סימן שלז
(לסי' יז). יהודי מהארדישץ שנטבע ביום א' וביום ג' אחר חצות הכירו אותו ע"י בגדיו ואח"כ גם בגופו אף שהי' קצת נפח בפניו. (א) הידיעה שבעלה של האשה הלך לרחוץ עם שני נכרים ואשר דעתו היתה לרחוץ בנהר זה י"ל דהוי ב' סימנים עליו שהוא הנטבע. ואין חוששין להארדישץ הרחוק. (ב) אי אמרינן זהו שנטבע זהו שנמצא גם להפך מודאי או רק במקום ספק. פי' הגמרא (גטין יט, ב) ההוא דזרק גיטא ואשתכח מזוזתא. (ג) פלוגתת הפוסקים בפי' הסוגיא ונפ"מ לנדו"ד. (ד) אם יש לחשוש דאזיל לעלמא. אם יש לחלק דהכא ע"כ יש שינוי שנאבד חי ונמצא מת. (ה) יש לצרף הכרת הבגדים ובפרט שנדו"ד הוא דין משאל"ס שהוא דרבנן. ההכרה בטב"ע מהני כיון שהוא בתוך ג"י. (ו) ריעותא דנתפח. (ז) אף את"ל דהוי טב"ע גרוע יש לצרפו לשאר ההיתרים ומותרת להנשא - בעינן טב"ע בפניו דוקא - אלא שיכול להיות ע"י סיוע שאר הגוף - וכן יש לפרש סתמיות לשון העדים "שהכירוהו".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 7 עמודים.