ג
ג אבל אם היה הנכרי בביתו ושכרו ממנו מבעוד יום ועירבו ומת הנכרי בשבת ושכרו בו ביום מן היורש הרי העירוב חוזר וניעור הואיל ובשעת עשייתו לא היה הנכרי עומד למות בשבת שיאסר עליהם יורש כיון ששכרו ממנויז.
אבל אם עירבו בלא שכירות שהיו אסורים ומת הנכרי בשבת ויורשו אינו דר שם שאינו אוסר עליהם אעפ"כ אסורים עד שיבטל אחד לחבירו ויהיה חבירו מותריח אבל העירוב אינו חוזר וניעור הואיל ובשעת עשייתו לא היה הנכרי עומד למות בשבת וגם לפי שעדיין לא קנו עירוב מעולםיט (עיין סימן שע"דכ).
ואינו דומה לישראל המבטל רשות לשנים שעירבו שהם מותרים שעירובם חוזר וניעור לפי שכשעירב מבעוד יום היה גם זה ראוי לערב עמהם לפיכך אינו מבטל עירובם כששכח ולא עירב עמהםכא משא"כ נכרי שאינו ראוי לערב עמהם הוא מבטל את עירובם כשלא השכיר להם רשותו שבחצרכב וכיון שנתבטל מבעוד יום אינו חוזר וניעור משחשכה שאין מערבים משתחשךכג:
הערות
- יז. ט"ז ס"ק ב.
- יח. גמרא ע, ב. לפירוש התוס' שם ד"ה לאתויי וד"ה וקתני. טור ושו"ע. לפירוש המ"א ס"ק א.
- יט. וראה לעיל ס"ב, שאפילו אם קנו עירוב (כגון שהנכרי בא בשבת) אין אומרים חוזר וניעור (כששכרו ממנו).
- כ. סעיף א.
- כא. תוס' סה, ב ד"ה דאתא. רא"ש שם. וראה גם מ"א ס"ק ב.
- כב. כדלעיל שפב ס"א (רשותו שבחצר) וש"נ.
- כג. כדלקמן סי' שצג ס"ג.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.