סימן כח (ג)

(ג) ומ"ש באבן העוזר להוכיח דבדרבנן סמכינן אסימן אפילו את"ל סימנים דרבנן מדין מצא חבית של יין כו' בא ישראל ונתן בה סימן כו' לא קשה מידי משום דהא פשיטא דהא דנקט בגמרא נתן בה סימן דוקא הוא רק משום דאיכא הכא דררא דממונא ואתא לאשמועינן דלא מהימן אפילו להתירה בשתיה עד שיתן בה סימן דוקא משום דחשדינן ליה דמשקר כדי שיחזירנה לו כמו דמתירים בכל מציאה דעלמא אבל משום דררא דאיסורא בלחודיה פשיטא דאין צריך סימן וסגי באומר שלי היא וממני נפלה שהרי על עצמו נאמן באיסור ומתארחים אצל כל אדם. ואפילו אין לו בה טביעת עין גמורה יש להתירה לו היכא דאפשר למיתלי שנפלה במקום שנמצאה דהא (בפסחים דף י' ע"א) גבי על ובדק ואשכח קיימא לן כרבי ואמרינן ככר שאבד הוא ככר שנמצא (ואפילו מצא בזוית אחרת לפי מ"ש התוס' שם ריש ע"ב) אלא דיש לומר דהתם דוקא בבית וכהאי גוונא אבל לא בשוק או אפילו ברקתא דנהרא ביו"ד סי' קכ"ט מ"מ היכא דאיכא למתלי שנפלה במקום שנמצאה תלינן בסתם יינם דרבנן ואמרינן כאן נמצא כו' אלא דאיכא למיחש לאיחלופי במתכוין ולהא ודאי מהני סימן בעלמא לכ"ע משום דלא טרח ומזייף כדלעיל:

וגם מ"ש באבן העוזר בראייתו הראשונה צ"ע גבי גט דנקב בעלמא הוי סימן דאורייתא א"כ בב' נקבים ליהוי סימן מובהק משום צירוף סימנים ולא אשכחן הכי בגמרא ופוסקים אלא בצד אות פלונית דוקא:

וגם מ"ש בראייתו השלישית מסימני אזנים וזנב וקול לק"מ דהתם מספקא ליה לר' יהודה אי חוששים לזרע האב ושמואל פסק הלכה כחנניה דחוששים וכן הוא בסתם משנה וה"נ ס"ל לרבא כמ"ש התוס' ורא"ש שם אלא דאנן חיישינן לחומרא כר' אבא וגם קיי"ל כרב אשי דמספקא ליה דלמא סימנים דאורייתא. ומאחר דאיכא כל הני צדדים להקל אין לנו להחמיר יותר מדר' אבא: