הוא לעיל שם ס"א וס"ג (דומה

למקח וממכר).

ולעיל סי' שו ס"ו (כשאינו מזכיר לו

שם דמים אינו נראה כמקח וממכר אלא כשאלה ... אם מזכיר לו שם דמים הרי הוא משלחו

למקח וממכר גמור), וס"ז (הרי זה שבות גמור כשאר השבותים, שלא התירום לצורך

מצוה).

[3349] לעיל שם ס"א (מותר לומר

לחבירו בשבת, מלא לי כלי זה משקה פלוני והשקיני, ואשלם לך אחר השבת).

והטעם

שגם זה נראה כשאלה, נתבאר לעיל שם (הערה ג).

[3350]

שו"ע ס"א (דינו ביום טוב כמו בשבת).

[3351]

בה"ג הל' יום טוב לו, ב (והני מילי חנוני ישראל, אבל חנוני גוי, כל מידי

דאיתיה במחובר ... אסיר למשקל מיניה, כדקאמרינן גוי שהביא דורון לישראל וכוליה). הובא

ברא"ש פ"ג סי' יז. תוס' כט, ב ד"ה אצל (בין הוא נכרי בין ישראל,

דאין לחלק, רק היכא דאיכא חששא דמחובר). טור ושו"ע ס"א (ואם הוא גוי,

אסור ליקח ממנו דבר שבמינו במחובר או שבמינו מחוסר צידה).

[3352]

שו"ע שם (אלא אם כן ניכר בהם שלא נלקטו ושלא ניצודו היום).

[3353]

ס"ד ( שיש

להסתפק שמא ליקט וצד היום ... הרי אלו אסורים באכילה ובטלטול עד הערב ),

וס"ה ( אם

הפירות ניכרים שלא נתלשו היום, כגון שהן כמושין, וכן אם ניכרים הדגים שניצודו מערב

יום טוב, כגון שנס ליחן ואדמומית שתחת לחייהן שבודקין אותן שם, מותרין ).

[3354]

בה"ג שם (אי נמי בצים, דאיכא למימר דאיתילדו ביום טוב, אסיר למשקל מיניה). רא"ש

שם. טור ושו"ע שם (וכן לא יקח ממנו ביצים, שמא נולדו היום).

[3355] טור ושו"ע שם (אבל דבר שאין בו

משום מחובר ולא משום צידה ולא משום נולד, מותר ליקח ממנו, אפילו הובא היום מחוץ

לתחום). מ"א ס"ק א

(דוקא בעיר שרובה עכו"ם).

[3356]

סעיף יא ( שהביא לעיר דבר שאין

במינו במחובר ואינו מחוסר צידה, דהיינו שהביא פירות יבשים, או בהמות ועופות שאינן

מחוסרין צידה, כגון אווזים ותרנגולים. אם מתוך התחום הביאם מותרים לכל) ,

וסי"ח ( אבל

נכרי שהביא למכור, אם רוב העיר הן נכרים, בודאי לצורך הנכרי הביא, ומותר ליקח ממנו ).

[3357]

רא"ש שם (קמח שנטחן ביום טוב מאי איסורא איכא, כיון דרובא נכרים אדעתא דרובא

טחני לה). טור ושו"ע שם (וכן קמח שנטחן היום בעיר שרובה גויים, מותר ליקח ממנו,

דאדעתא דגויים טחני ליה). ט"ז ס"ק ב (ונראה לי פשוט, דהך רוב עכו"ם

היינו שרוב הלוקחים פת וקמח הם עכו"ם)

[3358]

כדלעיל סי' תצה סי"ג (לענין הלכה יש להחמיר בנולד ביום טוב).

[3359] אף שאסר בבה"ג שם (חנוני

גוי ... קימחא, דאיכא למימר דאיטחין ביום טוב ... אסיר למשקל מיניה). חלקו עליו

בתוס' ע"ז סו, ב ד"ה אמר (אם משום שמא טחנו החיטין היום, וגם נילושו,

אין בכך כלום, כיון דמעיקרא בעודם חיטין היו ראוין לכוס. מיהו בה''ג חשיב להו נולד

כשטחנן ביום טוב. מיהו ר' יחיאל היה נוהג היתר בדבר).

ומטעם

זה אין בו גם משום מוקצה, כמבואר ברא"ש שם (ומשום מוקצה ליכא למיסר דחטין חזי

לכוס בין השמשות, או לעשות מהן קליות ודייסא). ר"ן טז, א (בפת ליכא למיחש

למידי, שאפילו נטחן היום, משום מוקצה ליתא, שכבר היו החיטין ראויין לכוס).

ט"ז שם (דמשום מוקצה ליכא, דחטים נמי חזו לכוס בין השמשות ולעשות מהן קליות

ודייסה). מ"א ס"ק ב (ומשום מוקצה ליכא, דחטים חזי לכוס או לעשות ממנו

קליות (הרא"ש ור"ן ותוס')).

וכן

הוא לעיל סי' שכה ס"ו (אם היתה תבואה בבין השמשות ונטחנה ונאפית בשבת, אין בה

משום מוקצה ולא משום נולד ביום טוב, כמו שיתבאר בסי' תקי"ז).

*

ומה

שלא הזכיר כאן חשש מוקצה, כי אפילו לא הי' אפשר לעשות מהם קליות או דייסא, ואפילו

בשבת, יש מתירים בקמח של נכרי, כלדעיל שם (במקומות שנוהגים לאכול פת של פלטר נכרי,

יש מתירין ליקח ממנו בשבת אפילו פת שנאפית היום ... אין לאסור אותה מדין מוקצה,

אפילו אם היתה קמח או עיסה בבין השמשות שהן מוקצין כמו שנתבאר בסי' ש"ח, אין

אומרים בה מתוך שהוקצית בבין השמשות הוקצית לכל השבת כולה ... כל דבר שגמרו בידי

אדם, דהיינו שנגמר תיקונו בשבת ונעשה ראוי על ידי אדם, אין בו משום מוקצה כלל,

אפילו בבין השמשות בעודו אינו ראוי, מפני שאינו מקצה ממנו דעתו כלל בבין השמשות

מליהנות ממנו בשבת כיון שבידו הוא לתקנו ולעשותו ראוי בו ביום, כגון הקמח שביד

נכרי אין לו דין מוקצה כלל בשבת מפני שבידו הוא לאפותו ולעשותו ראוי בו ביום,

וכיון שהוא מוכן להנכרי בעליו, הרי זה מוכן לכל. ויש אומרים, שלא אמרו כל דבר

שגמרו בידי אדם אין בו משום מוקצה, אלא בדבר שהתחלת מלאכת תיקונו כדי לעשותו ראוי

היתה קודם השבת ונגמרה בשבת ... אבל פת שהתחלת מלאכת תיקונה שעל ידי כך נעשית ראוי,

דהיינו מלאכת אפייתה, היתה בשבת, יש בה משום מוקצה אם היתה קמח או עיסה בבין

השמשות).

וכל

הדיון כאן הוא רק לענין נולד, שבזה אין דעתו מועלת, כדלקמן סי' תקיח ס"כ (דאף

שהיה דעתו עליה מערב יום טוב ואין בה משום מוקצה, מכל מקום יש בה משום נולד ...

ולפיכך אסור לטלטלה להאוסרים נולד ביום טוב).

ומכל

מקום מותר כיון "שגם התבואה קודם שטחנה היא ראויה לאכילה לעשות ממנה קליות או

דייסא".

*

ואף

שנתבאר לעיל סי' תקטז ס"ד (אסור לשלוח דבר שאף בחול אינו ראוי עד שיעשו בו

מעשה (האסורה לעשות ביום טוב), כגון מיני תבואה שאין דרך לבשלן שלמים, אלא טוחנין

אותן ועושין מהם פת (וטחינה אסורה ביום טוב)), ולא התירו משום "שגם התבואה

קודם שטחנה היא ראויה לאכילה לעשות ממנה קליות או דייסא".

נתבאר

במ"א שם (ואם תאמר אם כן יהא מותר לשלוח תבואה ביום טוב (ועסי' תקי"ו).

ויש לומר דאין רגילין לעשות ממנה מאכל אדם).

[3360]

תוס' שם (ומכאן יש להתיר פת חמה שנאפה ביום טוב, דאין לאסור ... שמא טחנו החיטין

היום וגם נילושו [היום], אין בכך כלום, כיון דמעיקרא בעודם חיטין היו ראוין לכוס).

ר"ן טז, א (בפת ליכא למיחש למידי, שאפילו נטחן היום, משום מוקצה ליתא, שכבר

היו החיטין ראויין לכוס). שו"ע ס"א (והוא הדין ליקח ממנו פת שאפה בו

ביום).

[3361]

בשו"ע שם ס"ב (יש מקומות שמקילין בדבר ולוקחים פת מנחתום העובד כוכבים)

וברמ"א שם (עשאו למכור, מיקרי פלטר ... וכן פלטר שעשאו לעצמו, מקרי בעל הבית).

וראה גם לעיל סי' רמב סי"ג

(במקומות שאוכלים פת של נכרים), ושם נסמן (הערה סו).

[3362]

ט"ז סק"ג (פירוש שהוא במקום שרובו עכו"ם, דהיינו שלוקחי פת הם

עכו"ם, על כן מותר אפילו נטחן היום).

[3363]

הגהות מיימוניות פ"א אות ג (מהר"ם הנהיג לחתום הקמח מערב יום טוב, או

לסוגרו בחדר והמפתח ביד ישראל, היכא שרוצים לקנות קמח או פת מן הכותי).

מהרי"ל הל' יום טוב ע' קעא (ופעם אחת מצאו שנתקלקל, ולא רצה מהרי"ל

להתיר לקנות מפת הנאפה בו ביום). מ"א סק"ג (ומהרי"ל חתם הקמח בערב

יום טוב אצל העכו"ם, ופעם אחת מצא החותם מקולקל, ואסר ליקח הפת).

[3364] כיון שידוע שהקמח נטחן מערב

יום טוב, והאפיה מותרת ביום טוב.

[3365]

כדלעיל סי' תקיג ס"ט (שבת ויום טוב הסמוכים זה לזה, ביצה שנולדה בראשון אסורה

אף בשני עד הערב, לפי שעל ידי לידה זו היא מוכנת לאכילה ... ואיסור זה אינו אלא

מדברי סופרים, שהרי ביצה זו מן התורה מותר לאכלה בו ביום שנולדה ... נמצא שעל ידי

לידה זו הוכנה לאכלה בו ביום, ולפיכך היא מותרת גם ביום שלאחריו, כיון שיום זה

לעצמו הכין ולא ליום שאחריו ... אלא כיון שמדברי סופרים אסור לאכלה ביום שנולדה

כמו שנתבאר, נמצא שיום זה שנולדה בו הכין את הביצה לאכלה ביום שלאחריו, וכיון שאין

יום טוב מכין לשבת ולא שבת ליום טוב, לפיכך אסור לאכלה גם ביום שלאחריו מדברי

סופרים).

וקיי"ל שגם באפיה ובישול ישנו

איסור הכנה, כדלקמן סי' תקכז ס"א (הערה 8 ).

[3366]

סוף ס"ו (במקומות

שנוהגים לאכול פת של פלטר נכרי, יש מתירין ליקח ממנו בשבת אפילו פת שנאפית היום ...

אין לאסור אותה מדין מוקצה, אפילו אם היתה קמח או עיסה בבין השמשות שהן מוקצין כמו

שנתבאר בסי' ש"ח, אין אומרים בה מתוך שהוקצית בבין השמשות הוקצית לכל השבת

כולה ... ויש אומרים ... פת שהתחלת מלאכת תיקונה שעל ידי כך נעשית ראוי, דהיינו

מלאכת אפייתה, היתה בשבת, יש בה משום מוקצה אם היתה קמח או עיסה בבין השמשות ... ולענין

הלכה יש להחמיר כסברא האחרונה, אלא אם כן הוא שעת הדחק ... אזי יש לסמוך על

המתירים) .

[3367]

אגור סי' תרלג (אם יום טוב חל אחר השבת, פת שנאפה בשבת אסור ביום טוב משום הכנה.

ומהר"י מולן הודה לדברי, נאם יעקב ווייל). וחלק עליו הב"י (ואין הוראה

זו נכונה, שהרי נתבאר בסימן שכ"ה דאף בשבת עצמה התירו הרא"ש וגדולים

אחרים). וכן פסק הרמ"א ס"א (וכן אם נאפה בשבת שלפניו). והקשה עליו עולת

שבת סק"א (משמע מדבריו דמאן דאוסר בדשבת אסור גם כן ביום טוב שלאחריו משום

הכנה. וכיון שהרב [ה]מחבר כתב לעיל שאין לסמוך על המתירין אלא בשעת הדחק, כגון

לצורך ברית מילה או לברכת המוציא, אם כן הוא הדין להתיר ביום טוב שלאחריו נמי נאמר

כן). ותירץ אליה זוטא סק"א (פירוש כיון דיש מתירין בשבת עצמו, אף דלא

קי"ל כוותייהו בסימן שכ"ה אם לא לעת הצורך, מכל מקום ביום טוב שאחריו יש

להקל אפילו שלא לצורך).

[3368] סי"ח ואילך (נכרי שהביא

למכור ... ומותר ליקח ממנו).

[3369] סי"ד ואילך (מותר ליקח

ביצים מן הנכרי בליל יום טוב).

[3370]

מ"א סק"ד (ונראה לי דבמקום ששומת הלחם ידוע ואין צריך פיסוק דמים, מותר

ללקחו בלא נתינת מעות, כמ"ש סי' שכ"ג). והוא כדלעיל סי' שכג ס"א

(ולא אמרו שאסור להזכיר שם דמים כלל אלא בדבר שאין מקחו ידוע). וראה גם לעיל סי'

תק ס"ג (בדבר שאין מקחו ידוע).

[3371]

רבנו ירוחם ני"ב ח"ח עח, א (ובאותן המקומות שרגילין הנשים או אנשים

לקנותו בשבת ... קורין לגויה בביתם ונותנין לה המעות, ראוי לאוסרו להם מכל וכל).

ב"י ד"ה ורבנו ירוחם. לבוש סוף ס"א (מיהו לקרות הגוי לביתו ולתת לו

המעות בעדו, ראוי לאוסרו). מ"א שם (מיהו אסור לקרות העכו"ם לביתו וליתן

בעדו המעות, דהוי עובדא דחול (לבוש רי"ו וב"י)).

וכן הוא לעיל סי' שכה סט"ז (וצריכים

הם להזהר ... שלא ליתן מעות לנכרי כמ"ש בסי' תקי"ז).

[3372] שאין לפרש הכוונה שלא יתן לו מעות ביד,

שהרי בזה יש איסור נוסף, שהמעות הן מוקצה, כדלעיל סי' שח ס"ח (כל דבר שאין

תורת כלי עליו … כגון … מעות … אסור לטלטלם).

אלא ודאי הפירוש הוא, שאסור "אפילו

אם מראה לפני הנכרי את המעות כדי שיטול בעצמו".

[3373] מ"א שם (ואפילו על ידי

עכו"ם אסור לקנות, כמ"ש ס"ב (יש"ש)), והוא כדלקמן ס"ז.

[3374]

בלבוש ומ"א (עובדין דחול).

[3375]

פי"ג פסוק טו-יז

(בימים ההמה ראיתי ביהודה ... מביאים דג וכל מכר ומוכרים בשבת לבני יהודה

ובירושלים, ואריבה את חורי יהודה ואמרה להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עושים ומחללים

את יום השבת). וכן שם י, לב (ועמי הארץ המביאים את המקחות וכל שבר ביום השבת

למכור, לא נקח מהם בשבת וביום קודש). רש"י

כז, ב (אין פוסקין דמים, דמקח וממכר בשבת וביום טוב אסור בספר עזרא).

וכן הוא לעיל סי' רסא ס"ב ( שאיסורו מפורש בדברי קבלה בנחמיה סי' יג) .

[3376]

סעיף א.

[3377] שו"ת הרא"ש כלל כג סי' ו (וששאלת,

ישראל שאמר לכותי מערב יום טוב קנה לי יונים למחר לצורך יום טוב. דע כי לא יפה עשה

לקנות לו במעות ביום טוב, כי אסור לקנות ביום טוב). טור ושו"ע ס"ב (ישראל

שאמר לגוי מבעוד יום, תקנה לי יונים למחר, לא יפה עושה). יש"ש פ"ג סי'

כט (אסור לקנות ביום טוב, ולא לומר לכותי בערב שבת שיקנה אותו למחר). מ"א ס"ק

ד (ואפילו על ידי עכו"ם אסור לקנות (יש"ש)).

וכן

הוא לעיל סי' שו ס"ד (ואפילו על ידי נכרי אסור לקנות בשבת, כמו שיתבאר בסי'

תקי"ז), וסי' שז ס"ט (במקום שיום השוק הוא בשבת אסור ליתן מעות לנכרי

מערב שבת שיקנה לו חפץ פלוני ...

שהרי זה כאלו אמר לו בפירוש לקנות בשבת ... ואם מצוי קצת לקנות גם בשאר ימים, מותר

ליתן לו מעות אפילו בערב שבת, ובלבד שלא יאמר לו קנה בשבת).

[3378]

רא"ש שם (לצורך יום טוב). לבוש ס"ב (לצורך יום טוב).

ואף שנתבאר לעיל סי' שז סי"ב ( דבר שאינו מלאכה, ואינו אסור לעשותו

בשבת אלא משום שבות, מותר לישראל לומר לנכרי לעשותו בשבת. והוא שיהיה ... או לצורך

מצוה ).

ובסי' שכה סט"ז (ועכשיו נהגו העולם היתר אפילו לכתחלה לומר לנכרי להביא שכר

או שאר דברים שהם צורך השבת דרך כרמלית. ויש שלמדו עליהם זכות לומר שצרכי שבת

חשובים הם כדבר מצוה שהתירו בו שבות דשבות כמו שנתבאר בסי' ש"ז ... ומכל מקום

אין להקל אלא בשכר וכיוצא בו מהדברים הצריכים בשבת צורך גמור, שאי אפשר להיות

בלעדם אלא בדוחק קצת, אבל דברים שאין צריך כל כך, כגון פירות ומיני תבשילים יתירים

וכיוצא בהם, אינן נקראים דבר מצוה).

אפשר דאף הכא מיירי בפירות ותבשילים

יתרים.

[3379]

עולת שבת סק"ב (פירוש, בין שנתן לו מעות לקנות לו למחר, ובין שאמר לו קנה

ממעות שלך, אני אחזור לך, בכל ענין אסור).

והיינו כיון שאומר לו "שיקנה

לו" – עבור הישראל שיאכלנו ביום טוב, ואחר יום טוב יחזיר לו מעותיו.

משא"כ אם אומר לו לקנות לעצמו,

ולמחר יקנהו ממנו, נתבאר לעיל סי' שז ס"י ( מותר לומר לנכרי בערב שבת הילך מעות

בהלואה, וקנה בהם לעצמך חפץ פלוני למחר ביום השוק, ואני אחזור ואקחנו ממך אחר השבת

בפירעון חוב מעות אלו, ואתן לך ריוח).

[3380]

כדלעיל סי' רמג ס"א (שכשהנכרי עושה בשבת, הוא עושה בשליחות הישראל ... מדברי

סופרים יש שליחות לנכרי לחומרא), וסי' תצה ס"י (כל שאסור לעשותו ביום טוב

אסור לומר לנכרי לעשותו, שהאמירה לנכרי היא שבות ביום טוב, כמו בשבת).

[3381]

רא"ש שם (אבל אם עשה כבר, בדיעבד מותר לאכול ממנו אפילו בו ביום ... מותרין

בדיעבד, היכא שקנה. אבל אם רגילין לעשות כך, אסור לאכול מהם אפילו קנו כבר, דאין

זה נקרא דיעבד אלא לכתחלה, כיון שרגילין בכך). טור ושו"ע שם (אבל אם עשה כבר

מותר לאכול מהם ביום טוב ... אבל אם רגיל בכך, אסור לאכול מהם, דאין זה חשוב

דיעבד; כיון שרגיל בכך).

ואף שלכתחלה אסור לומר לו שיקנה לו למחר

מיני מאכל, כדלעיל בתחלת הסעיף. ואף בדיעבד אוסרים עליו, כדלעיל סי' רנב סי"א

(לא יבא לומר לנכרי שיעשה לו, כיון שאין מתירים לו אלא כשמתכוין הנכרי לטובת עצמו

ולא כשמתכוין בשביל ישראל). והיינו שאם אומר לנכרי שיעשה לו, אין מתירים לו להשתמש

בו.

ויתירה מזו, אפילו הביאו מעצמו מחוץ

לתחום לצורך הישראל אסור, כדלעיל סי' תקטו סי"א (אם מחוץ לתחום הביאם, דהיינו

שבתחלת כניסת יום טוב היו עדיין חוץ לתחום, הרי אסורין באכילה בו ביום למי שהובאו

בשבילו).

ויתירה מזו שיש לאסור אף מטעם קנס, כדלעיל

סי' רמג ס"ה (אם עבר ולא מיחה בידו והניחו להתעסק בשבת, והביא הנכרי את השכר

להישראל ... אסור להישראל ליהנות מן השכר שקיבל הנכרי ביום השבת, שקנסוהו חכמים).

ויתירה מזו, שאפילו אם הוא עצמו לא עשה

איסור, רק ישראל אחר שלח את הנכרי ביום טוב, יש לאסור משום שנעשה איסור בשבילו,

כדלעיל סי' תקטו סכ"ב (ישראל ששיגר דורון לחבירו על ידי נכרי מערב יום טוב,

והביא הנכרי את הדורון לחבירו ביום טוב מחוץ לתחום, אם ישראל השולח הוא יודע שאי

אפשר שיגיע הדורון ליד חבירו אלא אם כן ילך הנכרי ביום טוב חוץ לתחום, הרי זה אסור

באכילה למי שהובא בשבילו (ולאנשי ביתו), ולערב צריך להמתין בכדי שיעשו, כיון שנעשה

איסור בשבילו).

מכל מקום אפשר דהכא קיל יותר, כיון

שבכמה דרכים התירו לו לקנות גם בעצמו בשבת ויום טוב, כדלעיל ס"א (מותר ליקח

מן החנוני מיני מאכל ומשקה ביום טוב).

[3382]

מ"א סק"ה (ואם יש לחוש שהובא מחוץ לתחום, והיא עיר שרובה ישראל אסור).

והיינו שאפילו אם לקחו מהחנוני באופן

המותר (כדלעיל ס"א), לא הותר אלא אם רוב העיר נכרים (כדלעיל סוף ס"ב).

[3383]

שו"ע ס"ג (לומר לחבירו מלא לי כלי זה יין, דינו ביום טוב כמו בשבת).

[3384]

סעיף א (מותר לומר לחבירו בשבת מלא לי כלי זה משקה פלוני והשקיני).

[3385]

רמ"א ס"ג (והוא הדין דאסור להטיל גורלות ביום טוב כמו בשבת).

[3386]

בשו"ע שם ס"ו (המחלק לבני ביתו מנות בשבת, יכול להטיל גורל לומר, למי

שיצא גורל פלוני יהיה חלק פלוני שלו ... אבל עם אחרים אסור, כיון שמקפידין זה על

זה יבואו לידי מדה ומשקל), ורמ"א שם, ומ"א שם סק"ט.

[3387]

גמרא כט, סוע"א (לא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו ביום טוב). טור

ושו"ע ס"ד (לא ימוד אדם שעורים ליתן לפני בהמתו).

וכן הוא לעיל סי' שכד ס"ב (לא ימדוד

אדם שעורים לתת לפני בהמתו).

[3388]

כדלעיל סי' תקו ס"א (אסור למדוד ביום טוב, מפני שהוא עובדין דחול). וכן הוא

לעיל סי' שכד ס"ב (מפני שהמדידה אסורה משום עובדין דחול).

[3389]

גמרא שם (אבל קודר הוא קב או קבים ונותן לפני בהמתו ואינו חושש), לפירוש הרי"ף

טז, א (פירוש קודר, משער באומד דעתו). רמב"ם פ"ד הכ"ב (אלא משער

ונותן לה). טור ושו"ע שם (אלא משער ונותן לה).

וכן הוא לעיל שם (אלא משער באומד דעתו).

ולענין למדוד קמח לעיסתו לידע שיעור

חלה, ראה לעיל סי' תקו ס"א. ולענין למדוד תבלין ליתן לקדרה, ראה לעיל סי' תקד

ס"ט.