או"ח סימן שמז — על איזה הוצאה חייב מן התורה

שמז על איזה הוצאה חייב מן התורה ובו י' סעיפים:

א מן התורה אינו חייב אלא כשעוקר חפץ מרשות היחיד ומניחו ברשות הרבים או להפך אבל העומד באחת משתי רשויות אלו ופשט ידו לרשות השנייה וחפץ בידו ונטלו ממנו חבירו העומד שם שזה עקר מרשות זו וזה הניח ברשות השנייה שניהם פטורים^א שנאמר^ב מעם הארץ בעשותה העושה את כולה ולא העושה את מקצתה יחיד ועשה אותה חייב שנים ועשו אותה פטורין^ג אבל אסורים לעשות כן מדברי סופרים^ד גזרה שמא יבאו כל אחד ואחד מהם לעשות מלאכה שלימה בשבת^ה:

ב היה עומד באחת משתי הרשויות ופשט ידו לרשות חבירו ונטל החפץ מידו והוציא לרשות שעומד בו^ו אפילו לא הניחו בארץ הואיל והוא מונח בידו הרי הוא כמונח בארץ^ז שהיד נגררת אחר הגוף והגוף הוא עומד בארץ^ח (ואפילו אם הוא עומד ברשות הרבים <(א)> וידו שהחפץ בתוכה היא למעלה מי' טפחים שהוא מקום פטור הרי זה חייב^ט שכן היה משא בני קהת שהיו נושאים הארון על כתפיהם והיה הארון כולו למעלה מי' טפחים מהארץ^י):

ג אבל זה שניטל החפץ ממנו פטור ומותר^יא משום איסור שבת^יב שהרי לא עשה כלום^יג אבל אסור מן התורה משום שמכשיל את חבירו ונותן לו חפץ להוציאו מרשות לרשות^יד ועובר על לפני עור לא תתן מכשול^טו ואם החפץ היה מונח בענין שאף אם לא היה נותנו^טז לו היה יכול ליטלו בעצמו אינו עובר על לפני עור מן התורה אבל מדברי סופרים אסור ליתנו לו^יז אפילו הוא נכרי ואפילו בכרמלית כמו שנתבאר בסי' שכ"ה^יח מטעם שנתבאר שם^יט ובישראל יש עוד איסור מדברי סופרים מפני שמסייע לעוברי עבירה^כ ולכן אסור להושיט למומרין דבר איסור^כא אפילו יכול המומר ליטלו בעצמו^כב:

ד וכן אסור להשאיל כלי מלאכה בשבת לישראל החשוד לעשות מלאכה בשבת אפילו הוא כלי המצוי לו לשאול במקום אחר ואם יש לתלות שיעשה בו מלאכת היתר מותר להשאילו אם הוא כלי המצוי אבל אם אינו מצוי אסור להשאילו לו אלא אם כן יש בו משום דרכי שלום אבל אם אין לתלות שיעשה בו מלאכת היתר אסור להשאילו לו אפילו במקום שיש בו משום דרכי שלום^כג.

וכן מי שעוסק במלאכת איסור אסור לומר לו תצלח מלאכתך^כד אף על פי שדרך ארץ לומר כן לכל עוסק במלאכה^כה ואפילו לעכו"ם משום דרכי שלום^כו מכל מקום לישראל אסור משום שמחזיק ידי עוברי עבירה^כז:

ה כשפשט ידו לרשות שניה וחפץ בידו והניח ביד חבירו העומד שם הוא חייב שעשה עקירה והנחה וחבירו פטור^כח ומותר משום איסור שבת ואסור מדברי סופרים^כט אפילו בכרמלית משום שמסייע לעוברי עבירה:

ו ואם הוא עומד ברה"י וחבירו ברשות הרבים והניח החפץ ביד חבירו והיא גבוהה למעלה מעשרה שהוא מקום פטור שניהם פטורים^ל שאף שלגבי חבירו עצמו אין יד שלו נחשבת לו מקום פטור לפי שנגררת אחר גופו העומד על קרקע רשות הרבים כמו שנתבאר^לא מכל מקום לגבי אדם אחר גם גופו הוא מקום פטור למעלה מעשרה^לב.

אבל מכל מקום אסורים לעשות כן מדברי סופרים אלא אם כן חבירו מוליך החפץ דרך מעלה מעשרה ומניחו במקום פטור הגבוה למעלה מעשרה אבל אם מניחו בארץ הרי נעשית על ידי שניהם הוצאה מרשות היחיד לרשות הרבים דרך מקום פטור ויש בזה איסור מדברי סופרים אפילו בכרמלית כמ"ש בסי' שמ"ו^לג.

ואפילו אם מניחו במקום פטור שהוא למטה מעשרה הרי נעשה ע"י שניהם טלטול מרשות היחיד למקום פטור דרך אויר רשות הרבים ואפשר שיש בזה ג"כ איסור של דבריהם^לד כמו במטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר רשות הרבים כמו שיתבאר^לה.

ואם מוליכים דרך מעלה מעשרה לאיזו רשות היחיד הרי זה חייב מן התורה שהרי לגבי עצמו אין ידו נחשבת לו מקום פטור שהיא נגררת אחר גופו וכשעקר גופו ללכת הרי עקר החפץ מרשות הרבים והניחו אח"כ ברשות היחיד^לו.

ויש אומרים^לז שגם לגבי אחרים אין ידו או שאר גופו נחשבים מקום פטור כמו שאין נחשבים לגבי עצמו וכן שאר בעלי חיים^לח אינם מקום פטור אפילו הם גבוהים מעשרה אלא הרי הם כקרקע רשות הרבים שהם עומדים עליה וכן אם עומדים על גבי דבר שהוא כרמלית ברשות הרבים או בכרמלית ממש הרי הם כרמלית אפילו הם גבוהים הרבה אבל אם עומדים על גבי דבר שהוא מקום פטור הם מקום פטור^לט לדברי הכל:

ז העומד בפנים ופשט ידיו או אחד משאר איבריו לחוץ אפילו הן למטה מעשרה הן מקום פטור^מ לדברי הכל^מא אפילו לגבי אותו האדם עצמו לענין שמותר לו להכניס לתוך ידו חפץ המונח ברשות הרבים^מב שאין ידו נגררת אחר גופו להיות רשות היחיד כמוהו^מג הואיל והן ברשויות מוחלקות וגם אינו כרשות הרבים שהיא בתוכה^מד הואיל ואגודה בגופו העומד ברשות היחיד^מה לפיכך הוא מקום פטור.

(ומה שאסור לו^מו ואפילו לאחר ליתן חפץ לידו מרשות הרבים שיכניסנו לרשות היחיד אף על פי שמכניס ממקום פטור לרשות היחיד איסור זה הוא משום גזירה שמא יבא לעשות בעצמו עקירה מרשות הרבים והנחה ברשות היחיד^מז שאסור מדברי סופרים לגרום הכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד אפילו דרך מקום פטור כמו שנתבאר בסי' שמ"ו^מח).

אבל אם הוציא חפץ בידו מרשות היחיד אפילו אם נחה ידו תחלה באויר רשות הרבים אין זו חשובה הנחה במקום פטור ואם אח"כ הניח החפץ ברשות הרבים חייב לפי שהנחה על היד אינה חשובה הנחה אלא לחפץ שהונח עליה ממקום אחר^מט אבל חפץ שהיה עליה בתחלה ברשות זו והושיטה לרשות ב' כיון שאין הושטה זו חשובה כאן הנחה ליד עצמה שהרי היא תלויה כאן באויר הוא הדין שאינה חשובה הנחה להחפץ שבה שהושטת היד אינה דומה לעמידת גופו שכשעומד לפוש עמידה זו חשובה הנחה^נ גם להחפץ שעל גופו^נא או שעל ידו^נב לפי שהגוף עצמו עומד ונח על גבי קרקע משא"כ בהושטת ידו לבדה שהיא תלויה ונחה באויר^נג.

ויש אומרים^נד שידו הפשוטה לרשות אחרת הרי היא לגמרי כאותה רשות אם רשות היחיד רשות היחיד אם רשות הרבים רשות הרבים והוא הדין לאחד משאר אבריו^נה אע"פ שאגודים בגוף העומד ברשות אחרת.

[הגה"ה: ומה שהפושט ידו מרשות לרשות וחפץ בידו אינו חייב עד שיניח הוא החפץ על גבי קרקע או ליד חבירו העומד שם אבל אם חבירו נטלו ממנו אף הוא פטור^נו אף על פי שהחפץ מונח בידו שהיא חשובה כאותה רשות לגמרי והרי הוציא מרשות לרשות זהו לפי שלא היתה עדיין הנחה לחפץ זה באותה רשות^נז שהנחת החפץ ביד אינה חשובה הנחה הואיל והיה בה מתחלה^נח כמו שנתבאר].

לפיכך אם שלשל ידו למטה מג' טפחים סמוך לארץ באותה רשות שהכניסה לשם בין שהיא רשות היחיד בין שהיא רשות הרבים חייב^נט אע"פ שלא הניח החפץ בארץ שכל פחות מג' סמוך לארץ הוא כארץ^ס וכאילו נחה ידו בארץ עצמה^סא וידו היא כאותה רשות לגמרי.

(ולדברי הכל אם ידו פשוטה מרשות היחיד לרשות הרבים למעלה מעשרה היא מקום פטור^סב).

ולכן יש להתיר במילה בשבת להוציא התינוק^סג מרשות היחיד לכרמלית^סד על ידי שיעמדו שתי נשים בפנים ואחת מהן תושיט ידיה לחוץ למעלה מעשרה שהן מקום פטור לד"ה והשניה תטול התינוק מבפנים ותושיטנו לחוץ ותניחנו על ידי האשה הפשוטות לחוץ למעלה מעשרה והרי זו הנחה במקום פטור כיון שהתינוק הונח על ידיה ממקום אחר ואח"כ תניח אפילו היא עצמה את התינוק על ידי אשה אחרת העומדת בחוץ שהן ג"כ למעלה מעשרה שיש אומרים שהן מקום פטור לגבי אדם אחר כמו שנתבאר למעלה^סה ויש לסמוך על דבריהם להקל בענין זה בכרמלית שאיסורו מדברי סופרים שבדברי סופרים הלך אחר המיקל ועוד כיון שיש מתירין לגמרי לטלטל מרשות היחיד לכרמלית דרך מקום פטור כמו שנתבאר בסי' שמ"ו^סו.

(אבל העומדת בחוץ לא תטול מעל ידי העומדת בפנים שהרי לגבי עצמה אין ידיה חשובות מקום פטור וכשנוטלת התינוק בידיה הרי זה כאלו הניחתו בארץ כמו שנתבאר למעלה^סז והרי נעשית כאן ע"י שלשתן הוצאה מרשות היחיד לכרמלית דרך מקום פטור^סח ויש אוסרים בזה ויש להחמיר כדבריהם כמו שנתבאר שם ומשום צורך מצוה אין מתירין שום איסור קל ע"י ישראל כמו שנתבאר בסי' של"א^סט).

ואח"כ תחזור העומדת בחוץ ותניחנו על ידי חבירתה וחבירתה על ידי חבירתה בפחות פחות מד' אמות והכל למעלה מעשרה ואין לגזור שמא תעמוד אחת לפוש בעוד התינוק על ידיה והרי זה כאלו הניחתו בארץ כמו שנתבאר למעלה לפי שאף אם תעשה כן לא נעשית כאן אלא הוצאה מרשות היחיד לכרמלית דרך מקום פטור ואין לנו לגזור כל כך בהוצאה זו כיון שיש מתירים אותה לגמרי.

וכשיגיעו לפני חצר בית הכנסת שהיא רשות היחיד תחזור אשה אחת ותעמוד בפנים ותושיט ידיה לחוץ למעלה מעשרה והעומדת בחוץ תניחנו על ידיה שהן מקום פטור לדברי הכל ונמצא שהעבירו התינוק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך מקום פטור למעלה מעשרה שהוא מותר אפילו לדבר הרשות אם שתי הרשויות הם של אדם אחד שאין צריך עירוב כלל.

אבל אם הן של שנים ואי אפשר לערב אסור כמ"ש בסי' שנ"ג^ע ולכן אף כאן אם אין שום אדם דר בחצר בית הכנסת מותר על דרך שנתבאר אבל אם אדם דר שם הרי אסור להביא לשם שום דבר מחצר אחר שאינה מעורבת והעירוב שבבית הכנסת אינו מועיל כלום כשאסור לטלטל במבוי כמו שיתבאר בסי' שס"ו^עא לפיכך אין שום היתר בעולם להביא התינוק לבית הכנסת ע"י ישראל ואפילו בזה עוקר וזה מניח כמ"ש בסי' של"א^עב ועל איסור זה של חצר שאינה מעורבת אמרו^עג שהעמידו חכמים דבריהם במקום כרת לדחות המילה למחר אם אי אפשר להביא הסכין ע"י הנכרי לפי שאין שום תקנה להביאו על ידי ישראל בלי עירוב במקום שצריך לערב ולא כיש מי שמתיר בזה^עד משום צורך מצוה:

ח הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע פטור^עה כיון שלא היתה הנחה ברשות הרבים אבל אסור מדברי סופרים^עו גזרה שמא יבא לעשות הנחה ברשות הרבים^עז ואפילו דרך כרמלית אסור^עח במה דברים אמורים בזורק דרך מטה מעשרה אבל דרך מעלה מעשרה שהוא מקום פטור מותר לכתחלה^עט ע"ד שיתבאר בסי' שנ"ג^פ:

ט במה דברים אמורים בזורק אבל המעביר מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים אפילו למעלה מעשרה טפחים אסור^פא מדברי סופרים שמא יעמוד לפוש ברשות הרבים^פב ויתחייב אף על פי שהמשוי למעלה מי' טפחים כמו שנתבאר למעלה^פג ואפילו דרך כרמלית אסור^פד וכן אסור מדברי סופרים להעביר או לזרוק מכרמלית לכרמלית דרך רשות היחיד^פה:

י וכל זה בזורק (ומעביר ברגליו) אבל העומד ברשות היחיד ומושיט מרשות היחיד זו לרשות היחיד אחרת שבצדה ואורך רשות הרבים מפסיק ביניהן כגון זיז הבולט מהכותל לרשות הרבים גבוה עשרה ורחב ד' שהוא רשות היחיד וזיז אחר כמוהו בולט בצדו ואורך רשות הרבים מפסיק ביניהם אף על פי שהוא למעלה מעשרה ומקום פטור הוא אעפ"כ אסור להושיט מזה לזה ואם הושיט חייב שכך היתה עבודת הלוים במשכן שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים ואורך רשות הרבים מפסיק ביניהם והיו מושיטים הקרשים מזו לזו אבל לא היו זורקין אותן מפני כובדן והעגלות היו רשות היחיד שהיו גבוהות עשרה ורחבות ד' אבל אם רוחב רשות הרבים מפסיק ביניהם כגון שאינם זה בצד זה בדיוטא אחת אלא זה כנגד זה שאחד יוצא מכותל שבצד זה של רשות הרבים והשני מכותל שבצד שכנגדו ורוחב רשות הרבים ביניהם המושיט מזה לזה פטור שהושטה זו לא היתה במשכן^פו ואפילו לכתחלה מותר^פז ע"ד שיתבאר בסי' שנ"ג^פח כיון שמושיט דרך מעלה מעשרה שהוא מקום פטור: