או"ח סימן שפג — כשאין הנכרי בבית אינו מעכב
א
שפג כשאין הנכרי בבית אינו מעכב ובו ג' סעיפים:
א נכרי הדר עם שני ישראלים בחצר אחת ואין הנכרי בביתוא (ולא שום אחד מבני ביתוב) אינו אוסר ויערבו ויהיו מותרים ואפילו אם הלך למקום קרוב שאפשר שיחזור לביתו בשבת מכל מקום כל זמן שאינו בביתו אין דירתו אוסרתג שדירה בלא בעלים אינה דירה כמו שנתבאר בסי' שע"אד.
ואם בא הנכרי בשבת אוסרה והעירוב בטלו ואין אומרים שבת כיון שהותרה הותרהז הואיל ובשעה שהותרה לא היה הדבר ברור שלא תחזור ותאסר כי שמא יבוא הנכרי בשבתח אם לא שידוע בבירור מדעת הנכרי בכניסת שבת שלא היה אז בדעתו לחזור לביתו בשבת ונמלך אחר כךט:
הערות (9)
- א. משנה פו , א כרבי יהודה. טור ושו"ע כאן ובסי' שעא ס"א.
- ב. כדלעיל רס"י שעא (בישראל). וראה גם תוס' סה, ב ד"ה דלא. וראה מ"מ וציונים.
- ג. רש"י סה, ב ד"ה איקלעו. תוס' שם ד"ה איקלעו. רא"ש פ"ח ס"ו. סמ"ג הל' עירובין (רמד, א). מרדכי רמז תקיג. שו"ת רשב"א ח"ג סי' ער. דיעה הע' בטור ודיעה הב' בשו"ע סי' שעא ס"א. רמ"א סי' שעא ס"א (שכן נראה עיקר).
- ד. סעיף א.
- ה. גמרא סה , ב. טור ושו"ע.
- ו. רש"י ותוס' שם ד"ה דאתא. טור ושו"ע.
- ז. כדלעיל סי' שס ס"ד וש"נ.
- ח. תוס' שם סו, רע"א. רא"ש פ"ח ס"ו ובפ"ו ס"ט. מ"א ס"ק א. וראה גם לעיל סי' שעא ס"ב.
- ט. ט"ז סי' שעא ס"ק א.
ב
ב ואפילו אם רוצים לשכור ממנו לאחר שבא בשבת אינו מועיל אלא לכשיבטל אחד לחבירו אחר ששכרו ממנו יהיה חבירו מותרי אבל העירוב אינו חוזר וניעור כששכרו ממנו הואיל וכבר נתבטל מיד בבואו ואינו דומה לספינות שהיו קשורות זו בזו מבעוד יום ועירבו יחד ונפסקו בשבת ונתבטל עירובן וחזרו ונקשרו שחזרו להיתרן הראשון כמו שנתבאר בסימן שס"ביא (וכן ב' חצירות שעירבו פעם אחת לשנה או יותר ע"י פתח שביניהם ונסתם הפתח בחול ונפתח בשבת שהעירוב חוזר וניעוריב כמו שנתבאר בסימן שע"דיג) לפי שבשעה שעירבו הספינות הקשורות לא היו עומדות ליפסק בשבת ולהתבטל עירובןיד (וכן בשעה שעירבו החצרות לשנה או יותר לא היה הפתח שביניהם עומד אז לסתום בשנה זו או אחר כך ולהתבטל עירובןטו) משא"כ כאן שכיון שבא הנכרי בשבת אם כן מתחלה כשנעשה העירוב לא היה סופו להתקיים כל השבת שכשיבא הנכרי יתבטל (ואפילו אם הלך בדרך למרחוק יכול הוא לילך ממקומו בחול ולבא בשבתטז):
ג
ג אבל אם היה הנכרי בביתו ושכרו ממנו מבעוד יום ועירבו ומת הנכרי בשבת ושכרו בו ביום מן היורש הרי העירוב חוזר וניעור הואיל ובשעת עשייתו לא היה הנכרי עומד למות בשבת שיאסר עליהם יורש כיון ששכרו ממנויז.
אבל אם עירבו בלא שכירות שהיו אסורים ומת הנכרי בשבת ויורשו אינו דר שם שאינו אוסר עליהם אעפ"כ אסורים עד שיבטל אחד לחבירו ויהיה חבירו מותריח אבל העירוב אינו חוזר וניעור הואיל ובשעת עשייתו לא היה הנכרי עומד למות בשבת וגם לפי שעדיין לא קנו עירוב מעולםיט (עיין סימן שע"דכ).
ואינו דומה לישראל המבטל רשות לשנים שעירבו שהם מותרים שעירובם חוזר וניעור לפי שכשעירב מבעוד יום היה גם זה ראוי לערב עמהם לפיכך אינו מבטל עירובם כששכח ולא עירב עמהםכא משא"כ נכרי שאינו ראוי לערב עמהם הוא מבטל את עירובם כשלא השכיר להם רשותו שבחצרכב וכיון שנתבטל מבעוד יום אינו חוזר וניעור משחשכה שאין מערבים משתחשךכג:
הערות (7)
- יז. ט"ז ס"ק ב.
- יח. גמרא ע, ב. לפירוש התוס' שם ד"ה לאתויי וד"ה וקתני. טור ושו"ע. לפירוש המ"א ס"ק א.
- יט. וראה לעיל ס"ב, שאפילו אם קנו עירוב (כגון שהנכרי בא בשבת) אין אומרים חוזר וניעור (כששכרו ממנו).
- כ. סעיף א.
- כא. תוס' סה, ב ד"ה דאתא. רא"ש שם. וראה גם מ"א ס"ק ב.
- כב. כדלעיל שפב ס"א (רשותו שבחצר) וש"נ.
- כג. כדלקמן סי' שצג ס"ג.