נט

מחופתו של חבירו כו' כי כל ההשתלשלו' באה בבחי' הצמצום הנק' קו המדה וכמ"ש מי מדד בשעלו מי³⁶ם כו' וכידוע שהוא בחי' הקוה"ח שנמשך מעצמות אא"ס אחר הצמצום אבל בזמן יצי"מ הרי נגלה עליהם מבחי' מל' דא"ס שלפני הצמצום הראשון הנק' מלך מלכי המלכי' כנ"ל אזי ממילא יצאו כל העולמות מבחי' המיצר והגבול דקו המדה הנ"ל בהגלות נגלות עליהם אור עצמות א"ס שלמעלה מכל ההשתלשלות וד"ל.

ב) ומ"ש שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה כו' הנה הבצק הזה הוא אשר הוציאוהו ממצרים אחר חצות ואפוהו בדרך כנ"ל והוא אשר לא הספיק להחמיץ עד שנגלה עליהם כו' אבל מצה הראשונה שאכלו קודם חצות עם הפסח כנ"ל לא אמרו בו שלא הספיק להחמיץ כו' אלא שהי' נשמר מן החימוץ בידי אדם כמ"ש ושמרתם את המצות כנ"ל. והענין הוא כי הנה כדי שיוכלו לקבל בחי' גילוי גדול זה דמל' דא"ס שלפני ההשתלשלות הוצרכו שיאכלו מצה שנשמרת מכל חימוץ כי ענין המצה³⁷ נק' בזוהר מיכלא דמהימנותא פי' ע"י המצה נמשך בהם בחי' הדעת וההכרה באא"ס עצמו כמ"ש דע³⁸ את אלקי אביך כו' וידעת³⁹ היום כו' כמו התינוק⁴⁰ שאינו יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן דוקא והוא לפי שבחי' הדעת וההכרה הזאת להכיר את אביו עד שיודע לקרותו אבא כמו ידע⁴¹ שור קונהו כו' תלוי בטעם דגן דוקא להיות שהלחם הוא בבחי' חכ' שהרי עד שלא טעם לחם אלא יונק חלב משדי אמו עדיין אין בו דעת להכיר את אביו לקרותו אבא ומשטעם לחם יודע לקרותו כו' א"כ הרי נראה בחוש שע"י טעם דגן יתהווה בתינוק בחי' הדעת וכך ע"י המצה מתהווה בנה"א בחי' הדעת וההכרה באור א"ס (רק שעדיין אינו משיג בהשגה גמורה כמו התינוק שאינו רק מכיר לאביו בהכרה לבד ולא שיודע אותו בטוב טעם ושכל כו' כך המצה נק' לחם עוני בבחי' הקטנות והוא בחי' קטנות דאבא כמ"ש בפע"ח וכמבואר במ"א). והנה בחי' מצה זאת היא צריכה שימור מן החימוץ מאד כי ענין החמץ והשאור ידוע שהוא בחי' ההגבהה וההתנשאות שנק' גסות הרוח וחוצפא⁴² שנק' מלכותא בלא תגא כו' שממנו מקור הקליפות כמ"ש אם⁴³ תגביהי כנשר כו' ונק' אבי אבות הטומאה כי פי' אבות הטומאה הן חו"ב דקליפה המולידים המדות רעות והתאוות כו' ואבי אבות הטומאה הוא בחי' הגסות כו' שהוא מקור כל רע ונק'⁴⁴ בס"י עומק רע ולכן⁴⁵ הוזהר מלהקריב כל שאור ומחמצת כו' וכמו ששנינו כל⁴⁶ המנחות באות מצה חוץ מתודה ושתי הלחם כו', אך המצה היא