א

סימן תי

להרב ר' אייזיק נ"י הרב דק' וויטעפסק. בנדון שביקש כבודו לצרף אותי ג"כ לחוות עניות דעתי ע"ד הגט ששם האשה מינקא ונתגרשה ונשאת זה י"ב שנה ויש לה בן מבעלה השני. וכעת אומר המסדר שמצא באמתחת הגיטין שנכתב בגט הנ"ל מאינקא שיש אלף ג"כ אחר המם וה"ז שינה שמה:

בנד"ז השינוי ממינקא למאינקא י"ל דפיסולא דאורייתא הוא כמ"ש הג"פ סי' קכ"ט ס"ג אהא דשינה שמו כו' אינו גט. והך שינוי השם לאו דוקא דבמקום אברהם כתב יצחק אלא אפילו כתב אברם במקום אברהם וכיוצא כו' עכ"ל. גם בב"ש בש"א אות א' כתב ואם שמו הוא אברהם וכ' אברם הוא שינוי השם אבל לא להפך עכ"ל. ועמ"ש אבל לא להפך השיג עליו בט"ג שם סק"ו. ועיין בס"ש בש"נ גבי שרה שרי כתב בשם מוהרש"ל דהוה שינוי שם ממש. ובשם מהרי"ב דבלי ספק ב' שמות הן. וכ"מ שם בענין אברם ואברהם. וגם לפי האת"ל דאברם ואברהם חד שמא הוא היינו משום דרוב הנקראים אברם נכתבים אברהם כמ"ש בו בש"א גבי אברהם. ולפ"ז בנ"ד מינקא שכתב מאינקא לא עדיף משרה שרי. ומאברהם שכתב אברם דלכ"ע הוי שינוי שם ממש. דאף את"ל דהתם היינו מפני שהן שני שמות הרי ה"נ מאנקע הוא שם בפני עצמו כשקורין המם בקמץ. ותוספת היו"ד אינה מכרעת כלל שהשם מינקא. דיש לומר רק שבשם מאנקא היוד נרגש ג"כ קצת וכמ"ש בט"ג בש"נ אות מם ס"ק י"ג דיש שמות נשים כן. ואע"ג דלא שכיח כ"כ אצלינו הלא בשמות אנשי' שכיח ושכיח כן. א"כ שמא אתרמי דגם אשה נק' כן. ועוד דאף גם אם אין שם אחר כשם השינוי י"ל דהגט חספא כמ"ש הג"פ סי' קכח סק"ג בשם תשו' הרא"ם ח"א סי' ס"ו שדקדק כן מדברי רש"י גבי ההיא דהוו קרו לה נפאתה אזול סהדי כתוב תפאתה בגיטין סג ב. ומתשו' הריצב"א. אף שמהריב"ל ח"א כלל ד' בתשו' דמתתיה דקדק מפסקי מהרא"י סי' י"ד גבי גרשון גרשם לא כן תירץ מהר"א ששון בתשו' סי' למ"ד משום גרשון גרשם אינו נרגש כ"כ שינוי משא"כ בנפאתה תפאתה. ובמכמ"א שע"ד סי' כ"ה חילק בענין אחר וז"ל דשאני התם בשם באורייש שהאלף באמצע תיבה וחסרונה עושה רושם להפכה לשם אחר אבל בגרשום וגרשון שהמם והנון בסוף תיבה אם נחסרו או נתחלפו עיקר השם במקומו עומד ולכן אלולי שהם שני שמות חלוקים בתורה אין החילוף פוסל בו דנודע מעצמו שזהו השם עצמו וגרשון כינוי לגרשום עכ"ל. וכ' שם שגם דעת מוהראנ"ח הוא כדעת הרא"ם ולא כמהריב"ל. וגם מהריב"ל עצמו בתשו' דגוייא וגיוייא ס"ל כדבריהם. ולא כמ"ש בתשו' דמתתיא. ואאזמו"ר הגאון ז"ל השיג ג"כ על מהריב"ל בדקדוקו מפסקי מהרא"י וז"ל זה אינו להכשיר לגמרי אלא שלא היה בטל לגמרי וכל הדרכים האלו בה כו' ע"ש עכ"ל על גליון תשו' מהר"א בן ששון סי' למ"ד. ור"ל גבי גרשום גרשון אילולי שהם שני שמות הי' ג"כ פסול רק שלא הי' בטל לגמרי אלא מפני שהם שני שמות. וכ"ד הט"ג בש"א אות גימל רס"ק ק"ט. וגם פי' שם סק"ל דברי מהרא"י באופן אחר דהיינו שהי' נק' בפי כל גרשון כו' ע"ש. וכ"כ בת"ג סס"י קכ"ט:

ומעתה בנ"ד הנה יש לדמותו ממש לנפאתה תפאתה הן לדברי מוהר"א בן ששון והן לדברי המכמ"א. גם לפי' הת"ג והט"ג במהרא"י. אך לפי' אאזמו"ר הגאון נ"ע במהרא"י נראה דכשאין שם כשם השינוי אינו בטל לגמרי רק פסול. וצ"ל הטעם כמ"ש בעיטור בש"ע סי' קכ"ו ס"כ ובב"ש שם סק"ל ובשמות הבעלים ג"כ רק פסול. ועיין בפי' הרמב"ן ריש איוב. א"כ אפשר לומר גם כשהשינוי גדול כנ"ד הדין כן. ולפ"ז ההיא דנפאתה תפאתה אפ"ל ג"כ שאינו רק פסול דרבנן דהא גם פסול דרבנן נק' חספא בעלמא כמ"ש בב"י רס"י קכ"ב. מיהו דוחק הוא לומר דפסול דרבנן נק' חספא מאחר שאם נשאת לא תצא. ויש פסולי דרבנן שאם נתגרשה בו תנשא. ואיך יקרא זה חספא בעלמא. ועיין בגמ' ר"פ השולח גט דל"ב ב' גבי יהא חרס יהא כחרס כו' הרי הוא חרס. מוכח דלשון חרס הוא גט בטל לגמרי. והגם שאין ראי' לדבר משם זכר לדבר. ע"כ אפ"ל דלשון חספא מורה דהוא פסול מדאורייתא. וא"ת א"כ איך הוכיחו הפוסקים מעובדא זו דאפילו בפסול דרבנן חוזרים וכותבים דילמא דוקא היכא שהגט הוא חספא ממש הדין כן. י"ל שדקדקו כן ממש"ש בגמרא אלא אמר רבה ודאי אי כתבו סהדי גיטא מעליא ואבד עשו עדים שליחותן. מדקאמר גיטא מעליא מבואר בהדיא כל שאינו גיטא מעליא אע"פ שאינו רק פסול מדרבנן לא עשו עדים שליחותן. ולהכי לא מצא רבה אופן דעשו עדים שליחותן רק באבד ולא כשכתבו גט כשר מדאוריי' ופסול מדרבנן כו'. אבל עכ"ז י"ל דבנפאתה תפאתה הוי גט בטל לגמרי אע"פ שאין שם אחר תפאתה. ודברי אאזמ"ו הגאון ז"ל הם רק בגרשון וגרשום דאינו ניכר השינוי ומשום שהוא בסוף התיבה ע"כ ע"ז ס"ל למהרא"י דלולי שהם שני שמות לא הי' כ"א פיסול דרבנן. אבל בשינוי גמור כנפאתה תפאתה י"ל אע"ג דליכא כשם השינוי הוי גט בטל. ושוב ראיתי בג"פ רס"י קכ"ב שכתב בשם מהרש"ך ע"ד שכתבתי דבעובדא דנפאתה ותפאתה הגט בטל והוא ז"ל ס"ל דאינו כ"א פיסולא דרבנן משום דליכא כשם השינוי. מיהו גם לדבריו הרי בנד"ז י"ל דאיכא שם כשם השינוי כמשנ"ת למעלה. ועוד דלכל הפחות הוי פיסולא דרבנן והרי ס"ל לרוב גדולי הראשונים והאחרונים דבשינה שמו ושמה אפילו רק בפיסול דרבנן מודים חכמים לר' מאיר כנז' לעיל. וא"כ ה"ל כגט בטל לגמרי וכל הדרכים האלו בה כו'. ודברי אאזמו"ר הגאון ז"ל צ"ל דגרשון גרשום הוי שינוי קל ע"כ לא דמי לשינה שמו דבפסולי דרבנן ולכן אין כל הדרכים האלו בה. ומה שהביא ראי' להקל משבתי שכתבו שבתאי. בס"ש כ' דההברה שוה ובמכמ"א השיג ע"ז ופסל והג"פ שהכשיר בשעת הדחק הוא מפני שהכוכב נק' שבתי וגם שבתאי ע"ש והוה כחזקיה חזקיהו. ומתשו' מהריב"ל ח"א גבי גוייא שכ' גיוייא מבואר בהדיא דבנ"ד תצא. וע' במכמ"א שע"ד מזה. וכן מוכרח מתשו' ריצב"א בענין בוריי"ש באוריי"ש. והתם רק בשם הנהר והשינוי רק לגבי מקום נתינה ואעפ"כ לא הכשיר רק משום שמובן ומוכח כו'. ק"ו בשינוי דמ"כ ומ"נ ובשם האשה ממש. וצ"ל להס"ש דהברת שבתאי הוא התיו בפתח כמו שמאי ולכן גם בשבתי י"ל כן ואין כאן שינוי הברה וביש"ש החמיר מאד בשבתאי דהוה שינוי השם ממש משבתי:

הנה בבית מאיר סי' קכ"ח סעי' א' הביא מ"ש הג"פ סי' קכ"ב סק"א ולע"ד יראה דבהך עובדא דנפאתה תפאתה לא הוה בטל מן התורה. דבשלומא אם היה תפאתה שם אשה אחרת כו'. והוא הקשה ע"ז דסוף סוף ה"ל כאילו לא נכתב שמה כו'. וע"ז יש להשיב דהא בסי' קכ"ט ס"א העלה די"ל לא נכתב שמה כלל ה"ל פיסולא דרבנן. ועוד דשאני הכא שנכתב שם אביה. ועיין בג"פ סי' קכ"ט ססק"א בשם הב"י דנשאל רשב"א גט שכ' בו בן פ' כ' אינו כשר כו' ובתשו' ר"מ פאדווה סי' ל"ה בשם מרדכי הארוך מכשיר כשידוע שאין לאביו בנים אחרים כו'. והכא י"ל אפילו אין ידוע שאין לאביה עוד בת מ"מ כיון שכ' תפאתה וה"ה בנד"ז מאינקא. וזה ידוע ודאי שאין לאביה בת אחרת ששמה כן א"כ מוכח דבת זו ששמה מינקא היא המתגרשת. דודאי אם יש לו בת ששמה רחל ובת ששמה מינקא אף שבגט כ' מאינקא רגלים לדבר דהמתגרשת היא מינקא משנאמר שהיא רחל. וכעין מ"ש בתשו' הרא"ש דע"כ יש כאן טעות כו'. ואף למ"ש דבתפאתה הגט בטל מן התורה י"ל משום שינוי בתחלת התיבה. משא"כ הכא. ועיין פי' הרמב"ן ריש ספר איוב שכ' ואולי צופר מתייחס אל צפו כו' גם זה צפו שנוי בדברי הימים צפי והמנהג בלשון הקדש לשנות השמות בהיות הכינויים שוים בטעם כו' עכ"ל. מיהו בתשו' להרמב"ן סי' קמ"ח לא משמע כן וכן במרדכי פ' המגרש סי' תמ"ו גבי באורייש בורייש. ובתשו' מהריב"ל ח"א סי' כ"ט בגט דאשה גוייא שנכתב גיוייא. ומהפסוקים י"ל שאינו ראיה ע"פ מ"ש בפסקי מהרא"י רס"י קפ"ד לשם דרשה כו'. והנה משום דיש שם איש מאנקא י"ל גם זה אינו דמאנקא הוא בלא יו"ד אחר האלף. והכא שנכתב מאינקא א"כ אינו דומה לא למאנקא ולא למינקא. וא"כ אפ"ל דה"ל כלא נכתב שמה כלל ונכתב שם אביה וכנ"ל:

מיהו ע"ז אין לסמוך אפילו לענין שלא למחות. אבל בכה"ג י"ל לסמוך על המשנה דפרק הזורק גט לא כל הימנו כו'. שי"ל דסמכו ע"ז משום דאפקועינהו רבנן כו'. דאל"כ כיון דת"ק דמתניתן ס"ל תצא מזה ומזה כו' וגם ר' אלעזר מודה ליה דעד שלא נשאת אין זה גט איך סמכו בפשיטות דמשנשאת לא כל הימנו כו' א"ו צ"ל משום הפקעת קידושין. ואף שבתשו' הרשב"א סי' אלף קפ"ה כתב שלא בכל מקום אמור כן אלא היכא דאמור אמור היכא דלא אמור מדנפשין לא אמרינן. והביאו אדמו"ר נ"ע בתשו' סד"ה בנדון אלמנה מינקת שניסת. אמנם נראה כוונת הרשב"א היכא דלא אמור היינו דלא נזכר בגמרא שיהי' הדין כן כגון בנדון שנשאל שם במקדש בפסולי עדות דרבנן שי"ל דבאמת הוה קדושין. אבל בנד"ז שהדין נזכר לא כל הימנו מן הראשון כו' רק לא ידעינן כ"כ הטעם מדוע פליג ר"א כ"כ בפשיטות על התנא קמא דמתניתן. ושפיר י"ל דמשום הפקעת קדושין נגעו בה. ועוד דהכא הקנוניא שהיא נותנת עיניה באחר כמ"ש הב"ח. וה"ל כמו האומרת טמאה אני לך דשם ג"כ סברת הר"ן דאפקעינהו רבנן לקדושין מינה אע"פ שלא נזכר טעם זה במשנה. ועוד דהא כה"ג פרש"י פכ"ב דשבת דקמ"ה ע"ב גבי ואין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה שהוא משום דאפקעינהו רבנן לקדושי' מיניה. וכ"כ מהרי"ק סוף שרש למ"ד בשם רשב"א. ועיין בית מאיר סי' י"ז ס"ג דהרשב"א בתשו' סי' אלף קס"ב ס"ל ג"כ כפרש"י והרי בגמרא פרק האשה רבה לא נזכר כלל טעם הפקעת קדושין רק משום חומר שהחמרת עליה בסופה אקילו בה רבנן ומשום עיגונא. אעכצ"ל דס"ל דאעפ"כ ס"ל לרש"י והרשב"א דתוכן הטעם הוא משום הפקעת קדושין. ובתשו' הרשב"א הנ"ל ביאר אלמא לא אמרו אלא כי איכא סמך כי ההיא דעד אחד דסמכינן אסהדותיה דעד ואפילו בגמל"ת כו'. הרי בכה"ג סמכינן אהפקעת קדושין. וכמ"כ י"ל בנדון המשנה דלא כל הימנו דודאי איכא סמך דאחר שהוחזקה גרושה בעדים ונשאת על פיהם תו יש סברא שלא להאמין אי משום קנוניא אם משום שאין עדים נגד העדים והחזקה והנשואין ע"כ בכה"ג סמכינן על הפקעת הקדושין. ובשט"מ פ"ק דכתובות דף ג' ע"א סד"ה כל דמקדש כ' בשם הרשב"א וז"ל. כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה וא"ת מ"ש מטבע במשאל"ס דלא אפקעינהו רבנן לקדושין משום עגונות. י"ל דבכדי לא אפקעינהו רבנן לקדושין אלא היכא דאיכא בידא גיטא כדהכא. א"נ בעד אחד שמעיד שמת בעלה דההיא נמי משום תקנת עגונות היא כדאיתא בר"פ האשה רבה דסמכא אהימנותיה דעד ואפילו בגמל"ת ועיקר טעמא דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו כו'. וכן פרש"י בשבת פרק חבית גבי אין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד ואע"ג דכי אתא בעל תצא מזה ומזה והולד מן האחרון ממזר גמור וכדאיתא התם פרק האשה רבה היינו טעמא משום דלא אפקעינהו רבנן לקדושין לגמרי אלא משום דסמכינן אדיוקא דאתתא ומימר אמר איתתא דייקא ומנסבא וכיון שבא הבעל איגלי מילתא דלא דייקא שפיר כו' עכ"ל והאריך. מ"מ י"ל דוקא כשנתברר שהעד שיקר כמו כשבא הבעל או שבאו שני עדים והכחישוהו. וע' בש"ע סי' י"ז סע' ל"ז. וה"נ בנ"ד איכא טעמא דלא כל הימנו כו'. וי"ל דעיקר טעמא משום אפקעינהו רבנן כו'. דאל"כ איך סמכו בפשיטות אהא דלא כל הימנו כו' שלא להאמין להאשה עצמה ולבעלה הראשון כו'. ומ"ש מהאומרת טמאה אני לך דנאמנת למשנה ראשונה דשלהי נדרים. וא"ת דר' אלעזר דאמר לא כל הימנו כו' ס"ל כמשנה אחרונה דשם וגם הלא הכא נוסף ע"ז שיש רגלי' לדבריה שהגט יוצא מיד האיש ושובר מיד האשה. ועוד גם שם י"א דהטעם דמשנה אחרונה הוא משום דאפקועינהו רבנן לקדושין מינה כמ"ש הר"ן שם (ובחה"ר שם פי' משום ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת משום מיגדר מילתא ונראה דהתם דוקא הוצרך לזה ולא סגי בהפקעת קדושין משום מ"ש הר"ן דא"כ דוקא בשאנסוה אחד מן הכשרים וה"ל לפרש. משא"כ לטעם דב"ד מתנין כו' א"ש אבל הכא א"צ לטעם דב"ד מתנין כו' וסגי בהפקעת קדושין). והנה בכתובות רפ"ק ד"ב סע"ב אלא רבא סברא דנפשיה קאמר כו' ואפקועינהו כו'. צ"ל איך מסברא דנפשיה סמך לומר דכאן אפקועינהו כיון שלא בכל מקום אמור כן. ומנ"ל לרבא דהכא אמרינן כן. ובשט"מ כ' ע"ז בשם הרשב"א כלומר מסברא דנפשיה קא מפרש להו למתניתין בהכי מת הוא דוקא אבל חלה לא ובסיפא מת וה"ה חלה משום דאין אונס בגיטין. דסברא הוא דרבנן בכי הא מילתא תקוני מתקנינן משום צנועות ומשום פרוצות והני מתניתין למידק מיני' ודוקיא תני להו. ולא שיהא רבא מתקן כך מסברא דנפשי' עכ"ל. ועד"ז י"ל דכמ"כ במשנתינו דלא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני. י"ל דמשום הפקעת קדושין נגעו בה דה"נ יש סברא דרבנן בכי הא מילתא תקוני מתקנינן. דהכא גדול יותר מתקנת עגונות כיון דנשאת בהיתר איך בלא עדים יעשו בניה ממזרים כו' וגם איכא זילותא דבי דינא. ואעפ"כ מכיון שיש רג"ל שהדבר אמת שהרי הגט יוצא מיד האיש ושובר מיד האשה והיא האשה עצמה אומרת כן. ע"כ הוכרח לטעם דאפקעינהו רבנן לקדושין. ואין לומר מאחר שכ' הרשב"א דבכדי לא אפקעינהו רבנן לקדושין אלא היכא דאיכא ב ידא גיטא כדהכא. א"כ בשלומא התם היה בידה בתחלה גט כשר רק שאח"כ נתחדש בו פסול מחמת האונס. וא"כ בכה"ג הוא דאמרינן אפקעינהו. מה גם שסיים הרשב"א בשט"מ שם דה"נ לאו אפקעתיה גמורה אלא משום דאמדינן ליה לדעתיה דבעל דאסקא לדעתא לאונסיה. ומדבעיא ליה לאתנויי ולא אתני אחולי אחיל לאונסיה כו' עכ"ל. משא"כ הכא דהגט מתחלתו הי' פסול וחספא בעלמא שנכתב בו שינוי שמה. וכש"כ במשנתינו דכתב סופר גט לאיש כו' שלדברי האיש והאשה לא ניתן הגט לידה כלל ונצרך להפקעה גמורה בלי שום גט. אך זה אינו דהא כ' הרשב"א א"נ בע"א מעיד שמת בעלה כו' וכדלעיל. וה"נ הסברא דלא כל הימנו מן הראשון כו' לא גריעא מע"א ומעד מפי עד. וע"כ יש לסמוך בכה"ג על אפקעינהו כו'. מיהו ק"ל מהירושלמי פט"ו דיבמות סוף ה"ד אין ברי דהיא שריא לך אלא תהא יודע דבני דההוא גברא ממזירא קומי שמיא. ואמאי נימא אפקעינהו רבנן לקדושין מיניה והבנים כשרים וצריך לומר בתרי ותרי לא אפקעינהו. וק' כיון ע"פ [דין] היא שריא לו נימא אפקעינהו. ע"כ י"ל דלא אמרינן אפקעינהו אלא כשעשה מעשה שלא כהוגן. אך מדברי רש"י גבי עד א' אמרינן אפקעינהו לא משמע כן. וכ"ש בנד"ז דשינוי השם ממינקא למאינקא דאינו מוכרח שהגט חספא לגמרי מדאורייתא כדלעיל. א"כ מלבד הטעם דלא כל הימנו איכא בידא גיטא אף שאינו גט כשר ממש:

והנה בגיטין פרק השולח אהא דתנן התקין ר"ג הזקן שלא יהו עושין כן (לבטל הגט שלא בפני השליח והאשה) מפני תיקון העולם פליגי רבי ורשב"ג בברייתא שם דל"ג ע"א דלרבי אם עבר על התקנה וביטל הגט הוא בטל ורשב"ג ס"ל דבטלו אינו מבוטל דא"כ מה כח ב"ד יפה. ואע"פ שמדאורייתא אינו גט משום מה כח ב"ד יפה הפקיעו הקדושין וטעמיה דרבי הוא דמשום מה כח ב"ד יפה לא הפקיעו רק ממון ולא באיסור א"א. ע"ש דל"ד א' ברש"י ד"ה איסורא. ורב שמואל בר יהודה אמר ר' אבא ס"ל דהלכה כרשב"ג אמנם רבא אר"נ פסק כרבי. וכן קיי"ל לדינא. עכ"פ מזה מובן דרשב"ג ורבי לא קיבלו שהפקיעו קדושין בזה. אלא שמאחר דקיי"ל גבי ממון מה כח ב"ד יפה ס"ל לרשב"ג דיש להפקיע קדושין ג"כ מה"ט. וע"ז פליג רבי. וכיון שכן י"ל דדוקא התם דמדאורייתא ודאי בטל הגט הוא דפליג רבי. אבל הכא שאין זה אלא ספק. וגם הספק לא נמשך משני עדים כשרים המכחישים עדי' הראשוני' שהחזיקוהו בגרושה. רק מהמגרש והאשה. שהגט יוצא מיד האיש כו'. שפיר י"ל דלכ"ע אמרינן בזה א"כ מה כח ב"ד יפה. דאף שהתם לא הי' ב"ד בשעת הגרושין מ"מ מה שנשאת ע"פ עדי הגרושין חשוב חזקה גמורה ויש בזה משום תיקון העולם יותר מבשם. וכמו במשנה דשלהי נדרים שלא תהא אשה כו'. וכה"ג ממש פסק הראב"ן פרק האשה רבה דקכ"ה ע"ד לחלק בין הא דרבי ור"נ דודאי הגט בטל מדאורייתא הוא דלא אמרינן מה כח ב"ד יפה להפקיע הקדושין אבל היכא דהוי ספיקא כגון שנים אומרי' נתגרשה וניסת ושני' באו אחר שניסת ואמרו לא נתגרשה לא תצא אף לרב נחמן כו' הואיל ונפסק הדין ע"פ הראשוני' ונעשה מעשה על פיהם ה"ל זילותא דב"ד ומשום מה כח ב"ד יפה לא מפקינן. ואף דאנן לא קיי"ל כהראב"ן. י"ל היינו כשבאו שני עדי' ממש ואמרו לא נתגרשה. אבל כאן דליכא שני עדים כלל י"ל ודאי לא מפקינן דבכה"ג דאיכא סמך לדבר טובא להקל סמכו אהפקעת קידושין כנ"ל בשם הרשב"א. ולא שאני אומר כן מסברא ח"ו שיש להפקיע הקדושין בכה"ג כ"א אני אומר שי"ל דהיינו טעמא דר' אלעזר במתניתן דאמר לא כל הימנו מן הראשון כו'. גם בפרק חזקת דמ"ח ע"ב פליגי אמימר ומר בר רב אשי בענין תלויה וקדיש דס"ל לאמימר דהוו קדושין ומר בר רב אשי ס"ל נהי דמדינא הוו קדושין מ"מ חכמים ודאי הפקיעו הקדושין. הרי היכא דאיכא סמך וטעם חשוב ס"ל דהפקיעו הקדושין אף בלא גט כלל. א"כ במשנתינו הטעם דלא כל הימנו מן הראשון כו' הוא ודאי טעם חשוב והגון מאד רק משום שי"ל שאינו מספיק מצד עצמו ע"כ י"ל דבכה"ג משום הפקעת קדושין נגעו בה. וכ"ז אפילו בדין משנתינו שי"ל שלא היו הגרושין בב"ד כ"א בפני עדים אעפ"כ י"ל דשייך זילותא דב"ד כדמשמע בפ' חזקת דל"א ב' דאומר בטעמא דר' מנחם בר' יוסי דאם נשאת ואח"כ באו עדים לא תצא משום דחיישינן לזילותא דבי דינא והרי מיירי בנשאת ע"פ עדים וא"כ א"צ להיתר ב"ד כדאיתא במשנה פרק האשה רבה ואם נשאת שלא ברשות דהיינו בשני עדים שאז א"צ רשות ב"ד. וא"כ כמ"כ בהא דר"מ בר"י דנשאת ע"פ עדים הרי א"צ רשות ב"ד ואעפ"כ קורא לה בפ' חזקת זילותא דב"ד. מיהו הרשב"ם שם פי' דמיירי בנשאת ע"פ ב"ד וכ"כ בחידושי הרמב"ן הואיל ונשאת ממש וע"פ ב"ד כו'. אבל קשה מנ"ל זאת הא ר"מ בר"י לא קאמר אלא נשאת ואח"כ באו עדים. ומנ"ל דנשאת בהיתר ב"ד כיון דנשאת ע"פ שני עדים. אלא לכאורה נ' אפילו נשאת בלא ב"ד כיון שנשאת ע"פ שני עדים כיון שהיתר זה פשוט כ"כ שהתורה לא הצריכה כלל ליקח רשות מב"ד בזה. א"כ אדרבה איכא זילותא יותר אם מפקינן לה אח"כ וה"ל כזילותא דב"ד ממש. דמה לי זילותא דב"ד מה לי זילותא דהוראה המפורסמת שא"צ כלל רשות ב"ד:

[עוד מצאנו] נידון שינוי השם מדהחמיר כ"כ בת' לרמב"ן סי' קמ"ח בשינוי אות א' אף שהשינוי רק במ"נ דתצא מזה ומזה כו' אלמא ס"ל עצם השינוי פסול מדאו' להכי החמיר אף בפיסול דרבנן שבו דהיינו מ"נ וכשיטתי' גבי שינה שמו ושמה דמיירי בשני שמות כו'. אבל את"ל דעצם השינוי אינו מדאו' א"כ מנ"ל להחמיר כ"כ היכא שבמ"כ ליכא שום שינוי. וכ"מ ג"כ במהריב"ל ח"א רס"י כ"ט בטל וכו':