223

ויש לומר הביאור בזה (עכ"פ בפנימיות הענינים):

הציווי "ועשו לי מקדש" הוא ציווי לדורות לבנות בית לה', ובלשון הרמב"ם⁴⁹ "מ"ע לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות כו' שנאמר ועשו לי מקדש", וציווי זה קאי על כל בתי מקדשות⁵⁰. אלא שנאמר ציווי זה למשה ונתקיים לראשונה בבנין המשכן שעשה משה.

ונמצא, דאף שקיום מצוה זו בשלימותה הי' בבנין המקדש בירושלים, שנעשה בנין קבוע "ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המורי'"⁵¹, ואילו המשכן הי' רק "לפי שעה"⁵², מ"מ, כיון שהציווי (לפי פשוטו) וקיום הציווי (לפי פשוטו) נעשה ע"י משה בעשיית המשכן, הרי קיומו במשך כל הדורות בא מכוחו של המשכן ועשייתו של משה בזה.

[וכמו שהוא בצורת הבית, שכתב הרמב"ם¹⁴ דהדברים שהם עיקר בבנין הבית הן הן הדברים שהיו במשכן: עושין בו קודש וקדש הקדשים ויהי' לפני הקדש מקום אחד והוא הנקרא אולם ושלשתם נקראין היכל ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו כעין קלעי החצר שהיו במדבר וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אוהל מועד הוא הנקרא עזרה והכל נקרא מקדש — כך הוא בפרטי עניני הבית⁵³].

ולפי זה י"ל, שהחינוך⁵⁴ דיום שמיני למילואים הוא נוסף על חינוך המשכן — "חינוך" כל הבתי מקדשות וכל עניני המקדש בכל הדורות.

והנה לרוב הפוסקים נקטינן להלכה ד"מקריבין הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה אע"פ שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה"⁵⁵.

ואף שהרמב"ם כתבו (בעיקר) לגבי קדושת מקום המקדש והעזרה מצד קידוש שלמה, "שהוא קידש העזרה וירושלים לשעתן וקידשן לעתיד לבוא"⁵⁶, וכפי שהסביר הרמב"ם⁵⁷ החילוק בין "מקדש וירושלים" ל"קדושת שאר א"י", ש"קדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטילה", נ"ל שי"ל יתירה מזו, שגם במקדש עצמו (לא רק מקומו) יש בו נצחיות גם כשאינו בנוי ומוקף מחיצה⁵⁸, וזה נעשה ונמשך מה