140

הערות

1. 5. וזה גופא בא בהמשך לתחלת ההלכה ,רשאי בעל הפרה להרעיב פרתו ולספגה כדי שתאכל הרבה מן הדייש ורשאי השוכר להאכילה פקיעי עמיר כו'", שהוא בהמשך והסיום דהפרק שבו מדובר בדיני לא תחסום שור בדישו.
2. 2. משא"כ בשו"ע אדה"ז בא סעיף זה בהמשך לפרטי דיני לא תלין כו' של פועל (וכיו"ב); ודיני לא תחסום, וכן הדינים שהפועל אוכל בשעת מלאכתו - כתב לאח"ז (סכ"ב ואילך).
3. 3. ובשו"ע המחבר דינים אלו בנוגע לפועל הם הסיום דסימן (שלז) ,דין אכילת פועל בשעת מלאכה ממה אוכל או מתי אוכל", והסימן שלאח"ז (שלח) - ,דין אכילת בהמה בשעת מלאכה ואסור חסימתה", והסימן שלאח"ז (שלט) - ,לתת שכר אדם ובהמה וכלים בזמנו ומתי זמנו". ואכ"מ.
4. 6. כן הוא בדפוסים שלפנינו ברמב"ם ובתוספתא שם. ב"מ פט, סע"א (רי"ף שם. רא"ש שם ס"ג). אבל בשו"ע אדה"ז (שם סכ"ד) הפועל רשאי לטבול פתו (וכבטושו"ע שם סט"ו). ועד"ז הוא השינוי (בין לשון יחיד ול' רבים) בהבא לפנ"ז ברמב"ם: ברמב"ם שם ,רשאי בעה"ב להשקות פועלים" (וכ"ה בשאר מקומות הנ"ל) ובשו"ע אדה"ז שם ,להשקותו" (ע"ד בטושו"ע שם ,להשקות את הפועל").
5. 7. כ"ה בגמ' שם. רא"ש שם. טושו"ע (ושו"ע אדה"ז) שם. אבל בתוספתא שם ,לאכול".
6. 8. ולהעיר שבתוספתא שם באים בהלכה א', אבל בסדר הפוך - מתחיל בהאיסור ,אין הפועל רשאי כו'", ואח"כ - ,רשאין פועלין לאכול פיתן בציר כדי שיאכלו כו'".
7. 9. בנוגע השינוי דהרמב"ם ואדה"ז. - אבל אפ"ל כן בנוגע לשו"ע המחבר, שאינו מתחיל ההלכה ,כדרך שמוזהר בעה"ב כו'" כברמב"ם. ובפרט ששו"ע המחבר עיקרו הוא מעשה הדינים, ולא כברמב"ם שבעיקר הוא (גם) ספר ידיעת
8. 8. ההלכות - ראה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 402. ועוד.
9. 0. מ"ע סוף מצוה צא. ושם: גרסינן בירושלמי דמס' דמאי ובתוספתא דב"מ אין הפועל כו' (ומסיים) מפני גזל מלאכתו של בעל הבית שהרי יכשל כחו ויתחלש דעתו ולא יעשה מלאכה בכח והרי יעקב אבינו אמר כי בכל כחי עבדתי וגו'.