או"ח סימן רה — דיני ברכת ירקות

רה דיני ברכת ירקות ובו ו' סעיפים:

א על הירקות מברך בורא פרי האדמה^א בין חיין בין מבושלים^ב וכן מיני קטניות שטובין חיין ומבושלים^ג ואפילו מיני ירקות וקטניות שטובים מבושלים יותר מחיין אם דרך רוב בני אדם לאכלם ג"כ כשהם חיין מברך בורא פרי האדמה גם כשהם חיין^ד.

(ואפילו מיני ירקות שאין דרך רוב בני אדם לאכלם חיין אלא ע"י פת או דבר אחר כגון בצלים וכיוצא בהם ובא לאכלם בפני עצמן^ה) ומכל מקום שום ובצל שהזקינו ואינם ראוים לאכלם חיין בלא פת מפני שהם שורפים במאוד מברך עליהם שהכל^ו (כמו על החומץ^ז הואיל ונשתנו לגריעותא).

וכשהם מבושלים מברך עליהם בורא פרי האדמה אפילו בישלם בפני עצמן ואע"פ שדרך אכילתם מבושלים הוא ליתנם בתבשיל ולא לאכלם בפני עצמן מכל מקום כיון שגם כשהם בתבשיל דרכם להאכל ואכילתם חשובה אע"פ שהיא טפילה אצל התבשיל הרי דרך אכילתם זו [מ]חשיבתם לברך עליהם בורא פרי האדמה בלא פת^ח.

ואין דומין לשבת וכמון וכיוצא בהם שכשהם בתבשיל אין אכילתם חשוב שאינן עשוין לאכילה כלל לפיכך אף כשבישלם בפני עצמן או אפילו אוכלם חיים אינו מברך עליהם אלא שהכל כמ"ש בסי' ר"ד^ט:

ב אבל שום ובצל שלא הזקינו וכן כרשים וכיוצא בהם שהם טובים חיים וכשמבשלים אותם בפני עצמן הם מתקלקלים ואין טעמן טוב כמו חיין מברכים עליהם שהכל^י כיון שנשתנו לגריעותא ואפילו נתבשלו עם בשר או דבר אחר ונשתבחו כיון שאין השבח מצד עצמן אין מועיל להם לברך בורא פרי האדמה^יא.

ואינן דומין לאגוז שנתבשל במים ונשתנה לגריעותא ואח"כ טגנוהו בדבש ונתקן שמברכים עליו בורא פרי העץ אף ע"פ שאין התיקון והשבח אלא מהדבש כמ"ש בסי' ר"ב^יב לפי שהאגוז הוא עיקר והדבש הוא טפל אליו לתקנו ולהכשירו משא"כ בשום וכיוצא בו שהתבשיל שמשביחן הוא עיקר והם מקבלים טעם ממילא^יג:

ג יש מיני ירקות שאין דרך לאכלם חיין (אפילו עם פת) אלא מבושלים או מלוחים או כבושים שדינם כמבושלים^יד כגון כרוב דלעת ותרדין^טו וכיוצא בהם מברך עליהם כשהם חיין שהכל נהיה בדברו ומבושלים או כבושים בורא פרי האדמה^טז.

וכן מיני לפתות (שקורין ריבי"ן [ו]מערי"ן^יז) דרך אכילתם הוא לאכלם מבושלים^יח ומברך עליהם בורא פרי האדמה כשהם מבושלים או כבושים בחומץ או בחרדל^יט ואפילו אם היו משתנים לגריעותא אם היו מבושלים בלא בשר ונשתבחו מחמת הבשר כיון שדרכם בכך לבשלם עם בשר כדי שיתן טעם בהם הרי דרך אכילתם זו מחשיבם לברך עליהם בורא פרי האדמה^כ משא"כ בשום וכיוצא בו שאין דרכם ליתנם בתבשיל כדי שיתן התבשיל בהם טעם אלא כדי שיתנו הם טעם בו לפיכך אין דרך אכילתם זו מחשיבתם יותר מחשיבותם בפני עצמן וכשהם חיים מברך עליהם שהכל שאין זו דרך אכילתם שעל דעת כן נוטעים אותן:

ד וכן קטניות יבשים האוכלם חיים מברך שהכל שאין זו דרך אכילתם^כא אבל בעודם רטובים מברך בורא פרי האדמה אפילו על השרביטין הראוים לאכילה^כב במה דברים אמורים בשל גנות שהן נזרעים על דעת לאכלן חיים אבל הנזרעים בשדות דרכם להניחם ולהאכל^כג מבושלים ולפיכך אין מברכים עליהם כשהם חיים אפילו בעודם רטובים אלא שהכל בין על הקטניות בין על השרביטין^כד:

ה ירקות שסחטן מברך על מימיהם שהכל נהיה בדברו^כה כעל שאר מי פירות אבל על מי בישולם מברך בורא פרי האדמה^כו כמו שנתבאר בסימן ר"ב^כז:

ו ירק מחותך אפילו נחתך לחתיכות קטנות לא נשתנית ברכתו^כח ועל דרך שנתבאר בסימן ר"ב^כט: