שמז

וכתר יהי' מל' שמה שעתה הוא מל' כח הפועל בנפעל יהי' אז הכתר כו' א"כ יקרא כוס של ברכה וההמשכה אליו יהי' ממקום היותר גבוה יהי' בחי' א"ק וזהו שאמרו כסא¹⁵ דמשיחא רכ"א לוגין והיינו כוסי רוי' בגימט' רכ"א והוא אותיות אר"ך דהיינו א"א כו' כי נעוץ תחב"ס ע"כ הכתר נעשה מל' ומה שהמל' נעשה שתי קומות הוא כי הכתר הוא כעת ממוצע בין המאציל לנאצלים שיש בו מע"ס הגנוזות שהם הסתומים והנעלמים בעצמותו והוא שרש ג"כ לע"ס הגלוים דאצילות ולע"ל שתתעלה המל' בכתר תהי' שתי קומות כו' וד"ל.

אך ביאור הענין הוא שלע"ל שיהא מים חיים יוצאים כו' היינו שרש מקיפים דאור ישר ומקיפים דאו"ח ופי' מקיפים דאור ישר עד"מ השכל שלמעלה מהיותו מוגבל בכלי השגה והרי זה בחי' העלם של הכלי ופי' מקיפים דאו"ח עד"מ מי שהבין השכל לכאורה לפום ריהטא ואמנם עדיין לא נתיישב במוחו היטב שיהי' ברור בלי קושיא והנה כאשר ירצה שיתיישב בתוך הכלי אזי יסתלק ממנו מפני שא"א להגביל ולהתיישב להיות למעלה הרבה והרי זה העלם שבדרך חזרתו מלמטה למעלה והוא עולה עד מקור הכח היולי המשכיל על כל דבר כו' וכמו"כ אנו רואים שכאשר לא יבין השכל אחרי העיון וסבתו הסתלקות הנ"ל אזי אח"כ ע"י ההעמקה יומשך השפעת שכל ממקורו והיינו ע"י הסתלקות זו של המקיף דאו"ח מעורר עד בעצמיות המשכיל וממשיך שם שפע חדשה וזהו ג"כ שאמר הגמרא שתיק¹⁶ רב ואח"כ השיג להם כמו שע"י הקושיא שלהם נסתלק שכלו בבחי' אור חוזר ונעשה מקיף אזי ממשיך שפע חדשה כו' וזהו הטעם מילי¹⁷ בסלע שתיקותא בתרין שנמשך ב"פ מכמו שע"י הדיבור והיינו ענין שתיקותא והנה כמו"כ למעלה דעכשיו נק' המל' מקבלת ונק' כוס של ברכה כנ"ל וכתר הוא המשפיע ונק' בריכה ולע"ל שיקרא הכתר מל' יקראוהו כוס והא"ק נק' משפיע וכמו שעתה יש למעלה מהכתר כך לע"ל שא"ק יהי' במקום כתר א"כ מוכרח שיש למעלה הימנו דהיינו עצמיות הא"ס כו' ומפני שהכתר יהי' בחי' מקבל א"כ מה שהוא למעלה הימנו והוא בחי' א"ק הוא כענין בחי' מקיף דאו"י עליון וד"ל.