רפח דין תענית ודין תענית חלום בשבת

רפח דין תענית ודין תענית חלום בשבת

ובו י"ד סעיפים

אסור להתענות בשבת

א צריך¹⁷¹⁷

למהר לאכול סוף שעה ששית, שאסור להתענות בשבת¹⁷¹⁸ עד

חצות ¹⁷¹⁹ , אפילו אם

אינו מתכוין לשום תענית ¹⁷²⁰ אלא שנמנע

מחמת עסקו בדבר אחר, אפילו הוא דבר מצוה, כגון שקורא ומתפלל אסור ¹⁷²¹ .

אלא אם כן

אינו חפץ לאכול עדיין, והאיחור הוא עונג לו כמו שיתבאר¹⁷²²

(והוא הדין אם מתענג בקריאה ותפלה יותר מבאכילה).

ואם מתכוין

לשם תענית אפילו שעה אחת אסור ¹⁷²³ :

אם

האכילה מזקת לו

ב אדם שהאכילה מזקת לו, שאז עונג הוא לו שלא לאכול,

אין צריך לאכול כלל, וכמעט שאסור לו לאכול, שלא יצטער בשבת ¹⁷²⁴ .

וכן מי

שמתענה בכל יום, ואכילה בשבת צער הוא לו מפני שינוי וסת, יכול להתענות גם בשבת ¹⁷²⁵ . שמצות

סעודות שבת אינה אלא בשביל עונג ¹⁷²⁶ .

אבל בענין

אחר אסור להתענות בשבת, אפילו מחמת תשובה וחסידות ¹⁷²⁷ , אע"פ

שיש לו תענוג בתענית זה, אין לו להחליף עונג חכמים שתקנו בג' סעודות, בעונג אחר

שאינו מוכרח שיהיה בשבת¹⁷²⁸,

ולא התירוהו חכמים:

תענית חלום

ג אבל מותר להתענות תענית חלום בשבת, כשחלם בו ביום,

שיפה תענית לחלום לבטל הגזר דין כאש לנעורת, אם מתענה בו ביום ¹⁷²⁹ . והתירו לו

חכמים בשביל שיקרע גזר דינו ¹⁷³⁰ .

ועוד לפי

שאין כאן ביטול עונג שבת לגמרי, כיון שנפשו עגומה עליו בשביל חלומו אם לא יתענה,

ואם יתענה בטוח הוא שיקרע גזר דינו, אם כן הרי התענית הזה תענוג הוא לו ¹⁷³¹ .

ומכל מקום

אף שקורעים גזר דינו חוזרים ונפרעים ממנו על שביטל עיקר עונג שבת. ומה תקנתו,

יתענה עוד תענית בחול שיתכפר לו ¹⁷³² .

ולכתחלה

צריך להתענות מיד למחר ביום ראשון ¹⁷³³ , שאין ראוי

לו להתעכב לבקש סליחה וכפרה. אלא אם כן תשש כחו ואינו יכול להתענות ב' ימים זה אחר

זה, יכול להתענות אחר כך כשיחזק כחו ¹⁷³⁴ .

וכל שכן אם

היה ביום ראשון חנוכה או פורים או ערב יום הכיפורים או ראש חודש או חולו של מועד,

וכל שכן יום טוב אפילו יום טוב ב' של גליות, שלא יתענה עד אחר כך ¹⁷³⁵ .

אבל אם למחר

הוא יום שאיסור התענית בו אינו אלא מנהג, כגון בחדש ניסן¹⁷³⁶,

אפילו בערב פסח ¹⁷³⁷ או אסרו חג ¹⁷³⁸ , יתענה, כמו שיתבאר בסי' תכ"ט ¹⁷³⁹ . והוא הדין

בימי הגבלה¹⁷⁴⁰,

ובין יום הכיפורים לסוכות¹⁷⁴¹.

ואפילו בראש חודש ניסן וראש חודש אב יכול להתענות ¹⁷⁴² , הואיל ויש

מתענים בהם בכל שנה תענית צדיקים, כמ"ש בסי' תק"פ ¹⁷⁴³ .

ובכל ימים

אלו, המתענה בהם תענית חלום אינו צריך להתענות אחר כך תענית על תעניתו, כמו המתענה

בשבת¹⁷⁴⁴.

אבל המתענה

תענית חלום בראש חודש, חנוכה, ופורים, ויום טוב, אפילו יום טוב ב' של גליות, וחולו

של מועד, צריך להתענות אחר כך תענית על תעניתו כמו בשבת, כמ"ש בסי'

תקס"ח ¹⁷⁴⁵ :

ד המתענה תענית חלום בשבת ולמחר הוא תענית חובה ¹⁷⁴⁶ , כגון

י"ז בתמוז או ט' באב או עשרה בטבת או תענית אסתר ¹⁷⁴⁷ שנהגו בו

חובה, או אפילו תענית יחיד שנהג בו חובה, כגון מי שיש לו מנהג קבוע להתענות ביום

א' של סליחות, אינו עולה לו ¹⁷⁴⁸ . כיון שאף

אם לא היה מתענה בשבת היה מתענה תענית זה, אין תענית זה מכפר לו על ביטול עונג שבת,

שלא מצינו כפרה בחנם ¹⁷⁴⁹ . ויש חולקין

על זה ¹⁷⁵⁰ . והעיקר

כסברא הראשונה. וכן יש להורות, אם הוא איש בריא שאין התענית מזיק לו. אבל מי שקשה

עליו התענית, אם סומך על המקילין לא הפסיד:

ה אין להתענות בשבת על חלומות שהם הפסד ממון, אלא על

דבר שמחללין עליו את השבת ¹⁷⁵¹ :

ו אם חבירו ראה עליו חלום רע, לא יתענה בשבת ¹⁷⁵² :

ז יש אומרים ¹⁷⁵³ שאין

להתענות תענית חלום בשבת אלא על חלום שראהו ג' פעמים.

ויש אומרים ¹⁷⁵⁴ שבזמן הזה אין להתענות תענית

חלום בשבת בכל ענין, לפי שאין אנו בקיאים בפתרון חלומות לידע איזו טוב ואיזו רע.

ויש אומרים ¹⁷⁵⁵ שעל אלו חלומות מתענין בשבת אף

בזמן הזה, הרואה ספר תורה או תפילין ¹⁷⁵⁶ שנשרפו, או

יום הכיפורים בשעת נעילה, או קורות ביתו או שיניו שנפלו. אבל אם ראה לחייו שנשרו

הרי זה סימן טוב שמתו היועצים עליו רעה ¹⁷⁵⁷ .

ויש אומרים ¹⁷⁵⁸ הרואה יום

הכיפורים אף שלא בשעת נעילה.

ויש אומרים ¹⁷⁵⁹ אף הרואה

שקורא בספר תורה (בצבור).

ויש אומרים ¹⁷⁶⁰ אף הרואה

שנושא אשה.

ויש אומרים ¹⁷⁶¹ שכל חלומות

שביארו פתרונם בגמרא ¹⁷⁶² שהם רעים,

מותר להתענות עליהם בשבת.

אבל יש

אומרים ¹⁷⁶³ שנשתנו

פתרוני החלומות מזמן חכמי הגמרא לזמנינו, כמו שנשתנו הרפואות שבזמניהם.

וכן יש

אומרים ¹⁷⁶⁴ שהרואה יום

הכיפורים אפילו בשעת נעילה אינו חלום רע, כי הוא סימן יפה שמחלו עונותיו. וכן

הרואה קורות ביתו שנפלו, אמרו במדרש ¹⁷⁶⁵ שחלמה אשה

אחת כך, ופתרו לה שתלד זכר, וכן היה לה.

ויש אומרים ¹⁷⁶⁶ עוד, שאפילו

החלומות שמתענים עליהם לדברי הכל, לא יתענה עליהם בשבת, אלא אם כן התענית עונג לו

שנפשו עגומה עליו אם לא יתענה. ולפי שעונג השבת הוא מן התורה. ואף להאומרים שהוא

מדברי קבלה כמו שנתבאר בסי' רמ"ב ¹⁷⁶⁷ , מכל מקום

להתענות לגמרי לדברי הכל אסור מן התורה ¹⁷⁶⁸ , כמ"ש בסי' תק"ע ¹⁷⁶⁹ . ותענית

חלום אינה חובה ¹⁷⁷⁰ , ולא מצוה, אלא רשות, אפילו

בחול. לפיכך (א) יש להורות כן הלכה למעשה שלא יתענה בשבת על שום חלום, אלא

אם כן אינו מבטל בו עונג שבת, שיש לו עונג מהתענית יותר ממה שיהיה לו כשיאכל וישתה

שיצטער מפחד החלום. אבל אדם שאינו מתפחד כל כך מהחלום, או אפילו אם מתפחד אלא

שהתענית קשה לו, ומצטער בו הרבה יותר ממה שמצטער בפחד החלום, אסור להתענות בשבת ¹⁷⁷¹ על שום חלום.

ואם הרהר

ביום וחלם בלילה, לא יתענה עליו בשבת בכל ענין, שאין בזה הוראה מן השמים כלל ¹⁷⁷² :

אמירת ענינו, וידוי ומי שברך

ח המתענה תענית חלום בשבת, צריך לומר ענינו אחר סיום

תפלתו בלא חתימה. וטוב לכללו באלהי נצור ¹⁷⁷³ כו'. וטוב

לומר גם כן רבון העולמים גלוי וידוע לפניך וכו', כמו בחול ¹⁷⁷⁴ . ומותר לומר

גם כן אלהי עד שלא נוצרתי כו' ¹⁷⁷⁵ , או שאר

בקשות על מחילת עונות. ויכול גם כן להתוודות ולומר חטאתי עויתי פשעתי ¹⁷⁷⁶ .

ולא אסרו

לומר תחנונים בשבת, אלא לבקש בהם על צרכיו ¹⁷⁷⁷ , כגון על

פרנסה או על רפואה לחולה שיש לו בביתו, וכיוצא בהם מצרכי הגוף, אבל חרטת עונות טוב

לומר בכל יום ¹⁷⁷⁸ :

ט ואפילו שאלת צרכיו התירו, אם הוא חולה המסוכן סכנת

היום שזועקים ומתחננים עליו בשבת ¹⁷⁷⁹ , אפילו

בצבור¹⁷⁸⁰.

וכן מותר לברך על החולה¹⁷⁸¹

המסוכן בו ביום¹⁷⁸².

וכן המקשה לילד שהיא מסוכנת בו ביום ¹⁷⁸³ .

אבל חולה

שאין מסוכן בו ביום אסור לבקש עליו, ולא לברכו בשבת ¹⁷⁸⁴ , כיון שאפשר

לעשות כן אחר השבת.

אבל אם אירע

לאדם (בשבת) מאורע שצריך לבקש עליו (ב) רחמים מיד, יכול אפילו ליפול על

פניו ולבקש רחמים ביחיד, אע"פ שאין שם סכנת היום, שהרי התירו אפילו להתענות

על חלום אע"פ שאין שם סכנת היום, רק מפני שצריך להתענות בו ביום שחלם בו. אבל

בצבור אסור לבקש רחמים על המאורע כל שאין שם סכנת היום¹⁷⁸⁵.

וכן אם יש

בעיר עשרה שמתענים תענית חלום בשבת אחת, לא יעשו עצמן צבור לחזור אחר אחד מהם

שיתפלל תפלת המנחה בקול רם ולומר ענינו בצבור¹⁷⁸⁶:

י אם מותר להתענות, או לזעוק ולהתחנן בשבת, על איזו

צרה שקרה לרבים או ליחיד, יתבאר בסימן תקע"ו ¹⁷⁸⁷ :

יא המתענה תענית חלום בשבת, יש לו לעסוק כל היום בתורה

ותפלה, בשביל שיתכפר לו ויקרע לו גזר דינו ¹⁷⁸⁸ :

החולם בשינת צהרים

יב מי שישן שינת צהרים וחלם לו חלום רע, יש אומרים

שמועיל לו אם יתענה י"ב שעות משניעור משינתו עד אמצע הלילה, ואז יבדיל, אם

עושה כן בשבת. וצריך להתענות למחר יום שלם ¹⁷⁸⁹ . אף אם כבר

אכל סעודה ג' קודם שחלם, והיה רשאי שלא לטעום עוד כלום בשבת. מכל מקום כיון שהתענה

לשם תענית, עבירה היא בידו ¹⁷⁹⁰ , וצריך כפרה

בתענית יום שלם.

ובין בחול

ובין בשבת כשהוא עושה כן, לא יאמר ענינו במנחה, כיון שאכל כבר ¹⁷⁹¹ :

שתהי' האכילה לענג ולתיאבון

יג אם הקדימה לאכול בשבת קודם זמן הסעודה בחול הוא עונג

לו, כגון שנתעכלה כבר סעודת הלילה, צריך להקדים, כי זהו כבוד השבת, שמקדימין זמן

סעודתו לזמן סעודת החול. ואם האיחור מזמן סעודת החול הוא עונג לו, צריך לאחר, וזהו

כבודו שמתאוה לאכול ואוכל לתיאבון ¹⁷⁹² :

יד וכן מי שרגיל בכל יום בבשר ויין, והרי כל ימיו כשבת,

צריך לשנות זמן הסעודה של שבת מזמן סעודת החול, שיקדים או יאחר ¹⁷⁹³ שעה מועטת,

בכדי שלא יצטער ¹⁷⁹⁴ :

קונטרס אחרון

(א) יש להורות כו'¹⁷⁹⁵.

המג"א¹⁷⁹⁶

לא סתר דברי הב"ח¹⁷⁹⁷, אלא

בממה שכתב דעל ג' אלו יש להתענות¹⁷⁹⁸, אבל

במה שכתב דעל שאר חלומות מתענים גם כן אם נפשו עגומה, אין סתירה על זה לא

מהרשב"א¹⁷⁹⁹ ולא

מהריב"ש¹⁸⁰⁰,

ואדרבה פשטא דתלמודא¹⁸⁰¹

והפוסקים שלא ביארו על איזה חלום מתענין משמע דלא סבירא להו כספרים קדמונים¹⁸⁰², אלא

מסתמא כשמתענה בשבת נפשו עגומה עליו מאד, דאם לא כן מי מכריחו להתענות, הלא תענית

חלום רשות¹⁸⁰³.

ולפי זה אין לנו נפקא מינה מכל חלוקי

דיעות שבחלומות, שאם נפשו עגומה יכול לסמוך על דברי הב"ח וט"ז¹⁸⁰⁴, אם

הוא רוצה מחמת עגומת נפשו, ואם אין נפשו עגומה אין להקל באיסורא דאורייתא נגד

הריב"ש ומג"א. ומשמעות הטור כאן שתלה ההיתר משום שמתענג בתעניתו¹⁸⁰⁵, ונגד

רב עמרם ורב קלונימוס שבטור סי' תקס"ח¹⁸⁰⁶. בפרט

שבחלומות עצמן איכא כמה חילוקי דעות :

(ב) רחמים מיד כו'. צ"ע¹⁸⁰⁷

בתשובת מהר"ם¹⁸⁰⁸ היכי מיירי,

דאם לא כה"ג, צ"ע מאי שנא מחולה שאינו מסוכן בו ביום שאסור לברכו. ואין

לומר דהתם ברבים¹⁸⁰⁹, דהא

אפילו כשמבקרו ביחיד אסור לבקש רחמים, עיין מג"א סקי"ד¹⁸¹⁰. ועוד

קשה מאי מייתי מתענית חלום, התם הוא צריך להתענות היום דוקא, שיפה תענית לחלום בו

ביום¹⁸¹¹,

משא"כ הכא אף אם יש סכנה, אפשר לבקש רחמים למחר, כמו בחולה המסוכן שאינו סכנת

היום. ואי מיירי כשיש סכנת היום, אפילו בצבור שרי כמ"ש בשו"ע¹⁸¹²

זועקים כו' לברך כו' עיין מג"א סקי"ד¹⁸¹³. וכן

אין לומר כדמשמע מט"ז סק"ה¹⁸¹⁴

דבנרדף שרי אף שאינה סכנת היום, והכא נמי מיירי בכה"ג, דאם כן אף בצבור

לישתרי כי התם¹⁸¹⁵. ולפי

מ"ש אתי שפיר וצ"ע:

[1716] עיקרי ההלכות שנתבארו

בסימן זה:

(א)

אסור להתענות בשבת (ס"א).

(ב)

אם האכילה מזקת לו (ס"ב).

(ג)

תענית חלום (ס"ג-ז).

(ד)

אמירת ענינו, וידוי ומי שברך (ס"ח-יא).

(ה)

החולם בשינת צהרים (סי"ב).

(ו)

שתהי' האכילה לענג ולתיאבון (סי"ג-ד).

[1717] נתבאר לעיל סי' רמב

בקונטרס אחרון ס"ק א (ונפקא ליה מדכתיב אכלוהו היום כי שבת היום לה', מכלל

דבשבת אסור להתענות. ולא חשיב לה בתרי"ג, משום דנפקא מכלל מצות אכילת המן

שאינה נוהגת לדורות), ושם נסמן.

[1718] ירושלמי סופ"ג דתענית (אסור

להתענות עד שש שעות בשבת). הובא ברי"ף שבת (ה, א) ורא"ש פ"א

סכ"ד. טור (וימהר לאכול קודם שש שעות). ושו"ע ס"א (אסור להתענות

בשבת עד שש שעות).

[1719] משמעות מ"א סק"א (ולשם תענית

אפילו שעה אחת אסור).

[1720] מרדכי פ"ק דשבת רמז רל (וכתב

ראבי"ה אבל בתפלה ובתלמוד שרי לעסוק ולהתענות, דקיימא לן כרבי אליעזר דאמר או

כולו לכם או כולו לגבוה ... ושוב ראיתי בפרק שני דסוכה דכתב דסבירא לן כרבי יהושע).

והיינו כדתניא ביצה טו, ב (רבי אליעזר אומר אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל

ושותה או יושב ושונה. רבי יהושע אומר חלקהו, חציו לה' וחציו לכם). ובראבי"ה

מסכת סוכה סי' תרלו (ואנו סבירא לן כרבי יהושע חציו לה' וחציו לכם). רמ"א ס"א (ואפילו לומד ומתפלל, אסור).

וכן הוא לעיל סי' רפא ס"ג (ומכל מקום לא יאריך יותר מדאי

כדי שיאכלו קודם חצות היום כמו שיתבאר בסי' רפ"ח). לקמן סי' רצא ס"ה

(שהרי אסור להתענות עד חצות, כמו שנתבאר בסי' רפ"ח). סי' רצו בקונטרס אחרון

סוף ס"ק א ( ואם לא יאכל קודם חצות ... נחשב כבר לתענית, כמ"ש ריש סי'

רפ"ח) .

סי' תקכט ס"ח (יש לגעור בחזנים המאריכים יותר מחצות היום כמו שנתבאר בסי'

רפ"ח). סי' תקפד ס"ו (ואם חל בשבת אין להאריך יותר מחצות).

וראה מראי מקומות וציונים.

[1721] סעיף יג.

[1722] רש"י עירובין מא, א ד"ה שאני

יום טוב (שבת שאסור להתענות בו קצת לשום תענית). מהרי"ל הל' תענית סי' יב (ואמר

שארי הח"ר משה ז"ל לפני מהר"י סג"ל, מכאן משמע מה ששוהין

בריות סעודתן במקצת היום בשבת שחל בהן תענית מיתת אב ואם, שלא כדין הם עושים.

והודה אליו הרב. וכן הורה אלי מהר"י סג"ל נמי שלא לשהות סעודת שבת על

תענית אמי שחל פעמים בשבת. וכן הורה מהר"ש). מ"א סק"א (ולשם תענית,

אפילו שעה אחת אסור).

וכן הוא לקמן סי"ב (כיון שהתענה לשם תענית עבירה היא

בידו). לקמן סי' תרד סוף ס"א (שבת שנאמר בו וקראת לשבת עונג, ולפיכך אסור

להתענות בו אפילו שעה אחת לשם תענית, אם אינו תענית חלום, כמ"ש בסי' רפ"ח).

לעיל סי' רמט סי"ב (שאין מתענין בשבת אפילו שעה אחת כשמתכוין לשם תענית, כמו

שיתבאר בסי' רפ"ח).

[1723] תשובות הגאונים – שערי תשובה סי' רכו (וששאלתם

מי שמצטער ואינו יכול להשלים שלש סעודות כשהוא אוכל, כך הוא, כל מי שאינו יכול

לאכול כביצה ומצטער ממנה, פטור, שלא תקנו חכמים שלש סעודות בשבת אלא לעונג שבת

ולכבדו, וכיון שמצטער אין לו עונג ופטור). שבלי הלקט סי' צג (באגדה, ר' עקיבה היה

יושב ובוכה בשבת, אמרו לו תלמידיו לימדתנו רבינו וקראת לשבת עונג, אמר להם זה עונג

שלי. יש מוכיחין מכאן שאדם שמזקת לו אכילה, שאינו רגיל לאכול הרבה, שפטור מג'

סעודות, דהיינו עונג שלו, וכמעט שהוא אסור לאכול, דהא קא מצער ליה מה דאכיל). הובא

באגור סי' תב. שו"ע ס"ב (יש אומרים שאדם שמזיק לו האכילה, דאז עונג הוא

שלא לאכול, לא יאכל).

וכן הוא לעיל סי' קסז סכ"ג (שאם אינו נהנה באכילתו,

והתענית עונג לו, פטור מלאכול). סי' רמב ס"ז (אלא אם כן הדגים מזיקים לו לפי

טבעו, או ששונאם, שאין לו מהם ענג אלא צער, והשבת לענג ניתן, כמו שיתבאר בסי'

רפ"ח). לקמן סי' רצא ס"א (ואם אי אפשר לו לאכול כלל, אין צריך לצער את

עצמו לאכול, שסעודות השבת לעונג ולא לצער).

*

ולענין חיוב קידוש

במקום סעודה, לכאורה עכ"פ יחוייב לקדש, או לשמוע קידוש מאחר, ולשתות רביעית

יין במקום סעודה, כדלעיל סי' רעג ס"ז (הורו הגאונים, שזה שאמרו חכמים אין

קידוש אלא במקום סעודה, אין צריך שיגמור שם כל סעודתו, אלא אפילו ... ששתה רביעית

יין מלבד כוס הקידוש, יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה).

[1724] רמב"ם פ"ל ה"ט (ואם היה

חולה מרוב האכילה, או שהיה מתענה תמיד, פטור משלש סעודות). הגהות מיימוניות

פ"א מהל' תענית אות ב (מי שמתענה בכל יום, ואכילה בשבת מחמת שינוי וסת צער

לו, ראינו כמה חסידים ואנשי מעשה שהתענו בשבת מטעם זה, וכן שמעתי שהיה הרב רבי

יהודה חסיד ז"ל עושה). שו"ע ס"ג (אדם המתענה בכל יום, ואכילה בשבת

צער הוא לו מפני שינוי וסת, יש אומרים שראו כמה חסידים ואנשי מעשה שהתענו בשבת

מטעם זה, וכן אמרו שכך היה עושה הר"י החסיד ז"ל).

ונזכר גם לעיל סי' רמט קונטרס אחרון ס"ק ה (בשבת עצמו היה

מתענה, ועל כרחך צריך לומר דעונג היה לו, כדרבי יהודה החסיד).

[1725] תשובות הגאונים שם (שלא תקנו חכמים שלש

סעודות בשבת אלא לעונג שבת ולכבדו). מגיד משנה פ"ל ה"ט (זה מצאתי בדברי

הגאונים ז"ל ופשוט הוא שלא אמרו אלא לעונג שבת ולזה יהיה צער).

וראה שו"ת צ"צ או"ח סי' לו מח, ג. לקוטי שיחות

חכ"א ע' 85.

[1726] שו"ת מהרי"ט ח"ב סי' ח

(ולענין מה ששאל השואל, אם גם יתענה ויצטער בשבתות וימים טובים, הואיל והוא היה

מכבדם לעולם, מסתברא שלא יתענה ולא יצטער בהם). כנסת הגדולה הגהות הטור (אפילו אם

מתענה עצמו כל השנה כדי שיתכפרו לו עונותיו, אסור להתענות בשבת, מורי הרב ז"ל

בתשובה חלק שני סי' ח). עולת שבת ס"ק א (ונראה דאפילו מתענה כל השנה על

עונותיו אסור להתענות בשבת, וכן איתא בתשובות [מהרי"ט] חלק שני סי' ח, ומיירי

בשאין אכילה מזיק לו מפני שינוי וסת). אליה רבה ס"ק ד (אבל כשאין לו צער, אף

שמתענה על עונות ומחמת תשובה אסור).

[1727] משא"כ בתענית חלום

דלקמן, שאינו יכול לדחותו. וראה לקוטי שיחות חכ"ג ע' 28. שלחן המלך ע' קצז.

[1728] שבת יא, א (יפה תענית לחלום כאש לנעורת.

אמר רב חסדא ובו ביום. ואמר רב יוסף אפילו בשבת). ברכות לא, ב (כל היושב בתענית

בשבת קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה). ותוס' שם ד"ה כל היושב (פירש

ר"ח בתענית חלום. וכן איתא במדרש תהלים). רי"ף פ"ק דשבת ה, א (ומפרשי

לה רבנן בתענית חלום בלבד, אבל תענית אחר אסור להתענות בשבת). טור ושו"ע

ס"ד (מותר להתענות בו תענית חלום).

[1729] שו"ע שם (כדי שיקרע גזר דינו).

וראה מראי מקומות וציונים.

[1730] רשב"א ברכות שם ד"ה מאי

תקנתיה (משום דאף תעניתו הרי זה עונג לו יותר מאכילתו, מפני שהוא נבהל ולבו דוה על

חלומותיו, וכשיושב עליהם בתענית ומקוה שתעניתו יפה לחלומו לבטלו, וכדאמרינן יפה

תענית לחלום כאש לנעורת, הרי זה מתענג בתעניתו). טור ולבוש ס"ד (מפני שנפשו

עגומה על חלומו שראה, ומחשב שיתבטל בשכר שיושב בתענית ... אם כן גם התענית הוא

עונג לו, ומותר לו להתענות בשבת).

הובא גם לקמן סי' תצח בקונטרס אחרון ס"ק ה (שהרי מותר

להתענות תענית חלום ביום טוב, משום דהתענית עונג לו, כמ"ש בסי' רפ"ח).

והנפקא מינה בין שני הטעמים למעשה, יתבאר לקמן סוף ס"ז.

[1731] ברכות שם (ואף על פי כן חוזרין ונפרעין

ממנו דין עונג שבת. מאי תקנתיה, אמר רב נחמן בר יצחק ליתיב תעניתא לתעניתא). טור (צריך

להתענות יום אחר, שיתכפר לו על שביטל עיקר עונג שבת). שו"ע שם (וצריך להתענות

ביום ראשון, כדי שיתכפר לו מה שביטל עונג שבת).

והיינו שלפי הטעם הראשון הנ"ל "ביטל עונג שבת",

ולפי הטעם השני הנ"ל (שהתענית הזה תענוג הוא לו) "ביטל עיקר עונג שבת).

וראה לקוטי שיחות חכ"ג

ע' 28. שלחן המלך ע' קצט.

[1732] זהר ח"ב דף רז, ב (אצטריך תעניתא

אחרינא ביומא קדמאה דחול). רש"י ברכות שם ד"ה תעניתא (יתענה למחר). שו"ע

ס"ד (וצריך להתענות ביום ראשון). פסקי רקאנטי סי' קעח (ואומר ריא"ז

דמצוה מן המובחר ליתב בתענית ביום ראשון, שאז הוא נראה וניכר שלכבוד שבת הוא יושב

בתענית).

[1733] רשב"א שם (ומסתברא דהא דאמרינן

ליתיב תעניתא על תעניתיה, לאו חיובא הוא להתענות יום ראשון שלאחר השבת מיד, אלא

שראוי לעשות כן בשאיפשר לו, משום שלא יתאחר ויתעכב מבקשת הרחמים והסליחה. אבל במי

שאין איפשר לו, או שהוא תשש וירא להתענות שני ימים בזה אחר זה, יכול הוא להתעכב עד

יום אחר וישב בתענית על תעניתו). ובשו"ת ח"ג סי' רכב (שמצאת במדרש משלי,

דאמר רב נחמן ליתיב תעניתו באחד בשבת. אין כאן קושיא של כלום על מה שכתבתי, דודאי

אם יכולין לעשות למחר, יש לו לעשות כן, ולא אמרתי, אלא במי שמוצא עצמו חלוש לעשות

תענית אחר תעניתו מיד, אלא ימתין עד יום אחר, שאין זה דוקא שיתענה מיד על שהתענה

בשבת). מרדכי רמז רכט (וה"ר שמואל מבונבירק התיר לאשה שישבה בתענית חלום בשבת,

ולא יכלה להתענות שני ימים רצופים, והתיר לה להתענות באחד מימי השבוע, ולא ביום א'.

גם ה"ר אליעזר ממיץ פסק כן). שו"ע שם (ואם תשש כחו ואינו יכול להתענות

ב' ימים רצופים, לא יתענה ביום א', ויתענה אחר כך).

[1734] תוס' תענית יב, ב ד"ה דאי (אם אירע

שיהיה ראש חדש אותו יום, אז ידחה לתעניתו עד יום אחר בשבוע). מנהגים (קלויזנר) סי'

פו (מצאתי כתוב, אדם שהתענה בחנוכה בשבת לא יתענה באחד בשבת בחנוכה, אלא ימתין עד

לאחר חנוכה ויתענה). תרומת הדשן סי' רעח (שכתב במנהגים מתענה בשבת לא יתענה באחד

בשבת בחנוכה, אלא ימתין עד לאחר חנוכה). רמ"א ס"ד (וכל שכן אם היה ביום

א' חנוכה או ראש חדש או פורים או יום טוב, אפילו יום טוב שני של גליות, שאין

להתענות עד אחר כך).

[1735] שו"ת הר"ש הלוי או"ח סי' ד (אין ספק אצלי שאם

זה הוא אחר הפסח, דפשיטא דיכול להתענות ... בימים שקודם הפסח אומר, דנראה

לענ"ד דיש ויש רשות בידו להתענות מכמה טעמי ... דאינו דומה יומי ניסן לחנוכה

ופורים). כנסת הגדולה הגהות הטור (המתענה תענית חלום בשבת, צריך למיתב תענית

לתעניתו ביומי ניסן, בין בימים שאחר הפסח בין בימים שקודם הפסח. וכן כתב הר"ש

הלוי ז"ל בתשובותיו חלק או"ח סי' ד). מ"א ס"ק ד (וכל שכן

דבניסן, או בשאר הימים דאינן אלא מנהג, דיתענה. וכן כתב בכנסת הגדולה בשם ר"ש

הלוי סי' ד).

[1736] מ"א ס"ק ד (והוא הדין בערב

פסח).

ואף שלא בד"ו פסח, ואם כן אין ערב פסח יכול לחול ביום

ראשון, מכל מקום מיירי שלא הי' יכול להתענות ביום ראשון, ונדחה תעניתו לערב פסח,

כמבואר בבדי השלחן סי' צ סק"ז.

[1737] ס' חסידים סי' רכט (אם

התענה ביום טוב בשביל חלום, וביום טוב אחרון, למחר יתענה). כפירוש המ"א שם

(דהכי קאמר, אם התענה ביום טוב ראשון, וביום טוב אחרון, כלומר או ביום טוב אחרון,

דוי"ו במקום או, למחר יתענה, כלומר אעפ"י שלמחרתו הוא אסרו חג יתענה,

דאינו אלא מנהג), ובסי' תכט ס"ק ח (אסרו חג ... דהמנהג שלא להתענות).

[1738] סעיף יא (מי שהתענה תענית חלום בשבת

שבחדש ניסן, מותר להתענות למחר ביום ראשון על מה שהתענה בשבת, כיון שאיסור התענית

זה אינו אלא מנהג), וסי"ז (כל העושה איסור (פירוש אגודה) לחג באכילה ושתיה

... ואין מתענין ... ואיסור זה אינו אלא מנהג).

[1739] כדלקמן סוס"י תצד (ונוהגין

במדינות אלו שלא להתענות ... מר"ח עד ח' בו ... וברביעי אמר להם מצות הגבלה).

ונתבאר בהערות שם (הערה קכז).

[1740] כנסת הגדולה הגהות הטור

(והוא הדין ליומי תשרי שאחר הכיפור). מ"א שם (וכן כתב בכנסת הגדולה ... והוא

הדין בין יום הכיפורים לסוכות).

וכדלקמן סי' תרכד סי"ג (הימים שבין

יום הכיפורים לסוכות הן ימי שמחה, שבהן היו מחנכין את המזבח בימי שלמה, לפיכך אין

מתענין בהן).

[1741] מ"א ס"ק ד (ונראה לי דאם

ביום א' הוא ראש חדש ניסן, דמתענה, כמ"ש סי' תקע"ג. והוא הדין לראש חדש

אב, עי' סי' תק"פ).

וכן הוא לקמן סי' תכט סי"א (ואפילו אם חל ראש חדש ניסן

באחד בשבת, ובשבת שלפניו התענה תענית חלום, מותר לו לישב בתענית בראש חדש ניסן על

מה שהתענה בשבת, כמ"ש בסי' רפ"ח).

[1742] בשו"ע שם ס"א-ב (אלו הימים

שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם, ואף על פי שמקצתם בראש חדש, יש מי

שאומר שיתענו בו ... באחד בניסן מתו בני אהרן ... באחד באב מת אהרן הכהן).

[1743] מ"א סי' תכט ס"ק

ו (ופשוט דאין צריך למיתב תענית לתעניתו).

וכן הוא לקמן שם ס"י (ולפי שאיסור

התענית בכל חדש זה, חוץ משבתות וימים טובים וראש חדש וחולו של מועד, אינו אלא מנהג,

לפיכך המתענה בו תענית חלום (שאפילו בשבת ויום טוב מותר להתענות תענית חלום

כמ"ש בסימן רפ"ח), אין צריך לישב בתענית בחדש אייר, כדי שיכופר לו על מה

שחטא שהתענה בחדש ניסן על חלומו).

[1744] סעיף ה (המתענה תענית חלום ביום טוב,

או בחולו של מועד או בראש חדש, או בחנוכה ופורים, או בערב יום הכפורים, צריך למיתב

תעניתא לתעניתיה, כדין המתענה תענית חלום בשבת).

וסי' תיח ס"ה (המתענה בראש חדש, או בחנוכה ופורים, תענית

חלום, צריך למיתב תעניתא לתעניתיה).

וכן הוא לקמן סי' תכט ס"י (מי שמתענה תענית חלום בשבת ויום

טוב וראש חדש וחולו של מועד, שהוא צריך לישב בתענית על תעניתו כמ"ש בסימן

תי"ח).

ו סי' תקצז ס"ז (צריך לישב בחול תענית על תעניתו ... המתענה

בשבתות ובימים טובים, וכמ"ש בסי' רפ"ח).

וסי' תרד ס"ב (ואם עבר וטעה והתענה כל היום [ערב יום

כיפור], צריך להתענות אחר יום הכיפורים תענית אחר, לכפר על מה שהתענה בערב יום

הכיפורים).

ולענין ראש השנה – לקמן סי' תקצז ס"ז (המתענה בראש השנה

תענית חלום, אינו צריך לישב בחול תענית על תעניתו, כמו המתענה בשבתות ובימים טובים

וכמ"ש בסי' רפ"ח, שהרי יש אומרים שמצוה להתענות בראש השנה. ואף על פי

שאין הלכה כן, מכל מקום כדאי הם לסמוך עליהם, לענין שלא נחזיק תענית זו לעבירה

שיצטרך להתענות בחול בשביל כך).

*

המקור לענין חנוכה, בר"ה יח, ב (מעשה וגזרו תענית בחנוכה

בלוד ... ואמרו להם צאו והתענו על מה שהתעניתם).

לענין ראש חדש, במרדכי שבת רמז רלא (היושב בתענית חלום בראש

חדש, ישב תענית לתעניתו כמו בשבת).

לענין ראש חדש חנוכה ופורים, בהגהות מיימוניות הל' תענית פ"א

אות ט (כתב ה"ר אלחנן הנודר להתענות בשבת או בראש חדש חנוכה ופורים, צריך

למיתב תענית לתעניתו, כדאמר בר"ה אמר להם צאו והתענו על מה שהתעניתם, וזה היה

בחנוכה).

לענין יום טוב שני, בספר חסידים סי' רכט

(כדלעיל הערה 1737 ).

שיירי כנסת הגדולה הגה"ט אות ו (ואפילו התענה ביום טוב שני, צריך למיתב תענית

לתעניתו). עולת שבת ס"ק ג (ונראה דגם אם מתענה ביום טוב שני של גליות ...

צריך למיתב תענית לתעניתו, דכל דתיקון רבן כעין דאורייתא תקנו. וכן כתב בס' כנסת

הגדולה מהדורא בתרא).

ולענין חול המועד, במהרי"ל הלכות

תענית ע' רסח (אמר מהר"י סג"ל המתענה חלום בחולו של מועד, או בראש חדש,

חייב להתענות יום אחר, לכפר על שעינה נפשו בימים האלו). דרכי משה סי' תקסח

ס"ק ג (ונראה דהוא הדין חול המועד. וכן כתב מהרי"ל).

ולענין ערב יום הכיפורים, בב"י סי'

תקסח (ומשמע דהוא הדין למתענה בערב יום הכפורים תענית חלום, שצריך להתענות תענית

אחר, שהרי הוא מצווה לאכול בו).

*

והיינו שלענין תענית חלום לא נחשבים ימים

טובים, אלא יום השבת, יום טוב, ראש חדש וחול המועד (שיש בהם מוסף), וגם חנוכה

ופורים, כמבואר במשנה תענית טו, ב (אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים בחנוכה

ובפורים). ואף שבמגלת תענית מבואר שיש עוד ימים רבים שאין מתענים בהם, שאני חנוכה

ופורים, כדאמרינן ר"ה יח, ב (בטלה מגילת תענית ... שאני חנוכה דמיפרסם ניסא).

ופירש"י (כבר הוא גלוי לכל ישראל על ידי שנהגו בו המצות, והחזיקו בו כשל תורה

ולא נכון לבטלו).

ומכל שכן לענין ערב יום הכיפורים, שחמור

לענין זה אפילו יותר משבת ויום טוב, כדלקמן סי' תרד ס"א (אסור להתענות בו

אפילו תענית חלום, אע"פ שמותר להתענות תענית חלום אפילו בשבת ויום טוב, מכל

מקום בערב יום הכיפורים שהאכילה נחשבת כעינוי כמו שנתבאר, אין להתענות בו אלא יאכל

וישתה ויחשב לו כאלו התענה על חלומו).

משא"כ שאר הימים שאין מתענים בהם,

אינם אלא מנהג, ואינם נחשבים יום טוב לענין תענית חלום.

[1745] שו"ת משאת בנימין סי' צג (י ראה

לפי הסברא, דצריך להתענות תענית אחר בי"ח בתמוז, ואינו יוצא בתענית זה

שבי"ז בתמוז, דמידי טעמא שצריך למיתב תענית לתעניתו אלא משום כפרה על שביטל

עונג שבת, ותענית זה שבי"ז אינו מכפר כלל על עונג שבת, שהרי תענית זה כבר חוב

גמור עליו להתענות … ואי אפשר לקרבן אחד

שיכפר על שתי חטאות). מ"א ס ק"ג (ואם ביום ראשון היא תענית חובה, צריך להתענות יום

אחר (משאת בנימין סי' צ"ג)).

[1746] ראה בדי השלחן סי' צ ס"ק ז, ומראי

מקומות וציונים, שלא מיירי שהוא ביום ראשון, שהרי תענית אסתר אינו חל ביום ראשון.

[1747] מ"א שם (ונראה לי דאם יום א' הוא

יום א' של סליחות, עולה לו, אם אינו רגיל להתענות כל שנה, דהא אינו חובה כמ"ש

סי' תקפ"א. אבל מי שיש לו מנהג להתענות ביום א', צריך להתענות תענית לתעניתו

ביום אחר. כן נראה לי).

[1748] סנהדרין ד, א. זבחים לז, ב (כפרה בכדי

לא אשכחן). מ"א שם (וכפרה בכדי לא אשכחן).

[1749] שלטי גבורים פ"ג דשבועות ט, א

(ונראה שתענית שלאחר השבת מהני, ולא צריך תענית אחר). כנסת הגדולה הגה"ט ( ולענין

הלכה לא ראיתי מעשה, אבל נראה לי שראוי לתפוס כדברי בעל שלטי הגבורים) . ט"ז סק"ג (נראה לי ראיה

ברורה איפכא ... ודאי לאותו תענית חוב סלקי ליה לכפרה על הכל).

[1750] ספר חסידים סי' תתסה (לא יתענה אדם

בשבת על שראה בחלום הפסד ממון, אלא על מה שיכולין לחלל עליו את השבת). הובא בכנסת

הגדולה הגה"ט. עולת שבת סק"ב.

[1751] שיירי כנה"ג הגב"י אות ד

(נשאלתי על מי שחלמו לו אחרים חלום ... הוריתי הלכה למעשה שלא יתענה, זולת אם הוא

בחול). הובא בעולת שבת סק"ג, ובמ"א סק"ב.

[1752] מרדכי רמז רכט (ור"מ פירש אין להתענות

אלא על חלום שראה תלת זימני), והגהות מרדכי רמז תנא (והר"ם פירש דאין לו

להתענות אלא חלום שראה בו ג' פעמים). שו"ע ס"ה (יש אומרים שאין להתענות

תענית חלום בשבת אלא על חלום שראהו תלת זימני).

[1753] ראבי"ה סי' תתס (ובשם רבינו

קלונימוס מצאתי, שאסור להתענות בזמן הזה בשבת אפילו תענית חלום, דאין אנו בקיאין

לדעת פתרון חלומות איזה טוב ואיזה רע, כאשר היו יודעין הראשונים ... ומספיקא אין

מתענין. וכן נראה לי). מרדכי רמז רלא, והגהות מרדכי רמז תנא (וראבי"ה כתב משם

רבינו קלונימוס, וכתב ר"ח, דאין להתענות בזמן הזה תענית חלום בשבת, משום דאין

אנו בקיאין בפתרון חלומות). טור סי' תקסח (כתב רב עמרם ור' קלונימוס, שבזמן הזה אין

להתענות תענית חלום בשבת, שאין אנו בקיאין בפתרון החלומות לידע איזה רע ואיזה הוא

טוב, ואין מתענין בספק. וכ"כ אבי העזרי). שו"ע כאן ס"ה (ויש אומרים

שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת, שאין אנו בקיאים בפתרון חלומות לידע איזה

טוב ואיזה רע).

[1754] רב האי גאון, בשו"ת קהלת שלמה סי'

יח (וכתב רב האי שאין אדם מתענה תענית חלום בשבת רק על ג' דברים, אם ראה [ספר

תורה] שנשרף, ויום הכיפורים בשעת נעילה, וקורות ביתו או שיניו נופלות). הובא בשלטי

הגבורים על המרדכי רמז רכט אות ג. ב"י ד"ה וכתב המרדכי בשם ספרים

קדמונים. שו"ע שם (והעולם אומרים שנמצא בספרים קדמונים שעל שלשה חלומות

מתענים בשבת, ואלו הן, הרואה ספר תורה שנשרף, או יום הכיפורים בשעת נעילה, או

קורות ביתו או שיניו שנפלו).

[1755] מ"א סק"ח (והוא הדין תפילין

(מצאתי כתוב)).

[1756] ר' ישמעאל ברכות נו, ב (שאל בן דמא בן

אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל, ראיתי שני לחיי שנשרו, אמר שני גדודי רומי יעצו

עליך רעה ומתו). ב"י שם בבדק הבית. שו"ע שם (דוקא שיניו, אבל הרואה

לחייו שנשרו, חלום טוב הוא דמתו היועצים עליו רעה).

[1757] ב"י ושו"ע שם (ויש אומרים

הרואה יום הכיפורים אפילו שלא בשעת נעילה).

[1758] ב"י ושו"ע שם (יש אומרים

הרואה שקורא בתורה).

[1759] ב"י ושו"ע שם (ויש אומרים

הרואה שנושא אשה).

[1760] בדק הבית (ונראה לי שהחלומות שאמרו

בפרק הרואה שהם רעים, גם עליהם מתענין בשבת). שו"ע שם (ונראה לי שהחלומות

שאמרו בפרק הרואה שהם רעים, גם עליהם מתענין בשבת).

[1761] ברכות פ' הרואה.

[1762] מלבושי יום טוב ס"ק ד (ולי נראה

דאין הזמנים שווים, ואין הארצות שוות, כמו ברפואות שבתלמוד). הובא באליה זוטא

סק"י ואליה רבה ס"ק יב.

[1763] קרבן מנחה למוהר"יי חגיז סי' שפו

(ואני כשרואה אחד מאלו עושה יום טוב ... רמז שמתכפרין עונותיו, כל שכן בשעת

הנעילה). הובא בבאר היטב ס"ק ח (בספר קרבן מנחה סי' שפו כתב ואני כשרואה יום

הכיפורים עושה יום טוב, דרמז שמתכפרין לו עונותיו, וכל שכל בשעת נעילה

עיי"ש).

[1764] בראשית רבה פט, ח (ההיא אנתתא דאתת

לגבי רבי אלעזר, אמרת ליה חמית בחלמי שריתא דביתי תבירא, אמר לה את ילדת בר דכר

והוא חיי, אזלת והוה לה כן). מ"א סק"ט (וברבה פרשת מקץ איתא שפתרו לאשה

שתלד זכר, וכן הות לה).

[1765] של"ה מס' שבת נר מצוה קלד, ב ד"ה

ותענית חלום (נראה לי, דגם באלו אין להתענות אלא אם כן נפשו עגומה ומצטער בלבו,

דאז התענית תענוג לו, ואם לא, לא). מ"א סק"ז (כתב בשל"ה שאף באלו

הג' אין להתענות בשבת אלא אם כן התענית ענג לו, כגון שנפשו עגומה עליו וכשיתענה

ימצא נחת רוח).

ובזה (שנפשו עגומה עליו אם לא יתענה),

מתענים אף בשאר החלומות, כמבואר בקונטרס אחרון ס"ק א (דעל שאר חלומות מתענים

גם כן אם נפשו עגומה ... ולפי זה אין לנו נפקא מינה מכל חלוקי דיעות שבחלומות, שאם

נפשו עגומה יכול לסמוך על דברי הב"ח וט"ז, אם הוא רוצה מחמת עגומת נפשו,

ואם אין נפשו עגומה אין להקל באיסורא דאורייתא).

[1766] סעיף א (שני דברים נתפרשו בשבת על ידי

הנביאים והם כבוד וענג, שנאמר וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכובד, ועיקרן מן התורה ...

ויש אומרים ... הענג בשבת הן מדברי סופרים).

[1767] שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רסב (בימים טובים, ושבת,

וראש חדש, דאורייתא שאסור להתענות בהם). הובא במ"א שם (דהא איסור דאורייתא

הוא להתענות בשבת).

ונתבאר לעיל סי' רמב בקונטרס אחרון ס"ק א (שאין מצוה אלא

שלא להתענות בו, כמבואר בב"י סי' תי"ח, ונפקא ליה מדכתיב [בשלח טז, כה]

אכלוהו היום כי שבת היום לה', מכלל דבשבת אסור להתענות. ולא חשיב לה בתרי"ג,

משום דנפקא מכלל מצות אכילת המן שאינה נוהגת לדורות).

[1768] בשו"ע שם ס"ג (אם נשבע

להתענות בשבת או ביום טוב, בפירוש, לא חלה עליו שבועה, דאין שבועה חלה על דבר

מצוה, אלא לוקה על שנשבע לשוא, ואוכל. ואם נשבע להתענות בחנוכה ופורים, חלה שבועה

עליו, כיון שאינן אלא מדרבנן).

[1769] שו"ת הרשב"א ח"א סי'

קלב (דע שלא חייבו בשום מקום להתענות על החלומות, אלא שאמרו שהתענית יפה לחלום כאש

בנעורת, והתירו להתענות עליו אפילו בשבת. אבל לחייבו תענית לא אמרו). מ"א סי'

רכ סק"ג (ומכל מקום אין מחויב להתענות).

[1770] שו"ת ריב"ש סי' תקיג (דאי

הוי גברא דלא קפיד בחלמא בישא ... או שהתענית רע לו הרבה, ומזיקו ומצטער בו, יותר

ממה שיצטער מפחד החלום ... אין כאן, לא חובה ולא מצוה להתענות. ואם מתענה בשבת, איכא

אסורא בלי מצוה). מ"א שם (אם הוא גברא דלא קפיד בחלום רע, או שהתענית רע לו

ומצטער הרבה בו יותר ממה שמצטער בפחד החלום, אסור להתענות בשבת, ואפילו בחול אינה

מצוה).

ולענין אמירת רבונו של עולם חלום חלמתי כו', בעת ברכת כהנים,

ראה לעיל סי' קכח סנ"ח. סי' קל ס"ב.

[1771] ט"ז סק"ג (ותו נראה, דבכל

גווני שהרהר ביום ובא לו בחלום אחר כך, אין כאן שייכות לומר מן השמים הראוהו, אלא

ההרהור גורם לו).

[1772] בה"ג הל' ט' באב ותענית (אומר

עננו ... והיכא דיתיב בתענית בשבתא דליכא שומע תפלה, הכין אמר ליה בתחנונא, ושפיר

דמי). תוס' ברכות לא, ב ד"ה כל (וכשיושב בתענית חלום בשבת, פירש בה"ג

שאומר עננו באלהי נצור), ורא"ש שם פ"ה ס"י (כנ"ל). טור סי' רכ

(כנ"ל). שו"ע כאן ס"ו (המתענה בשבת אומר עננו אחר סיום תפלתו בלא

חתימה, וכוללו באלהי נצור).

[1773] ברכות יז, א (רב ששת כי הוה יתיב

בתעניתא, בתר דמצלי אמר הכי, רבון העולמים גלוי לפניך בזמן שבית המקדש קיים אדם

חוטא ומקריב קרבן ואין מקריבין ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו, ועכשיו ישבתי בתענית

ונתמעט חלבי ודמי, יהי רצון מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך על

גבי המזבח ותרצני). אור זרוע הל' תענית סי' תז (כך הורה רבינו שמואל בן רבינו דוד

הלוי זצ"ל, כשיושב יחיד בתענית בין בשבת בין בימים טובים בין בראש חדש, אומר

לאחר אלקי נצור תפלה דרב ששת). רמ"א ס"ו (ויאמר אחר תפלתו רבון העולמים

גלוי וכו', כמו בחול).

[1774] מ"א ס"ק יא (ומותר לומר בשבת

אלהי עד שלא נוצרתי וכו').

[1775] אליה זוטא סק"ג (ומותר להתוודות

על חטאיו כשמתענה כמו בחול (סדר היום)).

וראה לעיל סי' קלא ס"ה-ו (לענין נפילת אפים). ובסדור

השמיט כל מה שיש בו הזכרת חטא. וראה שער הכולל פל"ו אות ב ואות ו.

[1776] כדלעיל סי' רפד סי"ד ( איסור

תחנה בשבת), ושם בא סיכום פרטי הלכה זו (הערה 1562 ).

[1777] שו"ת מהר"מ מינץ סי' פז אות

ה (דזה לא קרוי שאילת צרכיו, דלא הוי רק וידוי. הגם יש בו בקשה יהי רצון שלא אחטא

ומה שחטאתי מרוק ברחמיך הרבים וכו'. הלא אותו יהי רצון שסדרו חכמים שתצילנו היום,

לאמרו בכל יום בבקר, יהי רצון וכו' שתצילנו היום ובכל יום מעזי פנים וכו', טפי

חשיב בקשה, מכל מקום לית פוצה פה שיש מניעה מלאומרו בשבת, אלא לא חשיב בקשה אלא

[כ]שמבקש על פרנסה או על חולי שיש לו בבית ודומה לו, שיש לו צער לפניו, אבל חרטות

עונות טוב לאמרו בכל יום ובכל עת, שנאמר וחטאתי נגדי תמיד) מ"א שם (דאינו

אסור שאלת צרכיו, אלא כשמבקש על חולי או פרנסה ודומה לו שיש צער לפניו, אבל חרטת

עונות טוב לומר בכל יום (ר"מ מינץ סימן פ"ז)).

למרות זאת השמיט רבינו בסדורו אמירת כמה

תחינות, אף שאין בהם בקשה על חולי או פרנסה, והשאיר כמה מהן. ונתבאר במנהג אבותינו

בידינו (שונות, ע' קנט ואילך).

[1778] תענית כב, ב (תנו רבנן עיר שהקיפוה

נכרים או נהר, ואחד ספינה המיטרפת בים, ואחד יחיד שנרדף מפני נכרים או מפני לסטין,

ומפני רוח רעה, על כולן יחיד רשאי לסגף את עצמו בתענית). ר"ן שם ח, ב

ד"ה גמרא ויחיד (ולפי זה יש ללמוד מכאן לכל חולי שיש בו סכנת היום דמתריעין

עליו בשבת, שלא אמרו מפני רוח רעה אלא מפני שהוא חולי של סכנה ביומו. ואיפשר שעל

זה סמכו בהרבה מקומות שאומרין מצלאין על החולים בשבת. ומכל מקום דוקא כשיש בו סכנת

היום, שלא שנינו רוח רעה אלא דומיא דספינה המטורפת בים ויחיד הנרדף מפני עכו"ם).

שו"ע ס"ט-י (עיר שהקיפוה אנסין או נהר וספינה המטורפת בים, ואפילו על

יחיד הנרדף מפני אנסין או לסטים או רוח רעה, זועקין ומתחננין בתפלות בשבת ... הוא

הדין לכל חולה שיש בו סכנת היום זועקים ומתחננין. וכן נהגו לומר מצלאים בשבת על

חולים המסוכנים סכנת היום).

[1779] נתבאר בקונטרס אחרון

ס"ק ב (כשיש סכנת היום, אפילו בצבור שרי, כמ"ש בשו"ע זועקים כו'

לברך כו').

[1780] בהגהת מהרי"ב תיקן:

את החולה.

[1781] דרכי משה ס"ק ד (ומשמע

מכאן דמותר לברך החולה המסוכן בשבת. וכן ראיתי כתוב בקובץ אחד ישן שהיה בו ליקוטים

ממהר"ר ישראל ברי"ן. אבל מהר"י ווייל כתב דאין מברכין החולה בשבת.

ואפשר דאף מהר"י ווייל לא קאמר אלא אם אינו מסוכן ביומו). רמ"א ס"י

(וכן מותר לברך החולה המסוכן בו ביום).

[1782] מ"א ס"ק יד (לברך המקשה לילד

לכו"ע מותר, שהתינוק הוא צדיק ויכריע כל העולם לכף זכות, עכ"ל

מהר"ר יוסף בביאורי סמ"ג. ולי נראה דקטנים אינם נכנסים למנין, דהא אינם

בני עונשין).

נראה מדבריו

שעכ"פ משום האם מברכים, כמבואר בכף החיים ס"ק פ (אבל לענין לברך המקשה

לילד לא פליג, דהא היא בחזקת סכנה, ולכו"ע מותר). וראה מראי מקומות וציונים.

[1783] מהר"י ווייל סי' קטו (ועל החולה

אם מברכין אותו בשבת, כשהיו הרבנים בנורנבער"ק, והיה גם מה"ר נתן לשם,

והיה לשם חולה, ומהר"ן היה רוצה לברכו, ואמרתי שנראה לי שהוא אסור). דרכי משה

שם (ואפשר דאף מהר"י ווייל לא קאמר אלא אם אינו מסוכן ביומו). ב"ח סוף

הסי' (והא דכתב מהרי"ו בסימן קט"ו דלא שרי לברך את החולה, אינו אלא בחולי

שאינו מסוכן ביומו). מ"א שם (אבל שאינו מסוכן ביומו אסור לברכו. כן כתב

מהרי"ו סימן קט"ו, שהסכימו כל הרבנים, וכ"כ ב"ח).

[1784] שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' תרג (בשבתות ויום

טוב יחיד [אי] צריך לבקש רחמים או לפרנסה, או שיש לו חולה בתוך ביתו, או שיש לו

צורך, מותר ליפול על פניו לשאול כל צרכיו ... מצינו שבזמן שיש מאורע וצריך אדם

לרחמים יבקש ויפול על פניו ביחיד בכל תפלה ואפילו בשבת, דאמר רבא בר מחסיא אמר רב

חמא בר גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש לנעורת, ואמר רב חסדא ובו ביום, ואפילו

בשבת. וכל שכן ליפול על פניו שאין בכך כלום. אבל בצבור לא יפלו על פניהם).

מ"א ס"ק יג (בתשובת מהר"מ סי' תר"ג כשיש מאורע וצריך אדם

לרחמים, יבקש ויפול על פניו ביחיד, דהא אפילו תענית שרי בשביל חלום).

והיינו כדלעיל ס"ג ( מותר להתענות תענית

חלום בשבת כשחלם בו ביום, שיפה תענית לחלום לבטל הגזר דין כאש לנעורת, אם מתענה בו

ביום, והתירו לו חכמים בשביל שיקרע גזר דינו), ושם נסמן.

ואף שנתבאר לעיל סי' רסז ס"א (נוהגין שלא ליפול על פניהם

אחר תפלת מנחה בערב שבת). הכא שאני שיש לו מאורע שצריך לבקש עליו מיד.

יוצא

אם כן שיש שלושה אופנים:

(א)

אם הוא מסוכן בו ביום – יש לבקש אפילו בצבור.

(ב)

אם הסכנה התחילה ביום השבת, אף שאין הסכנה להיום – יש לבקש רק ביחיד.

(ג)

אם התחיל חליו לפני השבת, ואין הסכנה לבו ביום – אין לבקש אף ביחיד.

ומהר"ם מיירי באופן האמצעי, ולכן התיר

רק ביחיד ולא בצבור. וההוכחה לזה נתבארה בקונטרס אחרון ס"ק ב.

[1785] עולת תמיד סי' רכ ס"ק

ב (כתב בכנסת הגדולה מהדורא בתרא [שיירי כנסת הגדולה שם הגהות הטור אות ה], דאם

עשרה בני אדם שמתענים תענית חלום בשבת, יכולים להתפלל תפלת מנחה בחזרה בקול רם,

ולומר בו ענינו בסוף התפלה. ולעניות דעתי אין נכון לעשות כן). מ"א שם ס"ק

ד (כתב עולת תמיד בשם כנסת הגדולה מהדורא בתרא, דאם יש י' שמתענין בשבת, מתפללין

מנחה בקול רם, ולומר ענינו בסוף התפלה. ולעניות דעתי דאין נכון לעשות כן).

[1786] בשו"ע סי"ב (כל עיר שיש בה

צרה מכל אלו, אותה העיר מתענה, וזועקין בתפלה ומתחננים ומתריעין בשופר עד שתעבור

הצרה. וכל סביבותיה מתענות אבל לא מתריעות, אבל מבקשים עליהם רחמים. ובכל מקום אין

מתענין ולא זועקים ולא מתריעים בשבת ויום טוב על שום צרה, חוץ מצרת המזונות

שזועקים עליהם בשבת).

[1787] הגהות אשרי פ"ק דתענית סו"ס

טז (ואם הוא תלמיד חכם, ישב כל היום כולו וילמוד בתעניתו ויתכפר לו). ב"י

ד"ה וכתב המרדכי. אליה זוטא סק"ג (וצריך לעסוק כל היום בתורה ויתכפר לו).

עוד נתפרש לקמן סי' תקצז ס"ג (המתענה בראש השנה צריך

ללמוד כל היום, או לומר תחינות. שהרי כל יום טוב צריך לחלק חציו לה' וחציו לכם,

כדי לקיים שני פסוקים שבאחד כתוב לה' ובאחד כתוב לכם. וזה שהוא מתענה ואינו מקיים

המקרא שנאמר בו לכם, צריך לעשות כולו לה', כדי לקיים המקרא שנאמר בו לה' ולא נאמר

בו לכם, ומשמע שכל היום יהיה לה' לבדו).

וראה מראי מקומות וציונים.

[1788] הלכות ומנהגי רבי שלום מנוישטט סי' קסט

(הורה מהר"ש ז"ל לאחד שהתענה תענית חלום מש[ע]ת צהרים עד הלילה, להתענות

ביום א' של אחריו). הגהות מנהגים מנהגי טבת אות לז (מצאתי בקובץ, וכן כתב

מהרי"ש בשם מהר"ש, שהתענה בשבת כשישן שינת צהרים ובא לו חלום שמתענין

עליו, אז היה מתענה מאותו חצי יום שבת ואילך עד חצי הלילה, ואז הבדיל, ואמר שהוא

עולה ליום שלם. ואחר כך ביום ראשון היה מתענה תענית לתעניתו). רמ"א ס"ד

(ויש אומרים מי שישן שינת צהרים וחלם לו חלום רע, יתענה מחצי היום עד חצי הלילה,

ואז יבדיל, וביום הראשון יתענה כאילו התענה כל יום השבת).

[1789] מ"א סק"ו (דאע"ג דאי

בעי שלא לאכול אחר חצות הרשות בידו, אם יצא ידי סעודה, מכל מקום כיון שהתענה לשם

תענית עבירה היא בידו).

וכדלעיל סוף ס"א ( ואם מתכוין לשם תענית אפילו שעה אחת

אסור), ושם נסמן (הערה 1722 ) .

[1790] מ"א סק"ה (ונראה לי דאינו

מתפלל ענינו. ועי' סי' תקס"ב). והוא בשו"ע סי' תקסב סי"א (אם קבל

עליו התענית עד חצי היום ואכל אחר כך, או שאכל עד חצי היום וקבל עליו תענית משם

ואילך, אינו נקרא תענית להתפלל עננו).

[1791] שבת קיט, א (וכבדתו, רב אמר להקדים (זמן

סעודת שבת לזמן סעודת חול, וזהו כבודו, רש"י), ושמואל אמר לאחר (וזהו כבודו,

שהוא מתאוה לאכול)). טור (ונראה לי דלא פליגי, אלא כל אדם לפי עניינו, אם ההקדמה

עונג לו, כגון שנתעכל לו סעודת הלילה, יקדים. ואם האיחור עונג לו, כגון שעדיין לא

נתעכל, לא יאחר). שו"ע ס"ז (אם הקדימה לאכול הוא עונג לו, כגון שנתעכלה

סעודת הלילה, יקדים. ואם האיחור עונג לו, כגון שעדיין לא נתעכל, יאחר).

וראה גם לעיל סי' רמט ס"ט (ויאכל סעודת שבת לתיאבון). סי'

רעא ס"ב ( יכול להמתין מלקדש תוך הלילה כמה שירצה, כדי שיאכל לתיאבון) .

[1792] רב פפא קיט, א (אמרו ליה בני רב פפא בר

אבא לרב פפא, כגון אנן דשכיח לן בישרא וחמרא כל יומא במאי נישנייה, אמר להו אי

רגיליתו לאקדומי אחרוה, אי רגיליתו לאחרוה אקדמוה). טור ורמ"א ס"ז (וכן

מי שיש לו סעודות כל יום כמו בשבת, ישנה בשבת להקדים או לאחר).

[1793] מ"א ס"ק יב (פירוש שעה מועטת

כדי שלא יצטער).

[1794] תוכן המשך הדברים בקונטרס

אחרון זה:

מסקנת

רבינו בפנים ס"ז, שאין להתענות תענית חלום בשבת, אלא אם כן התענית עונג שלו,

שנפשו עגומה עליו אם לא יתענה.

ומוכיח

בקונטרס אחרון, שאם נפשו עגומה עליו, יכול להתענות גם על שאר החלומות. ולפי זה אין

לנו נפקא מינה מכל חלוקי הדעות שהובא בפנים ס"ז, על איזה חלומות צריך

להתענות, כי למסקנא אינו תלוי אלא באם נפשו עגומה עליו אם לא יתענה.

לתוכנו ראה כנישתא דבי רב ע' תשיט.

[1795] ס"ק ז (וב"ח כתב

דאם נפשו עגומה עליו יש להתענות בכל חלומות, ובאלו ג' יתענה אפילו אין נפשו עגומה

עכ"ל. ונראה לי להקל שלא להתענות, דהא איסור דאורייתא הוא להתענות).

[1796] סעיף ב (באו[ת]ן חלומות

המפורשים בפרק הרואה שהם רעים ודאי, או אחד מג' חלומות שקבלה בידינו מן הקדמונים

שהם ודאי רעים, באלו חלומות קאמר דיפה תענית כאש לנעורת כדי לבטלו ... אבל כאן

בסימן רפ"ח דמביא הך דקורעים לו גזר דינו של שבעים שנה, מיירי בחלום שאיננו

בודאי שהוא רע, אלא דאיהו נפשו עגומה עליו ... מאחר שחושב שהוא חלום רע ומתענה כדי

שיתבטל בשכר תענית, מועיל לו תענית).

[1797] אפילו אין נפשו עגומה.

[1798] ח"א סי' קלב

וח"ד סי' רסב (דלעיל הערות 1767 .

1769 ).

[1799] סי' תקיג (דלעיל הערה 1770 ).

[1800] שבת יא, א (יפה תענית לחלום כאש לנעורת. אמר רב

חסדא ובו ביום. ואמר רב יוסף אפילו בשבת).

[1801] שהובאו בב"י ובשו"ע,

שמתענים רק על ג' אלו (ונסמן לעיל 1754 ).

[1802] כנסמן לעיל (הערה 1769 ).

[1803] ס"ק ג (ובשאר חלומות

שהוא מסופק בפתרונם, אין מורין לו להתענות, אלא אם כן נפשו עגומה עליו, שאז יש לו

תענוג מזה).

[1804] וכמבואר בפנים ס"ג.

[1805] שנסמנו לעיל (הערה 1753 ).

[1806] תוכן המשך הדברים בקונטרס

אחרון זה:

בפנים

ס"ט נתבארו שלושה אופנים בבקשת רחמים על חולה:

(א)

אם הוא מסוכן בו ביום – יש לבקש אפילו בצבור.

(ב)

אם הסכנה התחילה ביום השבת, אף שאין הסכנה להיום – יש לבקש רק ביחיד.

(ג)

אם התחיל חליו לפני השבת, ואין הסכנה לבו ביום – אין לבקש אף ביחיד.

ומוכיח

כאן שמהר"ם מיירי באופן האמצעי, ולכן התיר רק ביחיד ולא בצבור.

לתוכנו ראה כנישתא דבי רב ע' תשכב.

[1807] פראג, סי' תרג ( בשבתות ויום טוב יחיד [אי] צריך לבקש

רחמים או לפרנסה, או שיש לו חולה בתוך ביתו, או שיש לו צורך, מותר ליפול על פניו

לשאול כל צרכיו ... מצינו שבזמן שיש מאורע וצריך אדם לרחמים יבקש, ויפול על פניו

ביחיד בכל תפלה, ואפילו בשבת, דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב יפה

תענית לחלום כאש לנעורת, ואמר רב חסדא ובו ביום, ואפילו בשבת. וכל שכן ליפול על

פניו, שאין בכך כלום. אבל בצבור לא יפלו על פניהם ).

[1808] כלומר שאף בחולה שאינו

מסוכן יכול לברכו ביחיד.

[1809] "אבל שאינו מסוכן ביומו אסור לברכו. כן כתב מהרי"ו

סימן קט"ו, שהסכימו כל הרבנים, וכ"כ ב"ח". ולא חילק בזה בין

יחיד לרבים.

[1810] כדלעיל בפנים ס"ג (שיפה

תענית לחלום לבטל הגזר דין כאש לנעורת, אם מתענה בו ביום).

[1811] סעיף י (זועקין

ומתחננין).

וכן הוא בפנים ס"ט (שזועקים

ומתחננים עליו בשבת, אפילו בצבור).

[1812] "שאומר החזן מי

שבירך לחולה".

[1813] "ולא דמי לרוח רעה

שהתיר הרמב"ם, שאני התם דהוי מקרה שלא כדרך עולם". וכמבואר ברמב"ם

הל' תעניות פ"א ה"ו (אפילו יחיד הנרדף מפני ... רוח רעה ... זועקין

ומתחננים עליהם בתפלה).

[1814] כמבואר בט"ז שם (שמעשה

היה בפני הרבה רבנים ... שאני התם דהוי מקרה שלא כדרך עולם) הרי שיחיד הנרדף מרוח

רעה מבקשים עליו אפילו "בפני הרבה רבנים".