31

2 לקוטי

הבליעה הוא יתבטל].

. יגע בבשרה" ו,אשר תבושל בו"

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

בפסוק שלפני כן אומרת התורה שתי הלכות בענינים שונים:

א) דין בקשר לבשר חטאת - ,כל אשר יגע בבשרה יקדש", שהמשמעות היא, כפירוש רש"י, ,כל דבר אוכל אשר יגע ויבלעל' ממנה", וכיון שבשר החטאת נבלע באוכל, לכן ההלכה היא, כפי שמפרש רש"י: ,יקדש, להיות כמוה, אם פסולה כו' כשרה תאכל כחומר שבה".

ב) דין בקשר לדם החטאת - ,ואשר יזה מדמה על הבגד... תכבס במקום קדוש". והדיוק בכך הוא ,יזה" - אין זו בליעה באופן שהדם מתערב במציאות הבגד בכלל*"', אלא התורה אומרת,

שמשום שדם החטאת מצוי בבגד, יש להסירו מן הבגד - ,תכבס", ומשום כך אין חובת הכיבוס חלה על הבגד כולו, אלא, כפירוש רש"י, רק על ,מקום הדם".

ולכן, כאשר מגיעים לפסוק ,וכלי חרש אשר תבושל בו" - פגם משום בליעת הבשר בכלי, שנבלע על ידי בישולי? - סביר לומר, שמקרה זה אינו דומה ל,אשר יזה מדמה", אלא לדין של ,כל אשר יגע (ויבלע) בבשרה". כלומר, תחלה מציינת התורה את הדין אודות בליעת הבשר ב,דבר אוכל", ולאחר מכן היא מציינת את הדין אודות בליעת הבשר בכלי.

ולכן מסביר רש"י שהטעם לדין ,ישבר" אינו מפני חומרת החטאת, אלא מפני איסור נותר - כי אז נכללים שני הדינים (,כל אשר יגע בבשרה", ,וכלי חרש אשר תבושל בו") באותו הסוג:

בדיוק כשם שההלכה ,כל אשר יגע בבשרה יקדש" אינה גזירת הכתוב משום חומרת החטאת, שהרי מוצאים דין זה כבר לפני כן לגבי מנחה' (,כל אשר יגע בהם יקדש", וכפירוש רש"י שם?: קדשים קלים או חולין שיגעו בה