451

הוא ענין חתונה כדמוכח בזהר (ר"פ ח"ש ודף קפא, ב. ושם) - נעשה מהלך. והתכלית: אהוי''ר (גדפין) ותומ"צ.

והנה יקשה לכאורה, הרי אדרבה -- כמארז'ל (ב"ר על הסדרה)-- הדרך ממעטת ג' דברים שהם: א) מיעוט השם -- שענינו מיעוט העסק במצות, וכמ"ש רשיי ומת"כ במדרש, ב) מיעוט הממון -- שענינו בעבודה המיעוט באהוי"ר שנקראו זהב וכסף כי גם שיהי" צדיק גמור כו' לא יגיע למעלת דבקותו כו' בטרם ירידתו - וכמ"ש בסש"ב פל"ז - ג) מיעוט העסק בפו"ר -- שענינו בעבודה מיעוט העסק בת"ת וכנרמז בדרז'"ל (בכורות מד, ב) לא יהי' בך עקר מן התלמידים, כי בדרך -- היינו בעולם -- הרי יש כמה מניעות על קיום התומ"צ.

וע'"ז מתרץ במדרש (שם) דהקב'יה מברך לאברהם (זה הנשמה כמ"ש בזהר פ' חיי שרה שם) דאדרבא, דוקא עיי לך לך גו' עי"ז ואברכך גו' בממון, שָם ופו"ר.

וכללות הענין - הוא מה שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקבייה עוזר לו אינו יכול לו (סוכה נב, ב). והברכה הוא מה שעוזרין לו

- ועיין בקונטרס ומעין מי"ג פיב ומי"ד פייא שרשי הדברים -

ואז הרי דוקא ע'יי ירידת הנשמה בגוף מגיע לאהבת בכל מאדך (ממון), וכן המצות

(שֶם) ניתנו דוקא בגשמיות, ובתורה אמרו רז'יל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו (פו"ר) שלמד בעוה"ז דוקא בידו.

והנה משלשה הנ"ל שהם תכלית ההליכה בדרך החיים, הרי עיקר היחו"ע הם ע"י התומ"צ, כי אהוי"ר הם גדפין וכמו שפי' בסש"ב ספי"מ.

והנה כשנוסף על ההליכה סתם בדרך גם ענין הגלות, דגלו לבבל כו' לאדום -- אזי צריך להקדים קודם לכל דבר העלי' מן הגלות -- הוא ענין התשובה - והיינו כמו שהירידה היא שלא בהדרגה כלל, כך צ"ל עלי' בדרך דילוג שלא ע'"י הדרגה כלל (והענין בעבודה מובן). וע'"ז נאמר ברח דודי ודמה לך לצבי*.