ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת הפירות רב דיני פירות האילן ובו כ"ד סעיפים:יב

יב

יב וכל זה לצאת ידי ספק ברכה ראשונה אבל אם יש ספק בברכה אחרונה כגון מי שריית או בישול תאנים או שאר פירות של שבעת המינים שברכה אחרונה שלהם היא ברכה אחת מעין ג' וכששותה המרק לבדו יש להסתפק אם מברך מעין ג' או בורא נפשות רבות לכן כל ירא שמים לא ישתה כשיעור אלא בתוך הסעודה או יאכל פרי מז' מינים וגם ישתה מים כדי שיצטרך לברך ברכה אחת מעין ג' וגם בורא נפשות רבות^קיז.

אפילו במי שריית צמוקים יעשה כן אם שראן על דעת לאכלן עם מימיהם^קיח שאז תורת מרק על מימיהם ולא תורת יין אבל אם שראן שלא על דעת לאכלן כלל אלא לשתות מימיהם לבד תורת יין עליהם^קיט אף על פי שלא משך אותו עדיין מן הצמוקים ומברך עליו בורא פרי הגפן^קכ על דרך שיתבאר בסימן ער"ב^קכא.

וכן בשאר פירות אם שראם או בשלם לשתות מימיהם לבד אין שם מרק עליהם אלא שם משקה ולדברי הכל מברך עליהם שהכל נהיה בדברו ובורא נפשות רבות^קכב ולכן מברכין על שכר תמרים שהכל נהיה בדברו ולא בורא פרי העץ^קכג וכן על מים מבושלים עם עלים שקורין (טיי"א) אין מברכין עליהם בורא פרי האדמה מטעם זה אלא שהכל נהיה בדברו^קכד.

וכן מרק של כל מעשה קדרה מחמשת המינין (בין שהגרעינים שלימים^קכה רק שאינם עומדים בעינם שנתבשלו כל כך עד שנתמעכו וברכתם בורא מיני מזונות בין שנחלקו במכתשת לשנים או לשלשה ויותר בין תבשיל מקמח של חמשת המינים) אין המרק נחשב כתבשיל לברך עליו בורא מיני מזונות אם בא לשתותו בפני עצמו^קכו אלא א"כ בשלו בשביל לאכול התבשיל שאז הוא בטל לגבי התבשיל^קכז אבל אם עיקר הבישול בשביל המרק לבדו כמו שמבשלים שעורים לחולה לשתות המרק לרפואה^קכח וכן מקמח עושים לפעמים מעט לביבות ומשימים ג"כ מעט קמח לתוך המרק ועיקר הכוונה על שתיית המרק ולא על אכילת הלביבות מברכין עליו שהכל נהיה בדברו שאינו בטל לגבי התבשיל ושם משקה עליו^קכט ומטעם זה מברכין על שכר שעורים שהכל נהיה בדברו ולא בורא מיני מזונות^קל כמו שיתבאר בסימן ר"ד^קלא.

ואפילו אם אוכל ג"כ התבשיל עם המרק^קלב אין המרק נפטר בברכת התבשיל שאיננו טפל אליו כלל כיון שעיקר הבישול בשביל המרק^קלג ומכל מקום כדי לעשות על צד היותר טוב ראוי לברך שהכל נהיה בדברו תחלה על המרק ולשתות ממנו בפני עצמו מעט ואח"כ מברך על התבשיל^קלד בורא מיני מזונות שגם התבשיל אינו נעשה טפל אל המרק אע"פ שעיקר הבישול בשבילו לפי שמין דגן הוא חשוב ואינו נעשה טפל להפסיד ברכתו כל שבא ליתן טעם בקדירה^קלה כמ"ש בסי' ר"ח^קלו.

(אבל תבשיל ממין דגן^קלז שהגרעינים עומדים בעינם שברכתו בורא פרי האדמה^קלח הרי המרק כמרק של שאר פירות שאפילו עיקר הבישול בשביל אכילת הפירות אין מברכין על המרק אלא שהכל נהיה בדברו^קלט לסברא הראשונה^קמ הואיל ואין דרך אכילתם ע"י בישול ואף חמשת מיני דגן אין דרך אכילתם ע"י בישול כשהם שלמים ועומדים בעינם אלא לעשות מהם פת או תבשיל לאחר שנכתשו או נטחנו שמפני זה אין מברכין עליהם בורא מיני מזונות אלא לאחר שנכתשו או נטחנו שהוא דרך אכילתם כמ"ש בסי' ר"ח^קמא מפני חשיבותם^קמב.

אבל מיני קטניות שדרך אכילתם ע"י בישול גם בעודם שלמים ועומדים בעינם מברכים על המרק בורא פרי האדמה לדברי הכל אף על פי שדרך לאכלם ג"כ חיים^קמג.

והוא שאין עיקר הבישול בשביל המרק לבדו אבל אם עיקר הבישול בשביל המרק בין במיני קטניות בין במיני דגן מברכין עליו שהכל אף אם אוכל ג"כ התבשיל עמו ואין המרק טפל אליו כלל ואינו נפטר בברכתו אלא לעשות על צד היותר טוב ראוי לברך תחלה על המרק ולשתות ממנו מעט בפני עצמו ואח"כ יברך על התבשיל אם הוא מין דגן^קמד אבל אם הוא ממיני קטניות לא יברך עליו כלל מפני שהוא טפל אל המרק ונפטר בברכתו כיון שעיקר הבישול בשבילו וכן בפירות שעיקר בישולם לצורך המרק^קמה.

אבל מיני ירקות אף אם נתבשלו לצורך המרק כגון לשתותם לרפואה מברך עליהם ברכת הירקות כיון שכל העולם מבשלים אותם לאכילה ואז המרק בטל לגבי תבשיל לא נשתנית ברכת המרק בשביל זה שבשלם לצורך מימיהם^קמו.

(כי בטלה דעתו אצל כל אדם ואינו דומה למרק של שעורים שמבשלים לחולה שאין לומר בהם כל כך בטלה דעתו אצל כל אדם שמבשלים לאכילה והמרק בטל לגבי התבשיל שהרי הרבה בני אדם עושים דייסא משעורים שהיא בלא מרק כלל^קמז והרבה אין מבשלים אותו כלל אלא עושים ממנו פת וכן מיני קטניות הרבה עושים מהם כעין דייסא בלא רוטב כלל והרבה עושים מהם פת^קמח והרבה אוכלים חיים^קמט וכן פירות שדרכם להאכל חיים וגם היבשים שאין דרכן להאכל חיים^קנ הרבה שורין אותם לצורך מימיהם כמו שרגילים באגסים יבשים ובצימוקי ענבים^קנא לפיכך מברכין עליהם שהכל לדברי הכל^קנב).

ומיני זרעים שאינם נאכלים לאחר בישולם אלא שולקין אותם לצורך מימיהם כגון השבת (שקורין עני"ש^קנג) וכיוצא בו זהו פריים^קנד שלא יצאו מתורת אוכל לגמרי כמ"ש למעלה^קנה ואפילו אם נתן לתוכן שמן להכשירם וליתן בהם טעם בטל ברוב^קנו.

ואם עיקר הבישול הוא רק בשביל התבשיל ולא כדי לשתות או לאכול המרק עם התבשיל כלל כמו שרגילים לעשות במיני עיסה שמבשלים אותם קודם הטיגון שלא לאכול המרק כלל אין מברכין עליו אלא שהכל נהיה בדברו אם בא לשתותו בפני עצמו לפי סברא הראשונה^קנז שאין מברכין על מרק של ירקות כברכת הירקות עצמן אלא משום שדרך אכילתם הוא עם הירק לפיכך נחשב פרי כמותם והוא הדין כאן אין המרק נחשב מזון כהתבשיל אלא א"כ דרכו להאכל עמו ולכך נתבשל^קנח אבל לסברא אחרונה נהפוך הוא כיון שעיקר בישול המרק בשביל התבשיל והתבשיל נתן בו טעם נחשב כמותו שנעשה טפל אליו^קנט.

וכן מי שריית פירות שנכבשו בהם להתקיים^קס אין מברכין עליהם אלא שהכל נהיה בדברו^קסא לפי סברא הראשונה אף על פי שנכנס טעם הפרי במים הואיל ולא נכבשו בהם כדי שיתנו בהם טעם ולא היתה הכוונה כלל על המים שיהיו מוכשרים ומוטעמים ביותר בטעם הפרי שיכנס בהם כמו שהכוונה היא בבישול ירקות^קסב גם על המים שיהיו מוטעמים בטעם הירק שלכך נחשבים כמותם הואיל ונתבשלו גם לצורך עצמן ולא לצורך הירקות לבד אבל לסברא האחרונה נהפוך הוא^קסג:

הערות

קיז. שו"ע סי"א. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"י הי"ג. סדר ברה"נ פ"ז הי"ג.
קיח. ועתה בא לשתותן בפ"ע, כדלעיל סי"ב. וראה באור הלכה סי"א ד"ה פרי.
קיט. מ"א ס"ק כז. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"י הי"ד. סדר ברה"נ פ"ז הי"ד.
קכ. ט"ז ס"ק י. מ"א שם.
קכא. סעיף ז, דהיינו כשיש בהם לחלוחית, משא"כ כשאין בהם לחלוחית, ברכת מי שרייתן שהכל, כדלקמן בהמשך הסעיף שם.
קכב. רבינו יונה ברכות לט, א ד"ה ומיא. מרדכי ברכות רמז קכה. מ"א סי' רה ס"ק ו. וכ"ה בלוח ובסדר ברה"נ שם. וראה גם לקמן סי' רד סי"ב. ושאני זיתים וענבים שיש לנו לימוד מהתורה דמשקין היוצאין מהן כמותן ונקראים פרי (חי' צמח צדק ח, ב).
קכג. כדלקמן סי' רד ס"ד וש"נ.
קכד. שו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' מ. שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ה. הובאו בבאר היטב ס"ק יט. ובלוח ברה"נ ובסדר ברה"נ שם: או על מי שריית תותים ותפוחים (שקורין עפי"ל קוואס או יאגיד"ס קוואס) שהכל נהיה בדברו (וכן על שתיית הקאוו"י [קפה]). ועי' חי' צמח צדק ח, רע"א וסע"ד ובפס"ד ז, ב - טעם החילוק בין זה לדין השבת דלקמן, ודיעות הסוברים שברכת הטה והקפה בפה"א. ונהגו שהכל. ואם בירך בפה"א יצא. וראה גם חי' צמח צדק קצח, ב.
קכה. נתבארו דיניהם בלוח ברה"נ פ"א ה"ז. סדר ברה"נ פ"א ה"ח.
קכו. מ"א שם.
קכז. לדברי הכל, כיון שדרך אכילתם ע"י בישול לאחר שנכתשו או נטחנו, וכדלקמן בסמוך. ועי' חי' צמח צדק ח, ב.
קכח. שו"ת הרא"ש כלל ד סי טו. טור ושו"ע סי' רד ס"א. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"י הט"ו. סדר ברה"נ פ"ז הט"ו. ובלוח ברה"נ שם: או כמו ששותין מים מבושלין עם מין דגן קלוי שקורין יאריצע.
קכט. מ"א שם.
קל. ב"ב צו, ב. תוס' ר' יהודה לח, א ד"ה האי דובשא. שו"ת הרא"ש שם. טור ושו"ע שם.
קלא. סעיף ד.
קלב. וכ"ה בלוח ובסדר ברה"נ שם, ושם: כמו שעושין תבשיל משעורים או שבולת שועל שקורין גרי"ץ ונותנים מים הרבה שאין ראוי רק לשורפו [לגמוע את המרק] (שקורין זו"פ).
קלג. ואין הלביבות שהן מיני דגן נחשבים עיקר לפטור המרק שאוכלם יחד, מטעם שיתבאר לקמן סי"ג וש"נ. משא"כ אם נתבשלו כדי לאכלם יחד, כדלקמן שם.
קלד. הגהת מהרי"ל: עי' מ"א סי' רה סוף ס"ק ו [שנדפס בכמה דפוסים: על הלביבות תחלה ואח"כ על המים] ואם בדוקא כתב כן הרי הוא סותר דעת עצמו למ"ש בסי' ריא ס"ק ב [שיקדים את החביב אצלו, דהיינו המרק שבשבילו נתבשל] ולפי מ"ש הט"ז שם והכי קיי"ל עי' בסידור פשיטא שצריך להקדים ברכת המרק כמ"ש כיון שעיקר הבישול בשבילו ודאי כך הוא חפץ. וכתב ע"ז בשו"ת צמח צדק סי' קטז: במ"א דפוס אמשטרדם כתב להדיא דמברך על המים תחלה ואח"כ על הלביבות כמ"ש רבינו. ולפני אחיו הי' הנוסח במ"א להיפך כמו שיש במקצת דפוסים, ולכן הוצרך לדחוק. כן אמר לי בעצמו. אמנם באמת מה שכיון ליתן טעם על קדימת ברכת שנ"ב על המרק עפ"י הט"ז ס"ק א דחביב מכריע, זה אינו שייך לנ"ד כלל, דלכ"ע פה"א ופה"ע וכש"כ במכל מקום קודמין לשהכל, אפילו אם מין שהכל חביב עליו, כמ"ש המ"א שם ס"ק ג. וגמרא מפורשת היא לט ע"א ומלגלג סבר כו'. וכ"ה בסדור פ"י ה"ז. וכ"ה דעת הט"ז ג"כ, עיי"ש סק"ב. אכן מה שיש ליתן טעם לקדימת שהכל הוא משום דלא ברירא לי' כ"כ אולי יפטור ברכת במכל מקום את המים, כי אולי דמי למי שלקות. ולכן טוב לברך תחלה שהכל לצאת מכל הספיקות.
קלה. וכ"ה בלוח ובסדר ברה"נ שם.
קלו. סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, ועי' סדר ברה"נ פ"ג ה"ב.
קלז. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"י הט"ז. סדר ברה"נ פ"ז הט"ז.
קלח. כמבואר בלוח ברה"נ פ"א ה"ז. סדר ברה"נ פ"א ה"ח. ושם, שנכון לחוש להסוברים שברכתו בורא מיני מזונות.
קלט. עי' מ"א סי' רח ס"ק ז דלא כתב כן שמברכין שהכל על המרק אלא בזופא כו' שהבישול בשביל המרק , והיינו להרא"ש ( סברא האחרונה) שכשהבישול בשביל התבשיל מברכים בפה"א על המרק , אבל להרשב"א (סברא הראשונה) ע"כ צריך לומר כמו שנתבאר שגם כשהבישול בשביל התבשיל מברכים על המרק שהכל , דזיל בתר טעמא ודו"ק.
קמ. שבסעיף יא.
קמא. סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, ועי' סדר ברה"נ פ"א ה"ח.
קמב. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"י הט"ז. סדר ברה"נ פ"ז הט"ז.
קמג. מ"א סי' רה ס"ק ו. וכ"ה בלוח ובסדר ברה"נ שם.
קמד. עי' מ"א שם. ועי' במה שנתבאר לעיל, וכ"ה כאן כשהגרעינים בעינם וברכת התבשיל בורא פרי האדמה, שלדעת המ"א (סי' רח ס"ק ז) מין דגן חשוב ואינו נעשה טפל להפסיד ברכתו, ואבן העוזר שם חולק עליו. וראה באור סדר ברה"נ ע' 225.
קמה. וכ"ה בלוח ובסדר ברה"נ שם.
קמו. רא"ש בתשו' כלל ד סי' טו. הובא במ"א שם. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"י הי"ז. סדר ברה"נ פ"ז הי"ז.
קמז. דיניה מבוארים בלוח ברה"נ פ"א ה"ז. סדר ברה"נ פ"א ה"ח.
קמח. דיניהם מבוארים לקמן סי"ז.
קמט. דיניה מבוארים לקמן סי' רה ס"א.
קנ. כדלעיל סי"א.
קנא. שאין בהם לחלוחית, משא"כ כשיש בהם לחלוחית, ברכת מי שרייתם בורא פרי הגפן, כדלעיל בתחלת הסעיף וש"נ.
קנב. וכ"ה בלוח ובסדר ברה"נ שם.
קנג. ראה שו"ע סי' רד ס"א.
קנד. גמרא לט , א. פסקי ריא"ז ברכות פ"ו הלכה א אות טז. שלטי הגבורים ברכות פ"ו (כז, ב) אות ב. מ"א סי' רה ס"ק יד. ועי' חי' צמח צדק ח, רע"א וסע"ד, דמיירי שהשבת נותן טעם במרק העומד לאכילה, משא"כ בטיי"א דלעיל. וראה גם פס"ד צמח צדק ז, ב. ואם אכלם בפ"ע או טגנם, עי' לקמן סי' רד ס"ד. סי' רה ס"א.
קנה. בסעיף יא.
קנו. כדלעיל ס"י וש"נ.
קנז. דלעיל סי"א.
קנח. פסקי ריא"ז ברכות פ"ו הלכה א אות טז. שלטי הגבורים שם. מ"א סי' רה ס"ק ו.
קנט. מ"א שם, לדעת הרא"ש בתשו' שם, שכתב "דהנך עיקר בישולם בשביל הירקות", וכדלעיל סי"א.
קס. וכ"ה בלוח ברה"נ פ"י הי"ח. סדר ברה"נ פ"ז הי"ח. ושם: כגון אוגרקי"ס [מלפפונים] או כרוב שקורין קרוי"ט.
קסא. ט"ז ס"ק י.
קסב. בלוח ברה"נ שם: או בשריית תרדין שקורין בורקי"ס [סלק].
קסג. משמעות הרא"ש בתשו' שם. בלוח ובסדר ברה"נ שם: כיון שעיקר שרייתם הוא בשביל הפירות מברכין עליהם כברכת הפרי ששורה בו.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.

שולחן ערוך ד מאותו ספר ב"ב צו, ב
שולחן ערוך ו מאותו ספר ב"ב צו, א
שולחן ערוך י מאותו ספר ב"ב צו, ב
שולחן ערוך יא מאותו ספר ב"ב צו, ב
שולחן ערוך ג מאותו ספר ב"ב צו, א
שו"ת ה ב"ב דף צ"ו ע"ב
שוע"ר עם ביאור דברי שלום תמב דין ביעור תערובת חמץ קודם הפסח בבא בתרא דף צ"ו ע"ב
שוע"ר עם ביאור דברי שלום תסב דין מי פירות אם מחמיצין ב"ב צו, ב
שוע"ר עם ביאור דברי שלום ערב על איזה יין מקדשין ב"ב צו, א