(טז)
(טז) מכל מקום לענין כו'. כןתרלט כתב הב"יתרמ. ועיין תשובת מהר"ם פדואה סי' י' אכן ראוי להמורה כו'תרמא ואם כן חיתה כו'תרמב, מבואר שם דסבירא ליה מסברא שכל השיעורין שנתנו חכמים ד' לילות או לילה אחת כולן במרגשת צער וכאב, דאם לא כן בידוע שחיתה המכה. ונהפוך הוא ממה שכתב המשאת בנימין סי' מ"ז שכל השיעורין הם באינה מרגשת דוקא. ודבריותרמג צריך עיון גדול, דאם כן אמאי מחמרינן האידנא במרגשת דבועל בעילת מצוה ופורשתרמד, מטעמא דכתב הרא"שתרמה דנותנים עליה דין בוגרת שראתה בבית אביהתרמו, וכן ממה שכתב בתשובת רשב"אתרמז שהביא בית יוסף בסי' קצ"גתרמח שלא הקילו אלא במכה ולא בבתולים לפי שהוא איסור שעהתרמט, מבואר מדבריו בהדיא דאף דומיא דמכה שהיא מרגשת צער וכאב אפילו הכי החמירו בבתולים אפילו יותר מדין השנוי במשנהתרנ, וכל שכן בדין השנוי במשנהתרנא שהחמירו בו אפילו במרגשת. אלא על כרחך צריך לומר שיש חילוק בין טומאת הדם עצמותרנב ובין להחזיקה ברואה מחמת תשמישתרנג כמו שכתב הב"יתרנד.
וגם מה שכתב המשאת בנימין שם דשיעורי המשנה הם מן התורהתרנה, צריך עיון גדול, דכל הני שיעורי היכא רמיזא באורייתא. ולומר שהם הלכה למשה מסיני גם כן דוחק גדול, שהרי לא נמנו בכלל הדברים שהם הלכה למשה מסיניתרנו. ועוד שנחלקו בית שמאי ובית הללתרנז ובהלכה למשה מסיני אין בה מחלוקת לפי דעת הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשניותתרנח. ועוד שאם כן לא עשו חכמים כלל סייג לדבריהם בענין זה ומאי שנא מכל התורה כו', כדאמרי בית הלל לבית שמאי בריש פרק קמאתרנט, ואמאי לא קאמרי להו נמי הכא. אלא ודאי האמת יורה דרכו שכל שיעורי המשנה הם מדברי סופרים לעשות סייג לתורה, ומדאורייתא בכולן עד שתחיה המכהתרס, וכמו שכתבו הרשב"א והרא"ש שאין לך מכה גדולה מזו, אלא דרבנן החמירו משום שבעילת מצוה לכל מסורהתרסא כמו שכתב הרא"ש, או משום שהוא איסור שעה כמו שכתב הרשב"א.
וגם מה שכתב המשאת בנימין בכוונת הרשב"אתרסב הוא פלא גדול:
הערות
- תרלט. לכללות הקונטרס אחרון, ראה מ"מ וציונים. קו"א עם ביאור מדרכי הקונטרס. שו"ע הל' נדה עם ביאור קו"א.
- תרמ. סוף הסי' ד"ה הבועל.
- תרמא. לדרוש אותה ע"פ נשים אולי אין לה צער כלל והיא כשאר כל הנשים.
- תרמב. המכה ואז אין לתלות עוד בבתולים.
- תרמג. של משאת בנימין.
- תרמד. כמבואר בטור ושו"ע סי' קצג.
- תרמה. פ"י סי' א (כיון שאין כל אדם בקי בהלכות בין תינוקת קטנה לנערה או בוגרת).
- תרמו. שאין לה אלה בעילת מצוה (כדברי רב סד, ב), והרי לדעת המשאת בנימין, כל זמן שהיא מרגשת צער מתירים גם לבוגרת.
- תרמז. ח"ז סי' קסא.
- תרמח. ד"ה הכונס.
- תרמט. משא"כ במכה שאתה אוסרה איסור עולם. וכ"ה ברא"ש פ"י סי' ג.
- תרנ. כחכמי התלמוד שבועל בעילת מצוה ופורש.
- תרנא. סד, ב (שנותנים שיעורים לסוגי הבתולות).
- תרנב. שלענין זה החמירו חכמים אף במרגשת צער, כיון שהוא איסור שעה.
- תרנג. שלענין זה הקילו כל זמן שמרגשת צער.
- תרנד. סוף הסי' סוד"ה הבועל.
- תרנה. ולכן לדעתו אין להקל יותר מהשיעורים שבמשנה לענין שלא להחזיקה רואה מחמת תשמיש.
- תרנו. ראה רמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות.
- תרנז. במשנה שם.
- תרנח. ראה גם רמב"ם הל' ממרים פ"א ה"ג. כללי הפוסקים וההוראה כלל פב.
- תרנט. דעבדינן סייג (נדה ג, ב).
- תרס. וכ"ה לעיל בקו"א ס"ק ה (ד"ה ועיין רש"י). וראה שו"ת צ"צ סי' קנד אות ב ואילך.
- תרסא. ואין בקיאין בהל' בין תינוקת קטנה לנערה או בוגרת.
- תרסב. דמיירי רק לענין בועל בעילת מצוה ופורש.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 5 עמודים.