או"ח סימן רו — דין הפסק וטעות בברכת הפירות

רו דין הפסק וטעות בברכת הפירות ובו ט"ו סעיפים:

א בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא^א הואיל ועיקר האילן הוא מן הארץ^ב אבל אם בירך על פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא^ג לפיכך אם הוא מסופק בפרי אם הוא פרי עץ או פרי האדמה יברך בורא פרי האדמה ויצא ממה נפשך^ד ועל הכל אם בירך שהכל נהיה בדברו יצא^ה ואפילו על פת ויין^ו.

וכל זה בדיעבד אבל לכתחילה צריך לברך על כל דבר ברכתו המיוחדת לו אלא אם כן נולד לו ספק אחר שלמד^ז כמו שנתבאר בסימן (ר"ד) [ר"ב^ח]:

ב היו לפניו פרי האדמה ופרי העץ ובירך תחלה על פרי האדמה צריך לחזור ולברך על פרי העץ כי לא נפטר בברכת בורא פרי האדמה אלא כשבירך עליו ולא כשבירך על פרי האדמה במה דברים אמורים במברך בסתם אבל אם נתכוין לפטור בברכתו גם פרי העץ יצא^ט ואפילו לא היו פרי העץ עדיין לפניו כשבירך ואח"כ הביאוהו לפניו^י:

ג כל אלו הברכות צריך שלא יפסיק בין הברכה לאכילה^יא אפילו מפני הכבוד והיראה^יב ואם הפסיק ודיבר דיבור שאינו לצורך האכילה צריך לחזור ולברך כמו שנתבאר בסי' קס"ז^יג.

ואפילו בשתיקה אסור להפסיק יותר מכדי דיבור^יד שהוא כדי שאילת שלום תלמיד לרב שהן ג' תיבות אלו שלום עליך רבי^טו ואם שהה יותר א"צ לחזור ולברך^טז ושהייה שהיא לצורך אכילה אינה חשובה הפסק כלל אפילו לכתחלה^יז לפיכך המברך על הפרי וחותך ממנו ואוכל לא יחתוך עד אחר הברכה כדי שיברך על השלם למצוה מן המובחר^יח כמו שנתבאר בסימן קס"ח^יט ואין לחוש להפסק שהיית החיתוך בין הברכה לאכילה הואיל והוא צורך אכילה.

ומכל מקום האוכל אגוז וכיוצא בו ישברנו ואחר כך יברך כי שמא התליע בתוכו או נרקב ונמצא בירך לבטלה^כ:

ד כל הברכות נאמרות בכל לשון^כא ואם צריך להבין הברכות נתבאר בסי' קפ"ה^כב:

ה וצריך שישמיע לאזניו ואם לא השמיע יצא ובלבד שיוציא בשפתיו כמו שנתבאר בסי' קפ"ה^כג:

ו וצריך ליזהר מצואה ומי רגלים וגילוי ערוה ולבו רואה את הערוה כמו בקריאת שמע^כד והאשה מותרת לישב ערומה ולברך^כה מפני שבישיבתה פניה של מטה מכוסים בקרקע^כו או בספסל שהיא יושבת עליו^כז ובירכותיה כשתשוה רגליה ותאסף אותן זו לזו^כח משא"כ באיש^כט שהגיד והביצים בולטים ונראים^ל:

ז אין לברך בגילוי הראש כמו שנתבאר בסימן (ק)צ"א^לא:

ח כל דבר שמברך עליו לאכלו^לב או להריח^לג בו או לעשות בו מצוה^לד צריך לאחוז בימינו כשהוא מברך.

ויש מי שאומר^לה שעל דרך הקבלה אין לתחוב הפרי שמברך עליו בסכין ולאחוז הסכין בימינו כי הם ב' הפכים בנושא אחד שהימין ממנה תוצאות חיים והסכין הוא כחו של עשו המקצר חיים כמו שנתבאר בסימן ק"פ^לו:

ט ואם לא אחזו כלל אם היה לפניו כשבירך עליו יצא^לז ואם בירך ואח"כ הביאו לפניו^לח אף שבירך על דעת כן צריך לחזור ולברך^לט.

אבל מי שבירך על פירות שלפניו ואח"כ הביאו לו יותר מאותו המין^מ או ממין אחר שנפטר בברכה הראשונה כגון שברכותיהם שוות^מא או שהראשון עיקר והשני טפל^מב א"צ לחזור ולברך אפילו הביאו לפניו מין האחר אחר שכלה הראשון שכבר אכלו כולו^מג.

והוא שכשבירך היה דעתו גם על השני לאכלו אפילו לא היה בדעתו בפירוש לפטרו בברכה זו^מד אבל אם לא היתה דעתו עליו בשעת הברכה צריך לחזור ולברך אם כבר אכל הראשון קודם שהביאו מין האחר לפניו אבל אם יש עדיין לפניו ממין הראשון כשהביאו לפניו מין אחר הדומה להראשון כגון ששניהם מיני פירות או ששניהם מיני משקין א"צ לחזור ולברך עליו שכל זמן שהוא עוסק באכילת או שתיית הראשון אינו עושה היסח הדעת מן הסתם אלא א"כ נמלך ממש לפי שכן דרכו של אדם כשהוא עוסק באכילה או בשתיה להמשך בה ולגרור מאכילה לאכילה ומשתיה לשתיה^מה.

אבל אם שותה שכר והביאו לו דגים למתק השתיה אע"פ שהכל ברכה אחת וגם הדגים הם טפלים להשכר שעל ידי כך שותה יותר אינם נפטרים בברכה אחת אלא א"כ היתה דעתו עליהם או שהיו לפניו בשעת ברכה כמ"ש בסימן רי"ב^מו.

(ואם הביאו לפניו מאותו המין ממש אף אם כבר אכל הראשון כולו א"צ לחזור ולברך אלא א"כ הוא נמלך ממש אבל בסתם אינו עושה היסח הדעת ממין זה שהיה לפניו בשעת הברכה להיות נמנע מלאכלו עוד כשיביאו לפניו לפי שדרכו של אדם להמשך באכילה ולהרבות בה מאחר שהתחיל בה^מז).

ויש אומרים^מח שלא אמרו כן אלא בסעודה שאדם קובע עצמו בה אבל בפירות וכיוצא בהם אף אם קובע עצמו בהם אין קביעתו כלום שאין קבע לפירות וכיון שלא היתה דעתו על מה שהביאו לפניו אחר הברכה אף שאינו נמלך ממש צריך לחזור ולברך בכל ענין אף אם הביאו לו מאותו המין ממש ולא אכל עדיין הראשון וספק ברכות להקל ומכל מקום לכתחלה טוב ליזהר להיות דעתו על כל מה שיביאו לו^מט.

ואורחים הקרואים לאכול מיני פירות כיון שדעתם על בעל הבית שזימנם הרי דעתם על כל מה שהביא לפניהם^נ כמ"ש בסי' קע"ט^נא ואפילו הביא לפניהם מין אחר אחר שכלה הראשון א"צ לחזור ולברך:

י וכל זה כשהראשון והשני הם שוים בחשיבות שאין לזה קדימה על זה אם היו שניהם לפניו אבל אם הב' חשוב מהא' מפני שהוא מין ז' או שהוא חביב על דרך שיתבאר בסי' רי"א^נב אינו נפטר בברכת הראשון אפילו אם הוא גם כן לפניו בשעת הברכה אלא שבירך בסתם ולא נתכוין לפטור השני בברכה זו ואף על פי שמן הסתם דעתו עליו מכל מקום אינו בדין שיפטור שאינו חשוב את החשוב בדרך גררא אלא אם כן נתכוין לפוטרו בפירוש אבל לא בסתם^נג (כמ"ש בסי' קע"ו^נד) וכשנתכוין לפוטרו פוטרו אפילו לא היה לפניו בשעת ברכה^נה ואם הביאוהו לפניו בעודו מברך אף על פי שהוא יפה מן הראשון וחביב עליו וגם הוא מין ז' יאכל תחלה מן הראשון (כיון שהתחיל עליו הברכה שבירך עליו^נו):

יא נטל בידו פרי לאכלו ובירך עליו ונפל מידו ונאבד^נז או נמאס עד שאינו ראוי לאכילה^נח ויש ממין זה לפניו עוד צריך לחזור ולברך עליהם אפילו היתה דעתו עליהם כשבירך^נט לפי שהברכה חלה על זה שאחז בידו כשבירך וזה פוטר את כולם אבל כשלא אכל את זה לא נפטר בברכה שבירך על זה^ס.

ומכל מקום העומד על אמת המים מברך ושותה אע"פ שהמים שהיו לפניו כשבירך חלפו והלכו לפי שלכך נתכוין מתחילה שלא לשתות מים אלו אלא מה שיבאו אחר ברכתו ועליהם חלה ברכתו^סא.

ויש אומרים^סב שהברכה חלה על כל מה שמוכן לפניו ודעתו עליו וא"צ לחזור ולברך עליו אם נפל מידו הפרי שבירך עליו וכן אם בירך על הכוס ונשפך וחוזר וממלאו מן הקנקן שעומד לפניו על השלחן או על הספסל שאצלו מוכן לשתיה אין צריך לחזור ולברך עליו וכן עיקר להקל בספק ברכות.

והוא שהיתה דעתו בברור לאכול ולשתות ממה שלפניו אף אם לא היה נופל מידו מה שבירך עליו אבל בסתם אין הברכה חלה אלא על מה שבידו בשעת הברכה^סג.

ואפילו אם היתה דעתו בבירור לאכול ולשתות עוד אין הברכה חלה על זה אלא כשהוא לפניו בשעת הברכה אבל אם אח"כ הביאוהו לפניו צריך לחזור ולברך עליו אם נפל מה שבידו ממנו אפילו במקום שלא היה צריך לברך עליו אם היה אוכל או שותה ממה שבידו כשבירך^סד.

(ובמים שבאמת המים כיון שהם מעורבים ומחוברים וגוף אחד הם הברכה על כולם אף על מה שלא היה לפניו בשעת הברכה^סה):

יב וכל זה כשאוכל או שותה לבדו אבל אם יש אחרים עמו והוא מברך גם להם להוציאם ידי חובתן ונפל מה שבידו אחר הברכה יש אומרים שא"צ לחזור ולברך כי הברכה חלה גם על מה שביד אחרים אפילו לא אחזו בידם אלא היה לפניהם הברכה חלה על מה שלפניהם כשהם טועמים אחר ברכתו ולכן גם הוא א"צ לחזור ולברך על מה שמביאים לו אחר כך^סו רק שלא יפסיק בינתיים בשיחה^סז:

יג וכל מקום שהוא צריך לחזור ולברך וברכתו הראשונה היא לבטלה צריך לומר אחריה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וכן כל מי שמזכיר שם שמים לבטלה^סח.

ואם נפל מידו האוכל או נשפך הכוס קודם שאמר אלהינו יסיים ויאמר למדני חקיך^סט שיהא נראה כקורא פסוק ואין כאן הזכרת שם שמים לבטלה וכן כל ברכה לבטלה שנזכר קודם שיאמר אלהינו^ע:

יד בירך על המים ושמע שיש מת בשכונה^עא ומנהג לשפוך כל מים שאובין שבשכונת המת^עב ישתה מעט מן המים שלא תהא ברכתו לבטלה ואח"כ ישפוך השאר^עג ואף להאומרים^עד שטעם המנהג הוא מפני שמלאך המות מטיל טפת דם המות במים והשותה מהן מסתכן מכל מקום שומר מצוה לא ידע דבר רע^עה ומאחר ששתה מעט שאין ברכתו לבטלה ישפוך השאר משום חשש סכנה^עו.

ואם שמע שהתקופה נופלת ימתין מעט עד שעברה התקופה וישתה כי יש אומרים שאין סכנה בהם אלא לשתות בשעת התקופה^עז ואף האומרים שכל שלא היה בהם ברזל בשעת התקופה יש סכנה לשתות מהם גם אח"כ מכל מקום שומר מצוה לא ידע דבר רע^עח:

טו השותה מים ושופך מעט קודם שתייתו משום חשש מים הרעים^עט ישפוך קודם שיתחיל לברך ולא אחר הברכה^פ משום בזיון הברכה^פא: