בס"ד. שיחת ש"פ יתרו, כ"ף שבט, ה'תשכ"ה

הערות

1. 1134. היינו, שמ"ש (פרשתנו יח, ה) " ויבוא יתרו חותן משה ובניו ואשתו", הי' זה בגלל ש" וישמע יתרו" ("שמועה שמע ובא"), ולא בשביל להביא את אשתו ובניו אל משה, שהרי הי' יכול לשלוח אותם ע"י שליח, ולא הוצרך לבוא בעצמו.
2. 1135. ואין לומר שתיכף לאחרי ששמע אודות יצי"מ יצא ממדין, אלא שנמשך זמן הליכתו עד שבא – שהרי הר סיני הי' קרוב למדין, כפי שמוכיח הרמב"ן (ריש פרשתנו) מזה ש"משה הלך שם לרעות צאן מדין וכו'".
3. 1136. ראה גם שיחת ש"פ יתרו דאשתקד בתחלתה (תו"מ חל"ט ע' 86 ואילך). וש"נ.
4. 1137. שהרי רש"י בפשוטו של מקרא אינו מביא את גירסת הגמרא (זבחים קטז, א) "מה שמועה שמע ובא ונתגייר ". והיינו, דאף שעוד בהיותו במדין שמע "את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו גו'" – עדיין לא הי' בדעתו להתגייר; ורק לאחרי שבא אל משה, " ויספר משה לחותנו וגו'" (יח, ח) (אף שגם אז הי' זה רק באופן של שמיעה, ולא באופן של ראי'), אזי אמר "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים כי בדבר אשר זדו עליהם" (שם, יא).
5. 1138. משא"כ לאחרי יצי"מ, אף ששמע "כי הוציא ה' את ישראל ממצרים" – לא היתה לו סיבה לבוא (וכנ"ל שלא הי' בדעתו להתגייר כו').
6. 1139. ולכן מדייק רש"י כאן : " מלחמת עמלק", משא"כ בהמשך הענין, בפירושו על "את כל אשר עשה" – "בירידת המן ובבאר ובעמלק ".
7. 1140. וכמבואר בחסידות (ראה סה"מ תר"ם ח"א ע' תה. ח"ב ריש ע' תתעו. ע' תתפד ואילך) בענין קליפת עמלק, שגם כאשר רואה ענין של השגחה פרטית מהקב"ה, יש לו תוקף החוצפה להטיל ספק – "עמלק" בגימטריא "ספק" – שאין זו השגחה פרטית, אלא מקרה ח"ו בדרך הטבע.
8. 1141. כמו פורים. – ולהעיר שבשבת שקודם פורים קורין פרשת זכור.
9. 1142. שהי' באותו מקום שבו הי' עמלק, שלכן, כאשר שאול הוצרך להלחם בעמלק, כתיב (שמואל-א טו, ו) "ויאמר שאול אל הקיני (בני יתרו) לכו סורו רדו מתוך עמלקי".
10. 1143. וע"ד מ"ש הרמב"ם במו"נ (ח"ב פ"ד ואילך) אודות א' הפילוסופים, שהיתה לו ידיעה בחכמת החקירה כו', עד שהגיע לגלגל התשיעי, שכל הפועל.
11. 1144. היינו, טעות שבאה מצד ידיעה והשגה , ולא ענין של תאוה כו'. – ולהעיר גם ממענה כ"ק מו"ח אדמו"ר (ראה גם תו"מ ח"י ע' 279. וש"נ) לא' שטען למה מדברים עמו על הנחת תפילין, בה בשעה שהוא "אפיקורס": האם אתה חושב ש"אפיקורס" הוא מי שמפצח גרעינים ("קנאַקט סעמיטשקעס") ביוהכ"פ*?!... – "אפיקורס" הוא מי שעוסק בעניני חכמה, וגם חכמה אלקית, ועד ש"יודע את רבונו", אלא ש"מכוין למרוד בו" (תו"כ ופרש"י בחוקותי כו, יד. ועוד), והיינו, שלימודו הוא כדי למרוד כו'; אבל מי שמתנהג באופן הנ"ל הוא למטה ממדריגת אדם – בהמה לא נורמלית, בצורת אדם!... * ) גם בשבת היתה הנהגה זו נחשבת לפריקת-עול , אבל , הפוקרים שרצו להבליט את גודל האפיקורסות שלהם , היו עושים זאת אפילו ביוהכ"פ רח"ל .
12. 1145. ועל זה צריך להזהיר גם (ועוד יותר) במדריגות היותר נעלות – ולדוגמא: "אל תמר בו גו' כי שמי בקרבו" (משפטים כג, כא) – דקאי על מטטרון ששמו כשם רבו (פרש"י עה"פ – מסנהדרין לח, ב), ועל זה מזהירים "אל תמר בו", מלשון תמורה, שלא להחליפו בהקב"ה (ראה סנהדרין שם. שמו"ר פל"ב, ד), כיון שאינו אלא כגרזן ביד החוצב בו. וזהו גם מה שמצינו שר' עקיבא אמר "כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים" (חגיגה יד, ב) – שלא להפריד מים תחתונים ממים עליונים, אלא לידע שזוהי מציאות אחת, ואילו מים תחתונים לעצמם אינם מציאות כלל (כמבואר בארוכה בהמשך תער"ב (ח"ב ע' תתקסד. ע' תתקעב)).
13. 1146. כי, לולי זאת, אינו מובן, מה ראה יתרו כהן מדין לבוא ולסייע לבנ"י ולתקן את הקלקול שנעשה ע"י מלחמת עמלק. ובפרט שיתרו הי' רחוק מבנ"י יותר מאשר עמלק, שהרי עמלק הי' מזרעו של עשו שיצא מיצחק, ואילו יתרו הי' מזרע בני קטורה (מדין) שיצאו מאברהם.
14. 1147. אלא שמיד לאחרי קרי"ס לא היתה לו סיבה לבוא (כנ"ל הערה 5 בנוגע ליצי"מ), ורק לאחרי מלחמת עמלק בא כדי לתקן כו', כנ"ל בפנים.
15. 1148. יהושע ב, יו"ד-יא.
16. 1149. דלכאורה, קרי"ס (השמועה שיתרו "שמע ובא") שייכת: (א) ליצי"מ (שבסיום הפסוק): "כי הוציא ה' את ישראל ממצרים" – כיון שגמר ושלימות היציאה ממצרים היתה בקרי"ס, שהרי גם לאחרי יצי"מ נשארו המצריים במציאותם ואח"כ רדפו אחרי בנ"י, ורק בקרי"ס, כאשר "לא נשאר בהם עד אחד" (בשלח יד, כח), נשלמה היציאה ממצרים*, (ב) למ"ת (תוכן הפרשה) – שבשניהם ישנו ענין של חיבור עליון ותחתון; אבל מהי השייכות של קרי"ס למלחמת עמלק – הרי הם שני הפכים: קרי"ס – גילוי אלקי נעלה ביותר, למעלה גם מבריאת שמים וארץ, ובאופן שכל אחד הי' מראה באצבעו ואומר "זה א-לי ואנוהו" (בשלח טו, ב ובפרש"י); ומלחמת עמלק – שאפילו הנצחון הי' ע"י נס המלובש בטבע, ועאכו"כ המלחמה שהיא בודאי ענין של העלם והסתר, היפך מגילוי אלקות. * ) ואין סתירה לזה מפירוש רש"י " כי הוציא ה' וגו' ", " זו גדולה על כולם " – כי : (א) " הוציא ה' וגו' " כולל גם את גמר ושלימות היציאה ממצרים ע"י קרי"ס . (ב) גם אם נאמר ש " הוציא ה' וגו' " קאי רק על היציאה ממצרים בט"ו ניסן , י"ל , שה " גדולה " דיצי"מ מתבטאת בכך שהקב"ה הוציא אותם ממ"ט שערי טומאה והכניסם אל הקדושה , ובלשון ההגדה : " הוציאנו מעבדות לחירות .. מאפילה לאור גדול " (ובפרט ע"פ הידוע (נסמן בתו"מ חל"ו ע' 315) בביאור הטעם ש " לא עיכבן המקום כהרף עין ", כיון שאילו היו נשארים במצרים עוד רגע אחד , היו מגיעים לשער הנו"ן דלעו"ז , ואז היו נשארים בגלות לעולם ח"ו) ; משא"כ בקרי"ס – אף שאז היתה שלימות הגאולה , וגילוי אלקות נעלה יותר מאשר הגילוי דיצי"מ , הרי עלי' זו היתה בקדושה גופא .
17. 1150. פרשתנו יח, יו"ד.
18. 1151. מעין הגילוי דלעתיד לבוא (כמבואר בתניא (פל"ו)), שאז תושלם הכוונה דדירה בתחתונים, שה"תחתון במדריגה שאין תחתון למטה ממנו" יהי' דירה לעצמותו ית'.
19. 1152. תצא כה, יט ובפרש"י.
20. 1153. משפטים כג, ל.
21. 1154. סוטה ג, א.
22. 1155. פ"ד (לעיל ע' 241).
23. 1156. מלכים-ב כה, ט.
24. 1157. ראה גם לעיל ע' 113. וש"נ.
25. 1158. מגילה כז, רע"א.
26. 1159. ראה גם תו"מ חי"ד ע' 311. וש"נ.
27. 1160. ראה גם תו"מ ח"ד ע' 227. וש"נ.
28. 1161. פרשתנו כ, יח.
29. 1162. פ"ה (לעיל ע' 242).
30. 1163. ראה מכתב זאת חנוכה; טו"ב שבט שנה זו (אג"ק חכ"ג ע' שה ואילך; ע' שכח ואילך) – בקשר לחגיגה זו.
31. 1164. אבות פ"ד מ"ט.
32. 1165. ובהקדים – שבכו"כ ציוויים כתבה תורה הטעם (אף שעיקר קיום המצוות צריך להיות מצד קבלת עול, להיותם רצון העליון) כדי שע"י ידיעת הטעם יתוסף חיות בקיום המצוה (ובלשון החסידות: לחבר את העשי' עם החכמה שלמעלה כו'); אבל כאשר הטעם מעורר קושיא כו' – הרי אדרבה כו', ולכן מוטב הי' שיהי' הציווי ללא טעם.
33. 1166. והרי ענין המעלות שבמקדש הו"ע נעלה, כידוע בענין "שיר המעלות" או "שיר למעלות" (ראה פרש"י תהלים קכ, א. קכא, א).
34. 1167. ולהעיר, שבנוגע לענין המעלות יש לומר, דכיון שבנין ביהמ"ק הי' באופן ש"הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל" (דברי הימים-א כח, יט. וראה זבחים סב, רע"א), הנה הציווי לבנות מעלות במקדש שולל את האיסור ד"לא תעלה במעלות" (וכמו שהציווי לבנות עץ במקדש שולל את האיסור ד"לא תטע גו' עץ" (פ' שופטים טז, כא)); אבל עדיין יוקשה מהאיסור לפסוע פסיעה גסה (ועל זה לא שייך התירוץ ד"מיד ה' עלי השכיל"). ומצד זה צריך הכתוב להוסיף תיבת "עליו", ללמדנו ש"עליו אי אתה פוסע פסיעה גסה, אבל אתה פוסע פסיעה גסה בהיכל ובקדש הקדשים" (מכילתא עה"פ); משא"כ אם הי' כתוב רק "ולא תעלה במעלות על מזבחי", ללא טעם, אזי לא הי' מקום לקושיא מלכתחילה.
35. 1168. ראה סה"ש תש"ג ע' 119.
36. 1169. ראה מג"א או"ח ר"ס תצד.
37. 1170. שם סי"א.
38. 1171. שמו"ר ספכ"ט.
39. 1172. פרשתנו כ, ב. ואתחנן ו, ה.
40. 1173. שם פ"ה, ט. תנחומא שמות כה. תקו"ז תכ"ב (סד, ב). תניא פל"ו.
41. 1174. ראה של"ה כה, א. לקו"ת תזריע כג, א. ובכ"מ. ואתחנן ה, ו.
42. 1175. שם, א.
43. 1176. ראה תו"א פרשתנו סז, ב. וראה גם לקו"ת שה"ש מ, א.
44. 1177. ראה עד"ז תו"א שם. לקו"ת שם מב, א.
45. 1178. ברכות כב, א. וש"נ.
46. 1179. ראה חגיגה טז, א.
47. 1180. משלי ג, ו. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג.
48. 1181. ראה גם שיחת י"ט כסלו סי"ט (לעיל ע' 26). וש"נ.
49. 1182. ראה גם שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר דאשתקד סט"ו (תו"מ חל"ט ע' 119). שם חמ"א ע' 202. וש"נ.
50. 1183. סנהדרין לט, סע"א.
51. 1184. פרש"י ר"פ משפטים.
52. 1185. ע"ז פ"ב סה"ז, ובפ"מ שם.
53. 1186. תו"א משפטים עה, ג.
54. 1187. ראה זח"ג עג, א. לקו"ת ויקרא ה, ג. ובכ"מ.
55. 1188. עירובין נד, ב.
56. 1189. ראה גם תו"מ חל"ג ע' 100 ואילך. וש"נ.
57. 1190. תנחומא ס"פ תצא. פרש"י ס"פ בשלח.