יז

הנחת פתיתי חמץ

[א]

המנהג להניח פתיתי חמץ קשה זמן מה קודם הבדיקה, כדי שימצאם הבודק. ועל-פי הקבלה יש להניח עשרה פתיתין. וקודם שיתחיל לבדוק יברך: "ברוך.. על ביעור חמץ" (סידור אדמו"ר) ולענין הנחת עשרה פתיתין מציין כ"ק אדמו"ר זי"ע בהגש"פ שלו, למשנת-חסידים וסידור האריז"ל, ולשער-הכולל שהביא מס' ברית-הלוי למהר"ש אלקבץ שהוא מרומז בגמ' [פסחים י, א]: הניח עשר כו'. (וראה עוד בקטע הבא).

[ב]

ומעיקר הדין אין צריך כלל להניח פתיתים הללו קודם בדיקה, שאף אם יבדוק הבודק ולא ימצא שום חמץ בבדיקתו, אעפ"כ לא בירך לבטלה.

שכך המצוה, לבדוק החמץ ולחפש אחריו שמא ימצא ממנו מאומה, ואם לא מצא אין בכך כלום, וכבר קיים המצוה כתיקונה. אבל כבר נתפשט המנהג להניחן, ומנהגן של ישראל תורה היא (שו"ע אדמו"ר תלב, יא)

ראה בחק-יעקב טעמי מנהג זה. ויש להוסיף טעם: כדי שבביטול היום יוכל לומר "כל חמירא וחמיעא דחמיתיה ", וגם שלא ישכח חובת ביעור ולא יצטרך לשרוף הכלי שלקח לבדיקה כמ"ש סוף סי' תמ"ה (הגש"פ לאדמו"ר זי"ע)

ובס' מקור-חיים (לבעל החות-יאיר, סי' תלב) הביא, "שחסידים הראשונים היו מניחים עשרה פתיתין בעשר זויות". וראה בס' מנהג-ישראל-תורה (עמ' קצח), נטעי-גבריאל (ב, עמ' לו).

[ג]

מנהג בית הרב: מניחים במקומות שונים בבית עשרה פתיתי חמץ קשה, כל אחד מהם כרוך בפיסת נייר (ס' המנהגים, מהגש"פ לאדמו"ר זי"ע. ושם: בכתר-שם-טוב [לרש"ט גאגין] ח"ג כותב, אשר כן הוא גם מנהג הספרדים באה"ק סוריא תוגרמא ומצרים. והטעם, כדי שלא יתפרר. וע"ד מ"ש בשו"ע סי' תלב).

כריכת פתיתי החמץ וסגירתם בנייר רשומה גם בקונטרס-המנהגים דקוידנוב (אות נא); רזא-דעובדא (עמ' קכד); מנהגי-אליק (אות קי); הגדת לעלוב (עמ' יז-יח).