או"ח סימן שעו — בור ובאר שבין שתי חצירות

שעו בור ובאר שבין שתי חצירות ובו ד' סעיפים:

א בור שבין ב' חצירות^א ואין ביניהן פתח או חלון שיוכלו לערב^ב או שיש ביניהן ולא עירבו^ג אין ממלאין ממנו בשבת שהרי רשות שניהן שולטת שם^ד אלא אם כן עשו לו מחיצה עשרה טפחים למעלה מן המים להיכר הפרשה בין רשות זו לזו^ה שבמחיצה זו אומרים גוד אחית למטה עד קרקעית הבור כמו שנתבאר בסימן שנ"ה^ו הואיל ויש בה היכר^ז וזכרון שלא יבואו לטלטל מחצר לחצר במקום אחר שלא במקום מילוי מים שבמים בלבד הקילו לומר גוד אחית^ח מטעם שנתבאר שם^ט אבל כותל החצר שמהלך על גבי הבור אינו נידון משום מחיצה^י לפי שאין בו היכר כלל הואיל ולא נעשה בשביל כך^יא.

ואם המחיצה היא כולה בתוך המים צריך שיהא טפח יוצא ממנה למעלה מן המים^יב כדי שתהא ההפרשה ביניהן ניכרת^יג ואם היא כולה למעלה מן המים צריך שיהא טפח ממנה משוקע במים^יד למנוע הדלי מלילך ולחצוב מים מרשות חבירו^טו ואף שגם עכשיו הולך הדלי מתחת המחיצה לרשות חבירו אין בכך כלום שקל הוא שהקילו חכמים במים^טז שלא להצריך בהם מחיצה גמורה להבדיל בין מים למים לגמרי אלא שיהא נראה כמובדלים^יז ולא יהא נראה שזה דולה מרשות חבירו אלא כאילו כל אחד דולה מרשותו.

וכן אם הניחו על פני הבור קורה רחבה ד' טפחים^יח זה ממלא מצד זה וזה ממלא מצד זה שהקילו במים לומר פי תקרה יורד וסותם משתי רוחותיה^יט וכאילו פי התקרה הוא מחיצה יורדת עד קרקעית הבור וכאן אין לחוש שיהא נראה שזה דולה מרשות חבירו לפי ששיערו חכמים שאין דלי מהלך יותר מד' טפחים^כ וא"כ לא יחצוב מים מצד הב' של הקורה שהוא רשות חבירו^כא ואף שחוצב מתחת הקורה ושם רשות שניהם שולטת אין בכך כלום^כב שהקילו חכמים במים^כג ולא חששו אלא שלא יחצוב הדלי מצד הב' שאז נראה לעין שחוצב מרשות חבירו משא"כ תחת הקורה אינו ניכר כ"כ שרשות חבירו שולטת שם ואין נראה כחוצב מרשות חבירו וכן הקילו במים ולא חששו מה שהמים מתערבים והולכים מצד זה של המחיצה או הקורה לצד הב' והלה דולה אותם שם^כד.

וכל זה למלאות המים ולהכניסם לבית^כה או אפילו ישתמש בהם בחצר אלא שדולה בדלי ששבת בבית^כו אבל אם שבת בחצר אין צריך שום תיקון לבור למלאות ממנו לחצרות שהרי כל החצרות רשות אחד הן לכלים ששבתו בתוכן אעפ"י שלא עירבו כמו שנתבאר בסי' שע"ב^כז:

ב ואם אין הבור קרוב לב' החצרות^כח אלא רחוק מכל אחד ד' טפחים כגון שיש שביל קטן בין כתלי ב' חצרות והבור בתוכו^כט אם אין שום חצר פתוחה לו בפתח גמור אלא ממלאין ממנה דרך חלונות הפתוחים לו משתי החצרות^ל אם יש מן החלונות למים י' טפחים שתשמיש מילוי זה הוא תשמיש בקושי^לא שניהם מותרים למלאות ממנו בשבת ואינן אוסרים זה על זה אפילו הוא של שניהם בשותפות כיון שאינן משתמשים בו אלא בזריקת הדלי באויר ברוחב ד' טפחים^לב ואין אדם אוסר על אויר חבירו דרך שהוא ברוחב ד' טפחים לפי שאין זה חשוב תשמיש כלל^לג ואינו כדאי לאסור על חבירו אלא א"כ הוא בתוך עשרה^לד עיין סי' שע"ה^לה.

אבל אם חצירות פתוחות לשביל רשות שניהם שולטת בו והרי הוא כחצר של שניהם ואסורים בו עד שיערבו^לו.

במה דברים אמורים כשהשביל הוא רשות היחיד אבל אם הוא כרמלית כגון שמפולש בשני ראשיו לכרמלית אפילו אם הבור מופלג מכתלי החצרות ד' טפחים אסור למלאות ממנו אא"כ מקיפתו חוליא גבוה עשרה^לז כמו שנתבאר בסי' ש[נ]"ד^לח:

ג שתי חצרות וביניהן ג' חורבות^לט שאין בעליהן דרין בהן^מ ומוקפות מחיצות הן מכל רוחותיהן והרי הן רשות היחיד גמורה אלא שהן פרוצות זו לזו (במילואן^מא או ביותר מעשר אמות) ויש לכל אחת מהחצרות חלונות פתוחים לחורבה שאצלה הרי כל אחד מותר באותה שאצלה להשתמש בה דרך חלונו ע"י שלשול וזריקה הואיל ואין לו בה תשמיש גמור בחול שאין לו פתח פתוח לה אלא חלון אין פרצת המחיצה אוסרת^מב.

ומותר להשתמש בכולה וחבירו אינו אוסרה עליו ואעפ"י שגם חבירו משתמש בה בחול שזורק דרך אויר שלו בפרצה עד תוך חורבה זו מכל מקום כיון שלחבירו אין לו בה אלא ע"י זריקה באויר ברוחב ד' טפחים ויותר אינו יכול לאוסרה עליו ונותנים אותה לו שיש לו בה תשמיש נוח בשלשול סמוך לחלונו ואין חבירו יכול להשתמש בה בשבת על ידי זריקה באויר מפני שהוא אוסרה על חבירו^מג.

אבל חורבה האמצעית^מד כיון שהיא רחוקה משניהם ואין לשניהם בה אלא תשמיש ע"י זריקה באויר ברוחב ד' טפחים אינן אוסרים זה על זה ושניהם מותרים בה בשבת^מה אע"פ שלא עירבו יחד.

ואם שלשתן סמוכות לבתים כגון שהאמצעית היא כנגד השתים כג' רגלי הקנקן^מו כל אחד מותר בחורבה שאצלו והשלישית הקרובה לשניהם שניהם אסורים בה^מז לפי שיש לשניהם בה תשמיש נוח בשלשול סמוך לחלון ואוסרים זה על זה^מח.

וחורבות אלו אף על פי שיש להם בעלים מותרים בני חצרות הסמוכות להן להשתמש בהן ואין הבעלים אוסרים עליהן הואיל ואינן דרים בהם^מט ודירה בלא בעלים אינה אוסרת כמו שנתבאר בסי' שע"א^נ:

ד בית הכסא שבין ב' בתים^נא וכל אחד נפנה לו מביתו^נב או אפילו עומד בין ב' חצרות וכל אחד נפנה לו מחצרו^נג אם הוא של שניהם בשותפות^נד ולא עירבו יחד אסורים לפנות לו לכתחלה^נה בשבת לפי שהוא כחצר של שניהם והצואה היא ככלים ששבתו בבית^נו ואסור להוציאם אפילו מחצר לחצר עד שיערבו יחד או יעשו לו תיקון: