תעח שלא לאכול אחר אכילת אפיקומן

הערות

1. 973. עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה: (א) איסור אכילה ושתיה אחר אפיקומן (ס"א). (ב) שינוי מקום ושינה באמצע אכילתו (ס"ב-ו).
2. 974. שמואל קיט , ב (אמר רב יהודה אמר שמואל אין מפטירין אחר מצה אפיקומן). טור ושו"ע ס"א (אחר אפיקומן אין לאכול שום דבר).
3. 975. רא"ש פ"י סי' לה (היאך יעשה כריכה ויאכל משאינה שמורה, ויבטל טעם מצה שמורה). מובן מדבריו שמותר לאכול מצה שמורה אחרי האפיקומן. ואף שיתבאר לקמן ס"ב-ג, שאסור לאכול את האפיקומן בשני מקומות, או בהפסק שינה. מכל מקום מותר לאכול עוד מצה שמורה כשהוא עדיין ער, ובאותו שלחן (ראה נטעי גבריאל פסח ח"ג ע' תלה). והיינו שהם שתי הלכות נפרדות: (א) שלא יעבור טעם מצה שמורה מפיו. (ב) "בבית אחד יאכל".
4. 976. כדלעיל סי' תעז ס"י (יאכל ממצה אחרת שהיא שמורה מחימוץ, משעת קצירה או משעת לישתה ואילך), ושם (הערה 60). ופירוש הדברים הוא, שלא רק שמורה משעת קצירה מותר לאכול, אלא אפילו (אינה) שמורה (אלא) משעת לישה מותר לאכול אחר האפיקומן, כיון שגם היא כשרה לאפיקומן.
5. 977. גמרא שם (אחר מצה דלא נפיש טעמייהו), ורשב"ם ד"ה אין מפטירין (ואחר אותה מצה אין נפטרין ממנה באכילת דבר אחר שלא לשכח טעמה).
6. 978. רא"ש שם (ויבטל טעם מצה שמורה). לבוש ס"א (שישאר טעם האפיקומן בפיו). וראה גם לקמן סי' תפב סעי' א-ג (מי שאין לו מצה שמורה משעת לישה ואילך כי אם כזית אחד בלבד ... יאכלנו אפיקומן אחר גמר כל הסעודה, כדי שישאר טעם מצה בפיו ... מוטב שישאר בפיו טעם שמורה משעת לישה ... ויאכל אותו כזית, כדי שישאר טעם מצה שמורה בפיו, ולא יטעום אחר כך כלום).
7. 979. ס"ב וס"ג (שלאחר אכילת הפסח לא יאכלו שום מין מזון ומאכל בעולם, שלא יעבור טעם הפסח מפיו על ידי טעם אותו מאכל ... ועכשיו שאין לנו פסח, צריך כל אחד לאכול כזית [מצה] ... לאחר גמר כל הסעודה, כמו הפסח. ולא יאכל אחריו שום מאכל, כמו אחר הפסח).
8. 980. רא"ש פ"י סי' לג (לא קאמר אלא דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, היינו שלא לאכול, אבל למשתי שרי. וכן נמי מדפריש בירושלמי דבין שלישי לרביעי לא ישתה משום דשמא ישתכר. מכלל דאי לאו חיישינן לשכרות היה מותר לשתות). טור סי' תפא (לא קאמר אלא אין מפטירין לאחר הפסח אפיקומן, היינו שלא לאכול, אבל למשתי שרי).
9. 981. סעיף א (אחר ד' כוסות נהגו כל ישראל מדורות הראשונים שלא לשתות יין, או שאר משקה המשכר. לפי שחייב אדם לעסוק כל הלילה בהלכות פסח וביציאת מצרים ולספר בניסים ונפלאות שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו, עד שתחטפנו שינה, ואם יהא מותר לו לשתות, יש לחוש שמא ישתכר ולא יעסוק ויספר כלל). וכן חל איסור זה אחר שתיית כוס שלישי, כדלקמן סי' תעט ס"ג (אחר ששתה כוס זה אסור לשתות יין, או שאר משקה המשכר, עד כוס הרביעי, שמא ישתכר וישן וימנע מקריאת גמר ההלל).
10. 982. רי"ף כז, א (אכלין בסוף כזית מצה דמינטרא, ולא טעמין לבתר הכין כלום, בר מכסא דברכת המזון וכסא דהלילא, ומאן דצחי, לית ליה רשותא למישתי אלא מיא, אבל חמרא לא). הובא בטור סי' תפא (כתב א"א ז"ל יראה מדברי רב יוסף טוב עלם שאסור לשתות אחר ד' כוסות. וכ"כ רי"ף בתר דאכלי כל מגדני ופירי, אכלו בסוף כזית מצה דמינטרא, ולא טעמין בתר הכי כלום, בר מכסא דברכת מזונא וכסא דהלילא. ומאן דצחי, לית ליה רשותא למשתי חמרא, אלא מיא. וכן כתבו כל הגאונים). והוא בפיוט אלהי הרוחות לשבת הגדול (ראה אודותיו לקוטי טעמים ומנהגים הערה 44), של רבי יוסף טוב עלם עלם (קמעה לשתות מים יכנס, אם חולה הוא או אסטניס), שהובא בתוס' קיז, ב ד"ה רביעי (ולה"ר יוסף טוב עלם שכתב בסדרו קימעה לשתות מים יכנס, אם חולה הוא או אסטניס ... מה שאוסר לשתות אפילו מים, הא לא מבטלי טעם מצה ... ומיהו רוב עמא דבר לשתות, וגם רב אלפס התיר מים ולא אסר רק יין). רואים מכאן, שחוץ ממים אין לשתות שום משקה. והוא מטעם האמור כאן בפנים, שלא יבטל את טעם המצה שבפיו. * המקור לאיסור זה הוא במשנה קיז, ב (בין שלישי לרביעי לא ישתה). אלא שבאיסור שתיית היין בין כוס שלישי לרביעי הובאו שני פירושים בתוס' שם ד"ה רביעי (הא דאמר בין שלישי לרביעי לא ישתה מפרש בירושלמי שלא ישתכר ... ואפילו לפי המפרשים בין שלישי לרביעי לא ישתה שלא יבטל טעם מצה, מכל מקום במים לא מיירי אלא ביין ... וגם רב אלפס התיר מים ולא אסר רק יין). והיינו שלפירוש הראשון לא אסרו אלא יין ושאר משקה המשכר, ולפירוש השני אסרו אף משקה שאינו משכר, שלא יבטל טעם מצה, ולא התירו אלא במים. שתי הדעות הובאו לקמן סי' תעט ס"ג (אחר ששתה כוס זה אסור לשתות יין, או שאר משקה המשכר, עד כוס הרביעי, שמא ישתכר וישן וימנע מקריאת גמר ההלל. ואף ממשקה שאינו משכר יש למנוע מטעם שנתבאר בסי' תע"ח, חוץ ממים וכיוצא בהם). ולפום ריהטא נראה מדברי הרי"ף כפירוש השני שבדברי התוס', שהרי לא התיר אלא מים, והיינו מטעם ששאר המשקים מבטלים מפיו את טעם המצה. אבל אין לזה הכרח בדברי הרי"ף, כי אפשר שלא אסר אלא יין, מחשש שמא ישתכר. כמבואר בנחלת צבי רס"י תפא (כן כתב הרי"ף ועיין לשונו ... ותמצא שדבריו סתומים, שלא ידענא אי טעמו משום כדי שלא יבטל טעם מצה ... או טעמו משום כדי שלא ישתכר). וכן הוא בפרי מגדים א"א ס"ק א (והחק יעקב [ס"ק] א' כתב שזה דעת הרי"ף ז"ל ... ולא מצאתי מבואר ברי"ף דאסור לשתות אחר אפיקומן). וכן הוא בלקוטי טעמים ומנהגים, פיסקא ויזהר שלא ישתה אחר אפיקומן (רי"ף – כן כתב בחק יעקב ובמראי מקומות בשו"ע רבינו סי' תע"ח. אבל צ"ע וכמ"ש בפרי מגדים בא"א רס"י תע"ח). * ועל זה הוסיף וכתב בלקוטי טעמים ומנהגים שם (שלא יבטל טעם האפיקומן (כן משמע מהב"י ורמ"א רס"י תפ"א)). והיינו כמבואר לקמן סי' תפא ס"א (ויש חולקין על זה ואומרים, שמעיקר הדין אסור לשתות כל משקה, כדי שלא יעבור מפיו טעם מצה של האפיקומן, חוץ ממים). וצויין על הגליון לקמן שם: ב"י סי' תפא ד"ה ומ"ש א"א (ומיהו שאר משקין נראה דלמאן דאסר לשתות יין הכי נמי אסר בהו), ורמ"א שם ס"א (וכל המשקין דינן כיין). והיינו שמפרשים מ"ש הרי"ף כז, א (ומאן דצחי לית ליה רשותא למשתי חמרא אלא מיא), לא התיר אלא מים, ולא שאר משקים. ואף שבשאר משקים אין לאסור מטעם שלא ישתכר, מכל מקום אסרוהו מטעם שמבטל טעם המצה. וכן נראה מדברי המ"א ס"ק א (אין לאכול, והוא הדין דאסור לשתות. עיין בטור סי' תפ"א ובב"י), ופירש דבריו בח"י ס"ק א (מ"א שכתב בפשיטות דכמו שאסור לאכול כך אסור לשתות, והוא כדעת הרי"ף שהובא בטור סי' תפ"א). וכן נתפרש בדברי שו"ת מהר"י ווייל סי' קצג (ודווקא מים כמו שהם, ולא מים שנתמדו כגון אפפי"ל טרנ"ק, רוצה לומר מי תפוחים, דההיא מבטל טעם מצה וגרע מיין). הובא לקמן סי' תפא ס"א (עפיל טראנק שעושין באשכנז, שכותשין התפוחים בבית הבד, ויש לו טעם גדול, אינו כמים ואסור לשתות). ועל פי דבריהם צויין כאן הרי"ף כמקור הדעה השנית הנ"ל.
11. 983. ס"א (ויש חולקין על זה ואומרים, שמעיקר הדין אסור לשתות כל משקה, כדי שלא יעבור מפיו טעם מצה של האפיקומן, חוץ ממים וכיוצא בהם). וכן הוא לקמן סי' תעט ס"ג (ואף ממשקה שאינו משכר יש למנוע מטעם שנתבאר בסי' תע"ח).
12. 984. וכ"ה לקמן סי' תפא ס"א (ויש לחוש לדבריהם, אם לא לצורך הרבה). ובפסקי ההגדה (ויזהר שלא ישתה אחר האפיקומן). ובלקוטי טעמים ומנהגים ד"ה שלא ישתה (מדסתם דבריו משמע: א) שמכל שתי' יזהר, ואפילו מים (ר"ש מאוירא במרדכי סוף פרק ערבי פסחים). ב) שגם בלילה השני צריך ליזהר (שבלי הלקט). וכן נוהגין), ושם נסמן (הערות 909-910).
13. 985. לענין קרבן פסח תנן פו, א (שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד ... קופץ את פיו ומחזיר את פניו עד שמגיע אצל חבורתו ואוכל). ופירש רש"י (ומחזיר את פניו, לצד חבורתו, שלא יחשדוהו שאוכל עם חבורה האחרת, דסבירא ליה לתנא דידן ... אדם אחד אינו אוכל בשני מקומות). וכן לענין מצה כתב רשב"ם קכ, א ד"ה ישנו כולן לא יאכלו (כאוכל פסחו בב' מקומות ... והוא הדין נמי במצה בזמן הזה, לאחר שהתחיל לאכול מצת חובה באחרונה ... משום דעבידא זכר לפסח בזמן שבית המקדש קיים). רא"ש פ"י סי' לד (נרדמו לא יאכלו. במצה נמי איירי), ותענית פ"א סי"ד (כמו שפירש רשב"ם ... לא תאכל יותר ממצה של מצוה, שהיא במקום אכילת הפסח). טור ורמ"א ס"א (אפיקומן ... ולא יאכלנו בשני מקומות, דלא עדיף מאלו הפסיק בשינה דאסור לאכלו, משום דהוי כשני מקומות).
14. 986. מ"א סק"ב (אפילו בחדר אחד לא יאכלנו בשני שלחנות (כן משמע בגמרא)). והיינו כדתנן פו, א (שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד (פסח אחד בבית אחד, רש"י), אלו הופכין את פניהם הילך ואוכלין ואלו הופכין את פניהם הילך ואוכלין (נראין כשתי חבורות, רש"י), והמיחם באמצע, כשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו ומחזיר את פניו (לצד חבורתו, שלא יחשדוהו שאוכל עם חבורה האחרת, רש"י), עד שמגיע אצל חבורתו ואוכל).
15. 987. מ"א שם (ומשמע דווקא באפיקומן שהוא זכר לאכילת פסח). וכדלעיל סי' תעז ס"ג (צריך כל אחד לאכול כזית [מצה] זכר לפסח ... וכזית זה נקרא אפיקומן). וכן הוא גם לדעה השנית דלעיל שם (זכר למצה הנאכלת עם הפסח), שיש לה דין קרבן פסח, שלא לאכלה בשני מקומות.
16. 988. בא יב, מו. רבי יהודה בברייתא פו, א (יכול יהא האוכל אוכל בשתי מקומות, תלמוד לומר בבית אחד).
17. 989. עובדא דרבה קכ, ב (אביי הוה יתיב קמיה דרבה, חזא דקא נמנם. אמר ליה מינם קא נאים מר. אמר ליה מינומי קא מנמנם, ותנן נתנמנמו יאכלו, נרדמו לא יאכלו). כפירוש רשב"ם שם ד"ה הוה (רבה לאחר שהתחיל לאכול מצת חובה באחרונה). רמב"ם פ"ח הי"ד (מי שישן בתוך הסעודה והקיץ אינו חוזר ואוכל). שו"ע ס"ב (מי שישן בתוך הסעודה והקיץ אינו חוזר לאכול). רמ"א שם (וכל זה אינו אלא שישנו לאחר שהתחילו לאכול האפיקומן).
18. 990. משמעות רמ"א ואחרונים . ובא לחלוק בזה על הפר"ח ס"ב (ומכל מקום מסתברא שאם עדיין לא אכל כזית של אפיקומן שיאכל עד כזית). שלא נראה כן ממ"ש הרמ"א שם (וכל זה אינו אלא שישנו לאחר שהתחילו לאכול האפיקומן, אבל שינה קודם לזה לא הוי הפסק). ועד"ז בט"ז (משהתחילו לאכלו לא יעקרו ממקום למקום לאכול). ולא כתבו "לאחר שאכלו", "משאכלו" (ראה "הלכות ליל הסדר" אות ג). וכן הוא לקמן סי' תעט ס"ח (שאין אוכלין אפיקומן בב' מקומות, אפילו לא אכל במקום הראשון כזית). וראה לעיל סי' תעה ס"ח (ואפילו השיח הרבה באמצע הכזית בין אכילה לאכילה, אין צריך לחזור ולברך על אכילת מצה). והיינו שאפילו אכל פחות מכזית הוי התחלת מצוה. ונתבאר שם (הערה 55).
19. 991. רשב"ם קכ, א ד"ה ישנו (אם התחילו לאכול פסחן וישנו לא יאכלו דנראה כאוכל פסחו בב' מקומות... והוא הדין נמי במצה בזמן הזה, לאחר שהתחיל לאכול מצת חובה באחרונה). טור (ולא יאכלו עוד ממנו אפילו באותו מקום, דחשיב כמקום אחר). רמ"א ס"א (הפסיק בשינה דאסור לאכלו משום דהוי כשני מקומות). מ"א סק"ג (דהוי כאוכל בשני מקומות).
20. 992. כדלעיל ס"ב (לא יאכל האפיקומן בשני מקומות).
21. 993. משנה קכ , סוע"א (ישנו מקצתן יאכלו כולן לא יאכלו. ר' יוסי אומר נתנמנמו יאכלו נרדמו לא יאכלו). כפירוש רבינו יונה שהובא בטור (וה"ר יונה כתב דוקא בישנו כולם יש חילוק בין ישנו לנתנמנמו, דנתנמנמו יאכלו וישנו לא יאכלו, אבל ישנו מקצתן אפילו שינת קבע יאכלו. וכ"כ הרמב"ם). והוא ברמב"ם פ"ח הי"ד (בני חבורה שישנו מקצתן בתוך הסעודה חוזרין ואוכלין, נרדמו כולן ונעורו לא יאכלו. נתנמנמו כולן יאכלו). שו"ע ס"ב (בני חבורה שישנו מקצתן בתוך הסעודה, חוזרים ואוכלים. נרדמו כולם, ונעורו, לא יאכלו. נתנמנמו כולם, יאכלו).
22. 994. ראה לעיל (הערה 18).
23. 995. לבוש ס"ב (ויש אומרים דבמקצתן, אפילו ישנו ונשתקעו בשינה חוזרין ואוכלין אפילו אותן שישנו, כיון שקצתן היו נעורין לא הוי הפסק עד שישנו כולם).
24. 996. משנה קכ, רע"ב (ר' יוסי אומר נתנמנמו יאכלו נרדמו לא יאכלו). רמב"ם ושו"ע שם.
25. 997. עובדא דרבה שם (וכדלעיל הערה 17).
26. 998. גמרא שם (הכי דמי נתנמנם, אמר רב אשי נים ולא נים תיר ולא תיר, כגון דקרי ליה ועני, ולא ידע לאהדורי סברא, וכי מדכרו ליה מדכר). מ"א סק"ד (היינו נים ולא נים תיר ולא תיר, כגון דקרי ליה ועני, ולא ידע לאהדורי סברא (גמרא)).
27. 999. רש"י בתענית דף יב , ב ד"ה אהדורי (אם צריך ממנו דבר שצריך הרהור אינו יודע לומר בעוד שמתנמנם).
28. 1000. רשב"ם פסחים שם ד"ה לאהדורי (כגון ששואלין אותו היכן הנחת כלי זה, וכי מדכרו ליה הנחתו במקום פלוני, מידכר, ואומר הן או לאו).
29. 1001. רבנו ירוחם נ"ה ח"ד מג, ד (ונראה דשינה באמצע הסעודה לא הוי הפסק). רמ"א ס"ב (אבל שינה קודם לזה לא הוי הפסק).
30. 1002. ט"ז סי' תעט סק"ג (ועל כרחך לא משכחת לה, אלא שלא יאכל אפיקומן בביתו אלא יאכלנו כאן ... מצד המצה שאכל בסעודה אין איסור מקומות, וכמ"ש רמ"א בסי' תע"ח דשינה קודם לזה לא הוי הפסק, והוא הדין שינוי מקום), וסי' תפד ס"ק ג (אבל אם מפסיק באכילתו והולך לבית אחר ויאכל שם אפיקומן ויברך שם ברכת המזון אין כאן איסור כלל). מ"א שם ס"ק ב (צריך שלא יאכל האפיקומן בביתו אלא במקום שמברך ... דאם יאכל האפיקומן ב' פעמים הוי כאוכל שני פסחים), וכאן סק"ב (שאר הסעודה מותר לאכול בשני מקומות). וכן הוא לקמן סי' תעט ס"ח (אם הם רוצים, ילכו לשם קודם אכילת אפיקומן, ויאכלו שם האפיקומן), וסי' תפד ס"ו (יכול לעקור מסעודתו קודם אכילת האפיקומן, וילך לבית אחר ויעשה להם כל הסדר, ויאכל שם עמהם האפיקומן).