204

0 לקוטי ב. הסתלקות צדיק - עליה והימצאות בעולמות

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

נאמר בזהר" ,צדיקא דאתפטר אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי", שצדיק נמצא לאחר פטירתו בכל העולמות, כולל העולם הזה?, יותר מאשר בחייו. ובמילים ,יתיר מבחיוהי" אין הכוונה ליתרון פעוט, אלא ליתרון שאינו בערך למצב הקודם (כפי שמבאר אדמו"ר הזקן%) כי:

א) ,בהיות הצדיק חי על פני האדמה" היו ,חיי הצדיק" מלובשים ב,כלי ולבוש .. בגופו", ואפשר היה לקבל אז רק הארה וכו', ואילו לאחר פטירתו אין חייו ,בתוך כלי", ומשום כך ניתן לקבל השפעה ,מבחינת רוח .. העצמיות"" של הצדיק.

ב) פטירת הצדיק היא ,,עליית רוחו ונשמתו למקור חוצבו", וגם דרגה זו של הצדיק, כפי שהוא ב,מקור חוצבו", היא ,אשתכח" כאן למטה.

יוצא מכך, שבהסתלקותם של צדיקים יש שני ענינים קוטביים: הסתלקות הצדיק בגשמיות כרוכה בהסתלקותו ועלייתו ברוחניות - הוא עולה בעילוי אחר עילוי, עד לשורשו

תצוה - ז' אדר

ומקורו הראשון"', ל,עצמיות" הנעלית לחלוטין מ,גילוי", ומשום כך אין הצדיק נמצא בעולם באופן גלוי. אך מצד שני, כל ,עצמיותו" של הצדיק לאחר פטירתו היא באופן של ,אשתכח בכולהו עלמין", עד לעולם הזה''. ולכן אפשר לקבל ממנו השפעה ,יתיר מבחיוהי".

. לשון נוכח - למעלה משס

לפי זה יובן מדוע נרמזת הסתלקותו של משה דוקא על ידי אי הזכרת שמו, בפרשת תצוה?':

שמו של אדם איננו עצם מציאותו, אלא השם הוא עבור הזולת, וניתן כדי שהזולת יוכל לקרוא לאדם בשמו, בעוד שהאדם עצמו אינו זקוק לשם''.

כפי שרואים במציאות, שהשם ניתן מספר ימים לאחר לידת התינוק, בעוד שמציאות הילוד קיימת מיד כשנולד ויוצא לאויר העולם, וכבר אז הוא נחשב ליורש על פי התורה, יורש הכל.

לעומת זאת, כאשר מדברים אל אדם בלשון נוכח - ,אתה" - פונים אל עצם האדם, עצמותו וכללותו של האדם.