י
י וכל זה בזורק (ומעביר ברגליו) אבל העומד ברשות היחיד ומושיט מרשות היחיד זו לרשות היחיד אחרת שבצדה ואורך רשות הרבים מפסיק ביניהן כגון זיז הבולט מהכותל לרשות הרבים גבוה עשרה ורחב ד' שהוא רשות היחיד וזיז אחר כמוהו בולט בצדו ואורך רשות הרבים מפסיק ביניהם אף על פי שהוא למעלה מעשרה ומקום פטור הוא אעפ"כ אסור להושיט מזה לזה ואם הושיט חייב שכך היתה עבודת הלוים במשכן שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים ואורך רשות הרבים מפסיק ביניהם והיו מושיטים הקרשים מזו לזו אבל לא היו זורקין אותן מפני כובדן והעגלות היו רשות היחיד שהיו גבוהות עשרה ורחבות ד' אבל אם רוחב רשות הרבים מפסיק ביניהם כגון שאינם זה בצד זה בדיוטא אחת אלא זה כנגד זה שאחד יוצא מכותל שבצד זה של רשות הרבים והשני מכותל שבצד שכנגדו ורוחב רשות הרבים ביניהם המושיט מזה לזה פטור שהושטה זו לא היתה במשכןפו ואפילו לכתחלה מותרפז ע"ד שיתבאר בסי' שנ"גפח כיון שמושיט דרך מעלה מעשרה שהוא מקום פטור:
הערות
- פו. במשנה שם צו, א וברש"י שם. רמב"ם הל' שבת פי"ג הי"ח. מ"א ס"ק ה.
- פז. לבוש ס"א ו מ"א סי' שנד ס"ק ג. דלא כ[א]"ז שם ס"ק ב. עי' שם דלא קשה מידי דהא תנן בהזורק בהדיא מושיט ואין האיסור אלא משום עירוב כדקתני בברייתא שם (צז, א).
- פח. סעיף א – לענין זורק. ואוצ"ל: שנד (ס"א).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.