321

בעתו קבלתי מכתבה עם המצורף אליו, ואתה הסליחה על שנתעכב האישור עד עתה, מפני כמה סיבות, ובעיקר על יסוד מאמר חז"ל מגלגלין זכות ליום זכאי.

והרי ימים אלו, ימי חנוכה, מצותם הדלקת נרות משתשקע החמה, ובאופן דמוסיף והולך מיום ליום, וההדלקה במקום (ובאופן) שמאיר גם את החוץ אבל — באור הבא מבפנים, ובלשון רבותינו ז"ל על פתח ביתו מבחוץ.

וכמו שימי חנוכה בפעם הראשונה תוצאותיהם במשך כל השנה והשנים שלאחרי זה, שבאו לדביר ביתך ופינו כו' וטיהרו כו' והדליקו נרות, הרי בדוגמת זה תוצאות ימי חנוכה בכל שנה ושנה, שהם לזכרון (ובאופן) כמו שנעשה לאבותינו בימים ההם.

ועוד נקודה אופיינית בענין חנוכה, שאף שסיבת הדלקת נרות חנוכה הוא הנס במנורה בת שבעה נרות, הנה קיום המצוה הוא בהוספה על הסיבה (שמונה נרות).

והנה לכאורה אורה ושמחה שני ענינים נפרדים הם, ולא עוד אלא שהכתוב מחלק "אור — זרוע לצדיק ולישרי לב — שמחה, וכהדגשת חכמינו ז"ל לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה, צדיקים לאורה וישרים לשמחה (תענית טו, א), אבל בודאי ובודאי ששייכות גדולה ביניהם", ומובנת השייכות — מיוסד על מה שנאמר מפי עליון לא תצא הרעות, ובסגנון הידוע כל דעביד רחמנא לטב עביד, אלא ששכל האדם אשר מטבעו מוגבל הוא, והעלם העולם שמסביבו והחושך אשר בו עוד מגבירים ההגבלה, וכתוצאה מזה איההחדרה לעומקם של דברים. וכשבחסד אל מאיר הוא החושך שמסביב לאדם — והצנור והדרך לזה הרי היא תורתנו ומצותי' עליהם נאמר נר מצוה ותורה אור — אורה זו מאירה ומראה את אמתיות כל ענין והתוצאות שלו, אשר אז סוף סוף (מאורה זו) באים לשמחה.

והרי בנוגע למצות ימי חנוכה ותוכנם נשים חייבות כמו אנשים, ועל פי פירוש רש"י, ראש המפרשים — על יד אשה נעשה הנס (שבת כג, א).

באיחולים לחנוכה מאיר ולהמשכת האורה בכל הימים הבאים לאחריהם.

(ממכתב ימי חנוכה תשכ"ז)