71

על בני מדינתו", וצריך להרגיש בקריאה זו ,,כחדשים".

וכן בתפלת העמידה, שכיון שיהודי ,צריך" שיראה עצמו כאילו שכינה שרויה כנגדו", עליו לחוש שהוא ,עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוךהוא"*!, לכן קובעת ההלכה שאסור לו להפסיק לשום צורך, ועליו לעמוד ,בעבדא קמי מריה"י, ללא שום תנועות - ,אין לזוז ממקומו"?;

ועל-אחת "כמה-וכמה אברהם, שהיותו ,עומד לפני ה'"'? הוא באופן הגלוי והנעלה ביותר,

ובענינינו - הרי לא היה זה ,,כתב" בלבד, ולא ,כאילו", אלא ,וירא אליו הו"" ממש - וכיצד ייתכן שבאותה

שעה נאמר על אברהם ,ירא ותה...", שהוא ראה את שלשת האנשים?

מכך הוכחה ש,גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה": ביודעו שהשכינה קבעה שהכנסת אורחים ,,גדולה" יותר

מ,הקבלת פני שכינה", הפסיק אברהם בשעת ,הקבלת פני שכינה" - ,וירא והנה שלשה אנשים".

אך עדיין נשארת השאלה: מדוע משנה הרמב"ם ומביא הוכחה שונה מההוכחה שבגמרא, והרי, בפשטות, ההוכחה מ,וירא והנה שלשה אנשים" אינה ברורה יותר מההוכחה שבגמרא, ולהיפך?

ג. כל השמות קודש לכאורה, ניתן היה לתרץ:

במסכת שבועות'? אומרת הגמרא, שהמאמר ,גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה" קשור למחלוקת התנאים אם ,כל שמות האמורים בתורה באברהם קודש", כולל שם ה' שבפסוק ,ויאמר אדנ"י אם נא מצאתי חן בעיניך...", או ששם זה הוא חול, כי דברים אלו לא נאמרו לקדוש-ברוךהוא אלא למלאכים היה מדבר"?, (ובמיוחד שרש"י מביא שתי דעות אלו בפירושו על התורה).

ומשום כך אין הרמב"ם מצטט את הפסוק ,ויאמר... אל נא תעבור...", כי ההוכחה הנלמדת מפסוק זה אינה לפי כל הדעות*, ובמיוחד לפי שיטתו