ה

וראי' לזה דבהדיא אמרינן בגמרא פ"ו דב"ב (דצ"ז ע"ב) ופלגא בשיתא פלגי מיא ולא כלום הוא כו'. הרי על יין שנמזג במים א' בששה לא כלום הוא לברך עליו בפה"ג אע"ג דבאיסורין כה"ג אסור עד ששים כו' וע' מזה בתוספות פ"ק דחולין (דכ"ה ע"ב) סד"ה המתמד. ולדברי הר"י בן מיגש א"ש דביין של איסור במים י"ל דודאי אסור כה"ג וכמש"ש לענין שמרים של תרומה. אבל לענין ברכה לא כלום הוא מטעם הנ"ל. ומ"מ בש"ע סי' ר"ב ססעי' י"א התיר בהדיא ועי' מ"א וט"ז שם שהקילו יותר ומ"מ נראה דשרש הטעם משום דה"ל כיין מזוג וע' בע"ז (ד"ל ע"א) לענין יי"נ יש דעות בגמ' ולחד מ"ד מזוג אין בו משום יי"נ ולחד מ"ד מזוג ולא מזוג יש בו משום יי"נ. ואע"ג דקי"ל דמזוג יש בו משום יי"נ זהו (משום) [ע"ד] פירוקא לסכנתא. ומיהו לענין בפה"ג משמע ודאי בגמ' רפ"ח דשבת דיין מזוג אפילו על חד תלתא מברך עליו בפה"ג. ועי' בגמרא בברכות פ"ז (ד"נ ע"ב) יין עד שלא נתן לתוכו מים אין מברכין עליו בפה"ג אלא בורא פרי העץ כו'. מיהו ביין השרוני דרפי בעי רק על חד תרין. וגם התוס' הכריחו מאל יחסר המזג דזהו רק מזיגה דרבא אבל כל העולם אין נותן מים כ"כ. וכ"כ רש"י ס"פ הזהב (ד"ס ע"א) גבי מזגא דידי מידע ידיעא והתוס' שם דמוזגי' רק על חד תרין. וע' מזה ג"כ בחידושי הרמב"ן פ"ו דב"ב דף צ"ו ע"ב ועיין ב"י בא"ח סי' ר"ד שהרר"י ס"פ כיצד מברכין כתב שבמקום שאין היינות חזקים אפילו רמא תלתא ואתא ארבע לא דיינינן ליה חמרא ולא מברכין עליו בפה"ג עכ"ל. ואפ"ל ראיה לדבריו מהא דיין השרוני. וא"כ מי צמוקים לא עדיף מיין השרוני וצריך שיהי' המזיגה נגד סחיטת מיץ הצמוקים רק על חד תרין. ולכן צריך שיהי' ג' פונט צמוקים. כי המיץ מהצמוקים מכל פונט יהי' ודאי רק רביעי הפונט ואפשר פחות. לכן מג' פונט יהי' רק ערך ג' רביעי ליט' או ב' שלישי ליט'. וכשיהיו המים בכפליים יהי' ערך שני ליט' וזהו משקל (בוטל) [שטאף] יי"ג. ועוד דהנה במשמרת הבית בית חמישי שער שלישי בדף ק"מ ע"א כ' וז"ל. ומה זו ראיה דאפילו תאמר שאינו ראוי לכוס ש"ב ואפילו אין מברכין עליו בפה"ג. כיון דיש בו מראה יין וטעם יין גמור והעובדי כוכבים מנסכין ואפילו מזוג כו' אינו בדין שנקל עליו לשתות עם העובד כוכבים בכוס אחד עכ"ל. הנה משמע שי"ל כשמזוג יותר מן על חד תלת אין מברכין עליו בפה"ג וכ"נ דעת הרא"ה בבד"ה שם. א"כ לפ"ז י"ל ביין צמוקים י"ל ג"כ כן עכ"פ ואפשר ג"כ דינו כיין השרוני וכנ"ל. אלא שיש לצדד משום דעדיף טובא משאר מזוג כי ע"י התסיסה שתוסס היין צמוקים ג' ימים מעל"ע נשתנו המים לעלויי' וקנו בעצמם ביותר טעם היין. יותר משאר יין מזוג במים. וכמ"ש מהרי"ט בתשו' בתחלת ח"א סי' ב' בשם ה"ר דוראן כי המים ששרו בהם הצמוקים נשתנו מברייתן אח"כ כמו המים של גשמים שנשתנו בתוך הענבים עכ"ל ונהי דהח"צ חלק ע"ז בטוב טעם. מ"מ כל שיש מקילים גם בשאר יין מזוג במים בשיעור זה. אף שי"ח ע"ז י"ל יכריע סברת הר"ר דוראן והמבי"ט ומהרי"ט להורות כהמקילים. ואפשר לדמותו לדין העושה עיסה מן החטים ומן האורז לדברי הה"מ פ"ו מהל' חמץ דין ה' שכתב בשם הרמב"ן שאפילו אין שם כזית בכא"פ יוצא בה לפי שמדין גרירה הוא שהחטים גוררים את האורז וזהו שהזכירו חטים ואורז בדוקא וכן מבואר בירושלמי עכ"ל הובא ב"י סי' תנ"ג. א"כ כמ"כ י"ל על ענין מלאכת יין הצמוקים שע"י תסיסה שתוסס היין נגררו המים אחר מיץ הצמוקים ולכן אם יש בו טעם יין ממש חשוב יין לענין בפה"ג ועדיף משאר יין מזוג במים דלא שייך בהו ענין גרירה. אלא שגם שם הרי חולק ע"ז הראב"ד שם והסכים עמו הרשב"א ועוד הא גבי תמד שנותנין מים על החרצנים ותוסס ונעשה יין כמ"ש רש"י ספ"ק דחולין (דכ"ה ע"ב) וזהו ענין ההפרש בין עד שלא החמיץ דהיינו קודם התסיסה ובין משהחמיץ שהוא אחר התסיסה ואעפ"כ קי"ל דבדליכא יין חלק א' מארבעה לאו כלום הוא לכ"ע וה"ז ממש דוגמת יין הנעשה מצמוקים הרי דאע"פ שתוסס דינו כשאר יין מזוג. והנה בשיעור חד בתלת ודאי יש להקל. דע"ז אין חולק אלא שאפשר אפילו במזוג יותר כל שיש בו טעם יין ומראה יין דהנה בחידושי הרמב"ן פרק אין מעמידין ד"ל בד"ה הלכתא יין מזוג יש בו משום יי"נ כ' ב' סברות בזה הא' דהאי מזוג דקפסיק רבא שיש בו משום יי"נ דוקא כגון דהוי על חד תלת מייא אבל אי אית ביה טפי מהאי שיעורא אין בו משום יי"נ שאין זה יין כדאמרינן פרק המוכר פירות כו' רבא לטעמיה כו' אלמא אי אית ביה טפי מעל חד תלת מיא מיא הוא הלכך אין בו משום יי"נ ואע"פ שיש בו טעם יין דהתם כשיש בהם טעם יין עסקינן כדאמרינן התם. וכשיש בהן מראה יין נמי עסקינן דסתמא דמילתא הכי הוא. וה"נ מוכח בפרק השוחט. הסברא הב' כ' ואפשר דהיכא דאית ביה טעם ומראה יין ביין עצמו לעולם יש בו משום יי"נ אבל בשמרים לא דההוא טעמא קיוהא בעלמא הוא כדמפורש התם. מה שאין לומר כן ביין עצמו שאע"פ שיש בו יותר מעל חד תלתא מיא כיון שיש בו טעם ומראה יין בודאי יין הוא כו'. ובסוף דבריו משמע דהיכא דאין מברכין עליו בפה"ג אין בו משום יי"נ וז"ל וכיון שאין מברכין עליו בפה"ג אין להחמיר יותר בנגיעת העובד כוכבים דגזירה דרבנן הוא וכל דלא מיקרי יין לא גזרו ביה רבנן עכ"ל. א"כ לפ"ז כיון דס"ל שביין עצמו אע"פ שיש בו יותר מעל חד תלת מיא כיון שיש בו טעם ומראה יין יש בו משום יי"נ כמ"כ מברכין עליו בפה"ג. ודעת המגיד פכ"ט מהל' שבת דין ט"ו נראה כסברא הב' של הרמב"ן. וכ"ד הר"ן והרא"ש שהביא הכ"מ פי"א מהל' איסורי מאכלות דין ט' גבי אבל יין מזוג. וע"ש בלח"מ שהקשה קושיא נכונה על זה ור"י בן מיגש דלעיל סעיף ה' נ' דס"ל כסברא הראשונה של הרמב"ן. וכ"ד הבד"ה דק"מ דלעיל. וגם המה"ב מחלק בין ברכה ובין ניסוך דלא כהרמב"ן כמש"ל. אלא שי"ל דכיון דביין צמוקים נוסף ע"ז סברת הר"ר דוראן והמבי"ט ומהרי"ט. לכן אפשר לסמוך בזה על סברא הב' דהרמב"ן. באופן אם שותים אותו במקום יין בכה"ג כמ"ש מהרי"ל בתשו' סי' קמ"ב הובאה במג"א סי' ר"ד ס"ק מ"ז:

קיצור. ראיה להר"י בן מיגש. מהא דפלגא בשיתא פלגי שהתוס' נדחקו בזה. ובשו"ע סי' ר"ב סי"א ס"ל דהוה כיין מזוג. דעל חד יין תלת מיא ודאי מברכין עליו בפה"ג. ואפ"ל צמוקים חשיבי כיין השרוני דמזגין חד על תרי מיא. וביותר מחד תלת מיא ועכ"ז טעמו ומראהו יין יש ב' דעות לענין יי"נ. ומשמע מהרמב"ן דכמ"כ לענין ברכת בפה"ג. ומהמ"ה משמע די"ל שאף להמחמיר ביי"נ עכ"ז י"ל שאין מברכין עליו בפה"ג. אלא בצמוקים י"ל דעדיף משאר מזוג מצד סברת מהרי"ט בשם ה"ר דוראן שהוא התשב"ץ. לכן אפשר לסמוך בזה על המקילין. באופן אם שותים אותו במקום יין בכה"ג כמ"ש בתשו' מהרי"ל דלקמן: