ז

הערות

1. לז. רא"ש פ"ב ס"י. מ"א ס"ק א.
2. לח. משא"כ כשנתן את המשכון למלוה ואמר מעכשיו שוב אין האחריות מן הסתם על הלוה, כדלעיל ס"ב ולקמן ס"י. וכן כשהקנה לו את המשכון, כדלקמן ס"ט. וראה לעיל סי' רמו קו"א ס"ק ג (ד"ה מיהו), שיש עוד נפקא מינה להלכה מזה שלא היה החמץ של הנכרי מעולם. וראה תהלה לדוד ח"ג סי' לג.
3. לט. כדלעיל ריש ס"ב; אלא ששם מיירי שהרהינו וקנה הנכרי במשיכה (כמבואר במלחמות ט, סע"ב ולקמן קו"א ס"ק ד), וכאן שלא הרהינו לא קנה אלא בקנין המעות שהלוה לו, שאינו מועיל בנכרי (כדלקמן סי"ב וקו"א ס"ק ד) אלא בדיעבד (כדלקמן סי' תמח ס"ח). וראה שו"ת שארית יהודה או"ח סי' ז. פס"ד צמח צדק (יח, ג; יט, א-ב). קובץ יגדיל תורה (נ.י.) נג ע' רלד.
4. מ. ח"י ס"ק ב.
5. מא. ראה מ"מ וציונים.
6. מב. רא"ש שם. מ"א שם. וראה לעיל סי' רמו קו"א ס"ק ג (ד"ה מיהו), שמ"ש רבא (יבמות סו, ב) דבלא הרהינו חייב הישראל מטעם שהחמץ מוציא מידי שעבוד כיון דמחוסר גוביינא (אפילו כשאין האחריות על הישראל), מיירי התם שלא אמר מעכשיו. וראה שארית יהודה כא, ד ואילך.
7. מג. ראה שו"ע חו"מ סי' קיז ס"א (בדין אפותיקי) וס"ב (שכ"ה גם במשכון), שתלוי אם התנה בפירוש לא יהא לך פרעון אלא מזו.
8. מד. מ"א ס"ק ג ד"ה ואם. וראה קובץ יגדיל תורה (נ.י.) נג ע' רלד.
9. מה. סוף ס"ד.