סא דין כמה צריך לדקדק ולכוין בקריאת שמע

הערות

1. 1079. עיקרי ההלכות המתבארים בסימן זה: (א) קריאת שמע כפרוטגמא חדשה (ס"א-ב). (ב) רמ"ח תיבות (ס"ג-ד). (ג) פסוק שמע ישראל (ס"ה-ז). (ד) האומר שמע שמע (ס"ח-יא). (ה) ברוך שם כבוד מלכותו (סי"ב-ג). (ו) דיוקי לשון בקריאת שמע (סי"ד-כה).
2. 1080. כדלקמן רס"י סג (כל אדם קורין קריאת שמע כדרכן, בין עומדין בין יושבין בין שוכבין בין מהלכין בין רוכבין על גבי בהמה, שנאמר ובלכתך בדרך).
3. 1081. מדרש ויקרא רבה פכ"ז ו (אמר ר' יצחק משל למלך ששלח פרוזדוגמא שלו למדינה, מה עשו בני המדינה, עמדו על רגליהם ופרעו את ראשיהם וקראוה באימה וביראה ברתת ובזיע. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, הדא פרוסדוגמא דידי לא הטרחתי עליכם ולא אמרתי אליכם שתהא קורין קריאת שמע לא עומדין על רגליכם ולא פורעין את ראשיכם, אלא בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך). הובא בסדר רב עמרם סי' כז. טור ושו"ע ס"א (יקרא קריאת שמע בכוונה, באימה, ביראה, ברתת וזיע). וראה לקוטי שיחות חכ"ה עמ' 71.
4. 1082. טור בשם רב עמרם גאון (כתב רבינו עמרם, לשוייה איניש לקריאת שמע בכל זמן דקרי לה כפרוטגמא חדשה).
5. 1083. ואתחנן ו, ו. ספרי שם, הובא בפרש"י שם (לא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה, אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה). שו"ע ס"ב (אשר אנכי מצוך היום, היינו לומר, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, ולא כמי שכבר שמע אותו הרבה פעמים, שאינו חביב אצלו). לבוש ס"א (יהיה בעיניו בכל יום כדברים חדשים כאילו לא שמעם מעולם אלא היום).
6. 1084. אהלות פ"א מ"ח (מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם).
7. 1085. מדרש תנחומא קדושים ס"ו (אמר ר' מני, לא תהא קריאת שמע קלה בעיניך, מפני שיש בה רמ"ח תיבות כמנין איברים שבאדם, ומהן ברוך שם, אמר הקדוש ברוך הוא, אם שמרת את שלי לקרות קריאת שמע כתקנה, אני אשמור את שלך).
8. 1086. מדרש הנעלם , זהר חדש רות ל, ב (שמעתי מאבא דבקריאת שמע יש רמ"ח תיבות, חסר תלת, למנין איבריו של אדם. מאי תקנתיה, תקינו דש"צ חוזר שלשה תיבות אלו, ומאי נינהו ה' אלהיכם אמת, כדי להשלים רמ"ח תיבות על הקהל). הובא באבודרהם ברכות קריאת שמע, ובב"י ד"ה יש נוהגים. שו"ע ס"ג (בקריאת שמע יש רמ"ה תיבות, וכדי להשלים רמ"ח כנגד איבריו של אדם, מסיים שליח צבור ה' אלהיכם אמת, וחוזר ואומר בקול רם ה' אלהיכם אמת). וכן הוא בפסקי הסדור סכ"ה ( בקריאת שמע יש רמ"ה תיבות, וחסרו ג' תיבות להשלים מנין רמ"ח תיבות, לכן נוהגין שהש"ץ חוזר ואומר ה' אלהיכם אמת) . * ואף שיש סוברים שיסיים הש"ץ "אני ה' אלהיכם, כמבואר בב"י (ונמצא כתוב בספר הפליאה (ח"א לא, ב) ששליח ציבור חוזר אני ה' אלהיכם. והיה במצרים מי שהיה נוהג כדבריו, וגערו בו הנגיד הגדול כמהר"ר יצחק הכהן ז"ל, ומורי הרב הגדול מהר"ר יעקב בי רב ז"ל, וכל גדולי הדור הנמצאים בעת ההיא. וגם בקוסטאנטינא גער הרב הגדול מהר"ר אליה מזרחי ז"ל וכל גדולי הדור, במי שהיה נוהג כן. ואחר כך ראיתי מי שהיה אומר, שכספר הפליאה יש לנהוג, שבספרים מדוייקים מהזוהר נמצא כדבריו. וזה טעות גמור, שבשלשה מקומות שכתבתי שהביאו שלש תיבות הללו, בכולן כתוב בסיגנון אחד ה' אלהיכם אמת. וכן הוא בכל הנסחאות שראינו וששמענו ... וכן נוהגין העולם, לכן כל המשנה ידו על התחתונה וגוערין בו ומבטלין את דבריו, ומקיימין מנהג אבותינו שהוא על פי ספר הזוהר, והם שקבעו מנהג זה, ודאי דקדקו בדבר ומצאו שזהו אמת ויציב). [ וכן הוא באמירת כתר, מנהגינו שהש"ץ אינו מסיים בקול "אני ה' אלקיכם", רק הקהל. וראה סדור רבינו הזקן עם הערות וציונים ע' תתקכו].
9. 1087. מהר"י אבוהב (ומצאתי בארחות חיים ... שאפילו לא יחזיר היחיד, מאחר ששומע מש"ץ, שומע כעונה). הובא בב"י. רמ"א שם (ובזה כל אדם יוצא, הואיל ושומעין מפיו של ש"צ ג' תיבות אלו). ואם לא הספיק לסיים עד שיסיים הש"ץ, ישתוק וישמע מהש"ץ באמצע קריאת שמע, כמבואר בסדר היום, כוונת קריאת שמע (ואם אי אפשר לו להשיגם, כי רב המקום ביניהם, יעמוד במקומו וישתוק וישמע לשליח ציבור, ואחר כך יגמור (ונראה לי שיועיל לו, כיון שהוא עומד בתוך קריאת שמע, והם הרמ"ח עצמן)). אגרות קודש חי"ט ד'תמב (לשאלתו בהשלמת ג' התיבות בקריאת שמע על ידי זה שהש"ץ אומר ה' אלקיכם אמת – לעת עתה לא מצאתי הוראה מפורשת בזה. אבל לדעתי פשוט א) שמוציא הוא את כל הציבור שלו, ב) גם זה שעדיין לא גמר הקריאת שמע, מציבורו הוא, וניתוסף לו ג' תיבות בעת אמירתו קריאת שמע).
10. 1088. ברכות יד, ב ) חוזר ואומר אמת או אינו חוזר ואומר אמת. א"ר אבהו א"ר יוחנן, חוזר ואומר אמת, רבה אמר אינו חוזר ואומר אמת. ההוא דנחית קמיה דרבה, שמעיה רבה דאמר אמת אמת תרי זימני, אמר רבה כל אמת אמת תפסיה להאי), ופירש"י (ריהטא של אמת תפסתו לזה). רבינו יונה ח, א (כגון שסיים קריאת שמע קודם החזן, וסמך אני ה' אלהיכם עם אמת ... והלכתא שאין צריך לחזור ולומר פעם אחרת אמת, אלא מתחיל מויציב ואילך). רבינו ירוחם נתיב ג ח"ב (ובזה טועים כמה אנשים שאומרים בצבור כשקורין קריאת שמע בלחש עד אמת, וכשש"צ אומר אמת ויציב, חוזרין ואומרים אמת פעם אחרת, וטעות הוא בידם, כי כשלא שהה פשיטא דאין אומרים ב' פעמים, כמו שאין אומרים מודים מודים ב' פעמי[ם]). הובא ב דרכי משה ס"ק ב. טור ושו"ע סי' סו ס"ו (סיים קודם החזן, וסמך ה' אלהיכם עם אמת, וממתין שיתחיל החזן ושיאמר עמו – אינו צריך לחזור ולומר פעם אחרת אמת). וכן הוא לקמן סי' סו ס"ח (אם סיים ה' אלהיכם אמת קודם הש"ץ, וממתין על הש"ץ שיאמר עמו ברכת אמת ויציב, אינו חוזר ואומר אמת אלא מתחיל מויציב).
11. 1089. כנסת הגדולה סי' סו בהגהות הטור (ונמצא דלדעת רבינו בעל הטורים והרד"א ורבינו ירוחם ז"ל, אם שהה ואמר אמת פעם אחרת, לא משתקינן ליה, ואם לא שהה, משתקינן ליה). מ"א ס"ק ב (וכתב בכנה"ג שאין משתקין אותו, ודוקא אם שהה בינתיים).
12. 1090. לקמן ס"ח (האומר שמע שמע, משתקין אותו, מפני שנראה כמקבל עליו שתי רשויות ... כיון שמפסיק הרבה בינתיים, לא נראה כמקבל ב' רשויות).
13. 1091. ב"י (ויש מקשים על מנהג זה שהשליח ציבור חוזר ואומר ה' אלהיכם אמת, מדאיפליגו רבי יוחנן ורבא בפרק היה קורא (שם) אם חוזר ואומר אמת, והלכה כרבא שאינו חוזר ואומר אמת, ואמרינן נמי התם, ההוא דנחית קמיה דרבא שמעיה רבא דאמר אמת אמת תרי זימני, אמר, כל אמת אמת תפסיה להאי. ופירש רש"י ריהטא של אמת תפסתו לזה. משמע דאין לומר תרי זימני אמת אפילו לשליח ציבור. ויש לומר דשאני התם שהיה מזכיר אמת תרי זימני בלא הפסק, אבל הכא שחוזר ואומר ה' אלהיכם אמת, שפיר דמי). דרכי משה שם (ואפשר דאם חוזר כל השלש תיבות, לית לן בה. וכן ראיתי רבים נוהגים). רמ"א שם (ואם היחיד רוצה גם כן לאמרם עם השליח צבור, אין איסור בדבר). מ"א ס"ק ב (אבל אינו אומר אמת לחודי' עם הש"ץ, דהוי כשמע שמע).
14. 1092. מהרמ"ע בספר עשרה מאמרות, מאמר אם כל חי ח"א סי' יז (לא נהגו לחזור מלת אני, אלא כך הוא התקון הקבוע ומסור לרבים, ששליח צבור לבדו חוזר ה' אלהיכם. וכוליה עלמא מוסיפין אמת פעם אחת בלבד, יחיד בתחלה ולא בסוף, ושליח צבור בסוף ולא בתחלה. והיינו מסקנא דגמרא להלכתא פסיקתא, אינו חוזר ואומר אמת, וסתמא קאמר, שאין שום אדם חוזר ואומר אמת, שהרי ש"ץ לא אמרו מעיקרא). הובא במ"א ס"ק א (ובספר עשרה מאמרות מאכ"ח ח"א סי"[ז] כתב, דש"ץ אינו אומר בלחש אמת, ויחיד אומר בלחש אמת ואינו חוזר ואומר אמת, ונמצא דהוי רמ"ח תיבות מכוון. אבל אם אומר בלחש אמת וחוזר ואומר אמת הוי רמ"ט תיבות).
15. 1093. שו"ת ר"מ אלש[קר] סי' סו (במדרש רות ... ומשום הכי תקינו שיהא ש"צ חוזר לשלש תיבות שהם יי' אלהיכם אמת, כדי להשלים לכל הקהל רמ"ח תיבות ... משמע בהדיא דצריך לחתום באמת ולחזור יי' אלהיכם אמת. ודיקא, דקאמר חוזר לשלשה, וחזרה לא משמע אלא על הדבר הנאמר כבר. ואף על פי שאמת היא מברכות קריאת שמע, ולא מקריאת שמע, מכל מקום חשבינן לה כאלו היא מקריאת שמע גופה, כיון שאינו יכול להפסיק בין אלהיכם לאמת, דכתיב ויי' אלהים אמת. ולפיכך ש"צ אומרה שני פעמים, הא' למטבע הברכה והאחרת לתשלום רמ"ח, ודבר זה מוכרח שם). הובא במ"א שם (אבל ר"מ אלשקר כתב שיש לומר גם פעם הראשון אמת, שלא להפריד ביניהם, ואמת השני אינו מן המנין אלא נוסח ברכת אמת ויציב הוא). ושו"ע ס"ג (מסיים שליח צבור ה' אלהיכם אמת, וחוזר ואומר בקול רם ה' אלהיכם אמת). וכשם שאצל הש"ץ אמת הראשון הוא מן המנין "ואמת השני אינו מן המנין". כך הוא לכאורה גם אצל הקהל, שאמת הראשון (שאומרים בלחש) הוא מן המנין, ואמת השני (ששומעים מהש"ץ) אינו מן המנין, ואינם יוצאים מהש"ץ אלא שתי תיבות בלבד. אבל נתבאר בפנים "ובזה כל אדם יוצא, הואיל ושומעין מפיו של ש"ץ ג' תיבות אלו". וראה קובץ הערות וביאורים (ירות"ו) ח"ח ע' סג. והמנהג כדעה הראשונה, שהש"ץ אינו אומר אמת כשקורא בלחש לעצמו. ראה כפר חב"ד 795 ע' 20. התקשרות ריא ע' 17. וגם לפי זה נשאר הדיון הנזכר, האם "מן המנין" הוא האמת הראשון שאומר הקהל בלחש או האמת השני ששומע הש"ץ.
16. 1094. קהלת א, טו.
17. 1095. מדרש הנעלם, זהר חדש שם (וכל האומר קריאת שמע שלא עם הצבור, אינו משלים איבריו, מפני שחיסר השלשה תיבות שש"צ חוזר ... היה קורא עליו אבא, מעוות לא יוכל לתקן וגו'). הובא בב"י ד"ה יש נוהגים. לבוש ס"ה (ולפיכך אמרו (זוהר חדש שם) כל האומר קריאת שמע שלא עם הציבור, אינו משלים איבריו, מפני שחסרו הג' תיבות שהשליח צבור חוזר ... אמרו חז"ל (שם), כיון שלא קרא קריאת שמע עם הצבור הוי בכלל מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות). אבל בפסקי הסדור סכ"ו ( יחיד המתפלל לעצמו, יחזור תיבות אני ה' אלהיכם), ושם נסמן (הערה מב ). ובשער הכולל פ"ב אות י (ויש לומר שלכן הכריע אדמו"ר, דנהי שלענין הש"ץ אין לשנות מן המנהג שנתפשט עפ"י הפוסקים והמקובלים הסוברים שיחזור ה' אלהיכם אמת [כדלעיל הערה ח ], אבל לענין יחיד המתפלל לעצמו, שלא ישאר חסרון לא יוכל להמנות, יש לנהוג כהגדולים הנ"ל, שיחזור אני ה' אלהיכם). ונתבאר בס' השיחות תרצ"ז ע' 220 (מחלוקת בין הרשב"י ותלמידיו איך היחיד המתפלל לעצמו משלים את הרמ"ח תיבות דקריאת שמע, דבציבור הש"ץ אומר עוד הפעם "ה' אלקיכם אמת", אבל בנוגע יחיד המתפלל סובר רשב"י שאומר עוד הפעם "אני ה' אלקיכם". ותלמידיו של רשב"י חולקים על זה. והסביר כ"ק אדמו"ר: רשב"י שאמר בחד קטירא אתקטרנא, סובר שהיחיד יכול לאמר "אני ה' אלקיכם", ותלמידיו שלא הגיעו למדרגה זו, חוששים על זה שיאמר "אני ה'"). וראה שער הכולל פל"ו אות ד. בדי השלחן סי' יט ס"ק סב. * ולענין קריאת שמע שעל המטה, שאומרים בבקר קודם התפלה, ובתפילין דר"ת, נתבאר באגרות קודש חט"ז אגרת ו'סט (מצאתי ברשימותי והועתק גם ב"היום יום", יום כ"ח אד"ר. וז"ל: בק"ש שעל המטה, בסיום הג' פרשיות אומרים תיבת "אמת". ושם ביום י"ז אייר: בקריאת שמע שיש אומרים בבקר – קודם התפלה – כדי לצאת חובת קריאת שמע בזמנה, גם כן כופלים ג' התיבות ומסיימים בתיבת אמת . בק"ש דתפילין דר"ת ושמ"ר אין כופלים אבל אומרים "אמת" עכ"ל. – במ"ש בהנוגע לק"ש שעהמ"ט שאומרים גם תיבת אמת, בא זה בשלילת מה שיש מפרשים בהכתוב בסידור אדמו"ר הזקן בקשעה"מ "שמע ישראל עד סוף כל ג' הפרשיות", שבא לשלול תיבת "אמת" – שאין הפירוש כך, אלא כוונתו שיאמרו כל הג' פרשיות, ובהנוגע להשלמת רמ"ח תיבות בקשעהמ"ט, לא שמעתי בפירוש, אבל כמדומה אנ"ש נוהגים כמ"ש בשער הכולל על הסידור פרק ל"ו ס"ק ד' – לחזור התיבות אני ה' אלקיכם) .
18. 1096. זהר חדש שם (מאי תקנתיה, יכוון בט"ו ווי"ן דאמת ויציב).
19. 1097. ב"י (ושמעתי שענין הכוונה בט"ו ווי"ן הוא, לפי שט"ו פעמים וי"ו עולה צ', ושם ההויה עולה כ"ו, ועם ד' אותיותיו עולה ל', ושלש פעמים שלשים עולה צ', הרי שמכוין בט"ו ווי"ן לשלשה שמות). שו"ע ס"ג (ואם הוא קורא ביחיד יכוין בט"ו ווי"ן שבאמת ויציב שעולים צ', והם כנגד ג' שמות ההויה, שכל שם עולה כ"ו וד' אותיותיו הם ל').
20. 1098. דרכי משה ס"ק א (ולי נראה הטעם דט"ו ווי"ן בענין יותר נאות, וזה, כי ט"ו ווי"ן עולה למנין תשעים, והקריאה היא נחשבת לאחד, הרי צ"א, כמנין אמן, וכמנין שם בן ארבע אותיות בכתיבתו וקריאתו, והנה הוא ידוד אדני אמן, והם בעצמן השלש מלות של ה' אלהיכם אמת כמבואר ליודעי טעם השמות). רמ"א שם (ויש עוד טעם אחר בדבר, דט"ו ווי"ן עולין צ', והקריאה נחשבת א', הרי צ"א כמנין השם בקריאתו ובכתיבתו, והוי כאילו אמר ה' אדנ"י אמת). והיינו שגם לפי טעם זה, תיבת אמת שאומר הוא מן המנין (ראה לעיל הערה טו ).
21. 1099. תיקוני זהר תיקון י (קריאת שמע, דאינון רמ"ח תיבין עם א"ל מלך נאמן). הובא בב"י שם. רוקח סי' שכ (מן אל מלך נאמן עד אני ה' אלהיכם רמ"ח תיבות, כנגד רח"ם אברים). שבלי הלקט סי' טו (ומצאתי בתשובות הגאונים ז"ל דתירץ רב דניאל גאון זצ"ל, רמ"ה תיבות יש בקרית שמע, והוסיפו עליהם אל מלך נאמן, שהן שלש תיבות, כדי שיעלו למנין רמ"ח כנגד רמ"ח אברים שבאדם. וכן כתב רבינו שלמה זצ"ל בפרדס שחיבר. ובטעמי ר' יהודה החסיד ז"ל מצאתי, בקרית שמע יש רמ"ח תיבות עם אל מלך נאמן, כנגד רמ"ח אברים שבאדם).
22. 1100. אגור סי' קז (והרוקח (סי' שכ) כתב ... אומר אל מלך נאמן וברוך שם כבוד וכו', שהם ט' תיבות להשלים המנין מרמ"ח תיבות, כי בפרשת שמע יש בה מ"ח תיבות, ובוהיה קכ"ב, ובציצי' ס"ט, הרי בין הכל רל"ט. ותשעה הרי רמ"ח). רמ"א שם (ויש שכתבו דכל הקורא קריאת שמע ביחיד יאמר אל מלך נאמן שמע וגו', כי ג' תיבות אלו משלימין המנין של רמ"ח, והוא במקום אמן שיש לענות אחר ברוך הבוחר בעמו ישראל באהבה).
23. 1101. ראה לעיל סי' נד ס"א מתי צריך לענות אחרי ברכת עצמו.
24. 1102. כדלקמן סי' קכד סי"ב (ולא יענה אמן קצרה, אלא ארוכה קצת כדי שיוכל לומר אל מלך נאמן, כי זהו פירושו של אמן והם ראשי תיבות שלה).
25. 1103. רמ"א שם (ונראה לי, מכל מקום כשקורא עם הצבור לא יאמר אל מלך נאמן, רק יאמר אמן אחר הש"צ כשמסיים הברכה. וכן נוהגין ונכון הוא). וכן הוא לעיל סי' נט סוף ס"ד (וכן המנהג פשוט במדינות אלו, כמו שיתבאר בסי' ס"א). אבל מנהגינו שלא לענות אמן אחר הבוחר בעמו ישראל באהבה, כדלעיל שם (הערה סב ).
26. 1104. טור ושו"ע ס"ד (נוהגין לקרות פסוק ראשון בקול רם כדי לעורר הכוונה). וכן הוא לקמן סכ"ה (ויש נוהגין לקרותה בלחש מלבד פסוק ראשון).
27. 1105. גמרא יג , ב (בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים), לפירוש הרא"ש שם פ"ב סי' ג (היה מעביר ידיו על עיניו כדי שיוכל לכוין). טור ושו"ע ס"ה (נוהגין ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון, כדי שלא יסתכל בדבר אחר שמונעו מלכוין). וראה אגה"ק סי' ט (בקריאת שמע ערב ובוקר בעינים סגורות).
28. 1106. ברייתא וגמרא יג , ב (כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו. אמר רב אחא בר יעקב ובדלי"ת). טור ושו"ע ס"ו (ויאריך בדלי"ת של אחד).
29. 1107. רב אשי שם (ובלבד שלא יחטוף בחי"ת).
30. 1108. הרב רבינו יונה ז, סע"א (ואומרים רבני צרפת ז"ל, דמכאן נראה שצריך להאריך מעט בחי"ת כשיעור (מעט) שימליכוהו בשמים ובארץ). טור ושו"ע ס"ו (צריך להאריך בחי"ת של אחד, כדי שימליך הקדוש ברוך הוא בשמים ובארץ).
31. 1109. סמ"ק סי' ב (יחיד הוא בשמים ובארץ ובז' רקיעים, וזהו רמז אל"ף וחי"ת שבאח"ד), ובהגהות רבינו פרץ שם (פירוש, אלף אחד, רמז על יחודו, וח' בז' רקיעים ובארץ).
32. 1110. כדלעיל סי' לו אות ח (צריך לעשות לה חטוטרת על גבי ב' רגליה).
33. 1111. מנחות כט , ב (מר רב אשי חזינא להו לספרי דווקני דבי רב דחטרי להו לגגיה דחי"ת ... כלומר חי הוא ברומו של עולם). טור ושו"ע שם (שלזה רומז החטוטרות שבאמצע הגג החי"ת).
34. 1112. רש"י ברכות שם (יאריך עד כשיעור שיעשנו בלבו יחיד בשמים ובארץ ולארבע רוחותיה). טור ושו"ע שם (ויאריך בדלי"ת של אחד שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו ומושל בד' רוחות העולם).
35. 1113. ר' חייא בר אבא ברכות שם (ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' [חייא בר אבא], חזייה דהוה מאריך טובא, אמר ליה, כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים, תו לא צריכת). טור ושו"ע שם (ולא יאריך יותר מכשיעור זה).
36. 1114. רא"ש , הובא בטור (ויש נוהגין להטות הראש כפי המחשבה מעלה ומטה ולד' רוחות. ויש מפקפקין בדבר משום הא דתניא הקורא את שמע לא יקרוץ בעיניו ולא ירמוז בשפתיו [כדלקמן סי' סג ס"ו]. וא"א הרא"ש ז"ל היה אומר שאין לחוש, דהתם הקריצה והרמיזה לצורך דבר אחר ומבטלין הכוונה, אבל הכא הרמיזה היא צורך הכוונה וגורמת אותה), ושו" ע ס"ו (ויש נוהגים להטות הראש כפי המחשבה, מעלה ומטה ולד' רוחות).
37. 1115. ירושלמי פ"ב ה"א (רב נחמן בר' יעקב אמר, ובלבד בד'). ובגירסת הראבי"ה סי' מו (בירושלמי תנא, צריך להאריך באחד. ר"נ בר יצחק אמר, ובלבד שידגיש בדלי"ת). טור (ירושלמי, אמר רב נחמן בר יצחק, ובלבד שידגיש בדלי"ת שלא תהא כרי"ש, ונמצא מחרף), ושו"ע ס"ז (ידגיש בדלי"ת שלא תהא כרי"ש).
38. 1116. מ"א ס"ק ו (מצאתי בשם מהו' יוסף קלמנק"ש, שאין הכוונה לקרותה בדג"ש, שהרי אין בה דג"ש, אלא הכוונה שיטעימנה בפה יפה).
39. 1117. של"ה במסכת תמיד רנב, א (כעס מאוד מורי מהר"ש ז"ל מלובלין, על אותן שאומרים הדלית של אחד בשבא. ואמר, מי הוא זה ואיזהו שיבדה מלבו להוסיף נקודת שבא שאינה בתורה, ולא משה ולא יעקב ולא עזרא הסופר אמרוהו, אלא מחוורתא דטעות הוא בידם, וראוי לגעור בהן). הובא במ"א שם (בשל"ה קרא תגר על המדגישים יותר מדאי ונראה כאלו הד' נקודה בשו"א).
40. 1118. תרומת הדשן סי' כז (בדל"ת יאריך ... וכשגמר התיבה כולה, ומאריך בסוף הברכה, מיקרי עדיין קבלת מלכות שמים). מ"א סי' קכח ס"ק עג ( שמאריך בד' דאחד, אף על פי שכבר גמר התיבה מקרי קבלת עול מלכות שמים (ת"ה סי' כ"ז)).
41. 1119. ירושלמי פסחים פ"ד ה"ט (לא היו עושין ברצון חכמים, כיצד, היו כורכין את שמע ... שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך). סדר רב עמרם (ובגמרא דארץ ישראל ... שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך). תוס' מנחות עא, א ד"ה וכורכין (ויש מי שאומר שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך). רוקח סי' שכ (שצריך להפסיק בין ה' אחד לברוך שם כבוד). רמ"א סי"ד (ויש להפסיק מעט בין אחד לברוך).
42. 1120. רש"י סוף פרק ד דפסחים נו, א ד"ה ולא (דצריך להאריך באחד ולהפסיק בין קבלת מלכות שמים לדברים אחרים). הרב רבינו יונה ח, ב ד"ה רבא. ב"י (והרוקח שכתב שצריך להפסיק בין ה' אחד לברוך שם, סובר דברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אינו כל כך קבלת מלכות שמים כמו פסוק ראשון). רמ"א שם (כי עיקר קבול מלכות שמים הוא פסוק ראשון). ומטעם זה צריך להפסיק גם בין לעולם ועד לואהבת, כדלקמן סי"ד (צריך להפסיק מעט בין ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לואהבת, כדי להפסיק בין קבלת מלכות שמים לשאר מצות, כי שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד הוא לשון קבלה, שאנחנו מקבלים אלהותו ומלכותו, ואהבת הוא לשון צוואה).
43. 1121. משנה לג , ב (האומר ... מודים מודים משתקין אותו). גמרא שם (אמר ר' זירא כל האומר שמע שמע כאומר מודים מודים דמי). דין האומר מודים מודים יתבאר לקמן סי' קכא ס"ב (האומר מודים מודים, כאומר שמע שמע, ומשתקין אותו, כמו שנתבאר בסי' ס"א). דין האומר אמת אמת – לעיל ס"ג (שכל האומר אמת אמת בלי הפסק תיבה אחרת בינתיים, כאילו אומר שמע שמע, שמשתיקין אותו אם לא שהה כלל בינתיים). ודין האומר אמן אמן – לקמן סי"א.
44. 1122. גמרא שם (מיתיבי, הקורא את שמע וכופלה הרי זה מגונה, מגונה הוא דהוי, שתוקי לא משתקינן ליה. לא קשיא, הא דאמר מילתא מילתא ותני לה, והא דאמר פסוקא פסוקא ותני ליה), לפירש"י (כל תיבה ותיבה חוזר ושונה, מגונה הוי, שתוקי לא משתקינן ליה, שאין זה דומה למקבל עליו שתי מלכיות אלא למתלוצץ. אמר פסוק שלם ותני ליה, משתקינן ליה, דמחזי כשתי רשויות) , ותוס' שם לד, ב (אמר פסוקא פסוקא וכפליה, פירש בקונטרס משתקין אותו, דמחזי כעושה ב' רשויות).
45. 1123. תוס' שם לפר"ח וה"ג (ובה"ג ובפר"ח מפרש איפכא, פסוקא פסוקא אין משתקין אותו, מיהו מגונה הוי), ורי"ף שם כג, ב (והני מילי כדאמר מילתא מילתא ותנייה, אבל הקורא פסוק מקריאת שמע וכופלו, הרי זה מגונה, אבל שתוקי לא משתקינן ליה), ורמב"ם פ"ב הי"א (קרא פסוק וחזר וקראו פעם שנייה, הרי זה מגונה. קרא מלה אחת וכפלה, כגון שקרא שמע שמע, משתקין אותו).
46. 1124. ירושלמי פ"ה ה"ג (הדא דאמר בציבורא, אבל ביחיד תחנונים הן). סמ"ג עשין יח (ובירושלמי יש, הדא דאתמר בצבור אבל ביחיד מותר). הגהות מיימוניות דפוס קושטא הלכות ק"ש פ"ב הי"א, הובא בב"י.
47. 1125. ספר חסידים סוף סימן יח (קריאת שמע, אם לא קרא פסוק ראשון בכוונה, יקרא אותו בלחש. אבל בקול רם לא יקרא, מפני שנראה כשתי רשויות). הובא ב ט"ז ס"ק ג. ב"ח (מיהו נראה דוקא באומר שמע שמע בקול רם, משום דנראה לשומעים כשתי רשויות. אבל בלחש יכול לומר פעם שנייה אי לא כוין דעתיה בראשונה, ואף חייב לחזור ולומר פסוק ראשון בכוונה, כיון דאינו יוצא ידי חובת קריאת שמע בראשונה דלא כוין דעתיה, וכדלקמן בסימן ס"ג. וכן משמע הלשון שאמר האומר שמע שמע משתקין אותו, דאלמא בדכפליה בקול רם ונראה לשומעים כשתי רשויות, משתקין אותו, אבל בלחש חייב לחזור ולומר אי לא כוין דעתו בראשונה. וכך כתב בספר חסידים סימן י"ח). מ"א סי' סג ס"ק ו (אף על גב דאסור לקרות ב' פעמים, הכא מיירי שקורא בלחש (ב"ח)). דלא כטור (ואיתמר בירושלמי, דווקא בציבור אבל ביחיד שרי. ונראה שאין לחלק, דבגמרא דידן אינו מחלק).
48. 1126. שו"ע ס"ט (אסור לומר שמע ב' פעמים, בין שכופל התיבות שאומר שמע שמע בין שכופל הפסוק ראשון). ומהמשך הדברים נראה דקאי אף על האומר ביחיד ובלחש (לחוש לדעת הטור המובא לעיל). ומכל מקום אם לא כיון לבו באמירת פסוק שמע ישראל, וצריך לחזור ולקרות, יתבאר לקמן סי' סג ס"ה ( וכשקורא פסוק שמע ישראל פעם שנית, יקרא בלחש אם הוא בצבור, שלא יהיה נראה כמקבל ב' רשויות), ושם נסמן (הערה ל ).
49. 1127. ירושלמי פ"א ה"א (והוה קרי וחזר וקרי עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה). הלכות גדולות, הובא בארחות חיים הלכות ק"ש סי' כז (ובה"ג כתב, דוקא על מטתו יכול לכפול כל הפרשה, כדאמרינן ר' זירא קרי והדר קרי). סמ"ג עשין יח (ואם קרא כל הפרשה וחזר וקראה, בזה לא דבר כלום, כדאיתא בירושלמי, דרבי זעירא הוי קרי וחוזר וקרי. ושמא התם דוקא על מטתו שרי). מ"א ס"ק ח (משמע דוקא על מטתו, כדי להשתקע בשינה מתוך קריאת שמע, אבל במקום אחר אסור לקרות הפרשה ב' פעמים).
50. 1128. מהר"י אבוהב, הובא ב ב"י (ורבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל כתב וזה לשונו, כתב בה"ג (ברכות ב, א), דוקא על מטתו יכול לכפול כל הפרשה, אבל במקום אחר לא. אבל הרב אמר שהדין שוה בהם. אבל על כל פנים צריך לחוש אפילו בהכפל הפרשה, שמי יאמר לנו שמה שהיה כופל כל הפרשה רצה לומר אפילו פסוק ראשון, שמא מה שהיה חוזר וקורא הוא מפסוק ראשון ואילך). שו"ע ורמ"א ס"י (כשקורא קריאת שמע על מטתו מותר לקרות כל הפרשה ולחזור ולקרותה. ויש מי שאומר שגם בזה יש ליזהר מלומר פסוק ראשון (ב' פעמים)).
51. 1129. ב"י (וראוי לחוש לדבריו).
52. 1130. של"ה עניני תפלה רנג, א (ואותן הנוהגים לומר שמע ישראל וגו' בשעה שהש"ץ אומר ויעבור, אין בכלל זה, מאחר שאין תוכף באמירתם, ותמיד סליחה מפסיק בין ויעבור לויעבור). מ"א ס"ק ז (ומהאי טעמא אסור לומר שמע בכל פעם שאומרים בסליחות ויעבור (ל"ח [ברכות פ"ה אות מח]). ובשל"ה כתב דנכון לאומרו, עיי"ש, וכן נראה לי, מאחר שמפסיק הרבה בנתיים לא מיחזי כשתי רשויות).
53. 1131. שנוהגים לאמרו פעם אחת, כדלקמן סי' תרכג ס"י (בסוף הסליחות אומרים שמע ישראל פעם אחת). וכן נוהגים לאמרו באמירת והוא רחום. אבל בסליחות נוסח חב"ד אין אומרים שמע ישראל.
54. 1132. תוס' לד, א ד"ה אמר פסוקא (ואותן בני אדם שאומרים ב' או ג' פעמים שמע ישראל ביום הכיפורים, משתקין אותם לפירש"י, ולפר"ח מגונה מיהא הוי). רא"ש פ"ה דברכות סי' טז (ולפיכך אותם בני אדם שאומרים ביום הכיפורים אחר סיום תפלת נעילה שתי פעמים או ג' פעמים שמע ישראל, משתקין אותן, דמחזי כשתי רשויות). טור ושו"ע סי"א (האומרים באשמורת בסליחות וביום כיפור בתפלת נעילה ב' פעמים פסוק שמע ישראל, יש ללמדם שלא יאמרו).
55. 1133. תוס' שם (אך מה שאומרים ה' הוא האלהים ז' פעמים ביום הכיפורים ויום ערבה כנגד ז' רקיעים, משבחים לבורא שהוא דר למעלה מז', מנהג כשר הוא. וגם מצינו בקרא שתי פעמים ה' הוא האלהים גבי אליהו (מלכים א יח, לט)). רא"ש שם (אבל מה שאומרים ה' הוא האלהים כמה פעמים, אין לחוש, דבקרא נמי כתיב ב' פעמים ה' הוא האלהים). שו"ע סי"ב (ה' הוא האלהים שאומרים אותו ביום כפור בתפלת נעילה ז' פעמים, מנהג כשר הוא). ט"ז ס"ק ד (לפי שמשבחין אותו שהוא דר למעלה מז' רקיעים. גם מצינו בקרא ב' פעמים ה' הוא האלקים גבי אליהו). ולקמן סי' תרכג ס"י (ואחר כך אומרים שבע פעמים ה' הוא האלהים, ללוות השכינה שתעלה ותסתלק עכשיו למעלה משבעה רקיעים, שבעת התפלה היתה השכינה שרויה בינינו ועכשיו תעלה למקומה).
56. 1134. ירושלמי מגילה פ"ד ה"י (ודכוותה אמן אמן שמע שמע). אהל מועד שער קריאת שמע דרך א נתיב ז (שכמו שאם אמר מודים מודים משתקין אותו, כך אם אמר שמע שמע ואמן אמן, זה הדין יש לו). רמ"א סי"ב (יש אומרים שיש ליזהר שלא לענות על שום ברכה ב' פעמים אמן).
57. 1135. ב"י (ואיני יודע מנין לו. ועוד דהא קרא כתיב (תהלים מא, יד. עב, יט. פט, נג) אמן ואמן. ואף על גב דהתם כתיב באמן תנינא וי"ו, נראה דאפילו בלא וי"ו נמי אין קפידא אי אמר אמן אמן תרי זימני). ואף בלי וי"ו נאמר בנחמיה ח, ו (ויברך עזרא את ה' האלקים הגדול, ויענו כל העם אמן אמן). וראה שו"ע אדה"ז המבואר.
58. 1136. כן משמע במ"א ס"ק י (וב"י חולק וכתב דמותר, דהא כתיב קרא אמן ואמן. ואין לחלק בין אומר בוי"ו או בלא וי"ו).
59. 1137. כדלקמן סי' תרכג ס"י (בסוף הסליחות אומרים שמע ישראל פעם אחת ושלש פעמים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד).
60. 1138. ט"ז ס"ק ד (ולענין שאומרים בשכמל"ו ג' פעמים ביום הכיפורים, כמ"ש בהל' יום כיפור, צריך לומר דלא חשו לב' רשויות אלא בפסוק שמע, שהיא עיקר קבלת עול מלכות שמים, וכיון שקבל עליו עול מלכות שמים פעם אחד, אין חשש באמירת בשכמל"ו יותר מפעם א', דהא קאי על פסוק שמע ישראל וליכא מאן דאתי למטעי).
61. 1139. פסחים נו , א (אמר רבי שמעון בן לקיש, ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם, ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה, אמר שמא חס ושלום יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו, אמרו לו בניו (לאביהם היו אומרים, רש"י)) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, אמרו, כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמרי רבנן, היכי נעביד, נאמרוהו (להאי ברוך שם כבוד מלכותו בקרית שמע, רש"י), לא אמרו משה רבינו, לא נאמרוהו, אמרו יעקב. התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי). טור ושו"ע סי"ג (אחר פסוק ראשון צריך לומר בשכמל"ו בחשאי). ט"ז ס"ק ה (אבל לא בקול רם, דהא לא אמרה משה, ואם לא נימרינהו כלל, הא אמרה יעקב, על כן אומרים אותו בחשאי). וראה גם לקמן סכ"ה (יש נוהגין לקרות קריאת שמע בקול רם מלבד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד). והיינו מלבד ביום הכיפורים, שיתבאר לקמן סי' תריט ס"ט (ליל יום הכיפורים ומחרתו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בקול רם, לפי שאמרו במדרש, כשעלה משה למרום שמע למלאכי השרת שהיו מקלסין להקב"ה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והורידו לישראל, וצוה להם לאומרו בחשאי, משל לאדם שגנב חפץ נאה מתוך פלטרין של מלך ונתנה לאשתו ואמר לה אל תתקשטי בו אלא בצינעא בתוך ביתך, לכן כל השנה אומרים אותו בלחש, אבל ביום הכיפורים שאנו דומין למלאכים, כמ"ש בסי' תר"י, אנו אומרים אותו בקול רם בפרהסיא), וראה שם (הערה מב), שמצינו אמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בכמה זמנים ומקומות נוספים, ותוכן אמירה זו.
62. 1140. לבוש סי' סג ס"ה (ונראה לי שפסוק ראשון שהוזכר בכל זה הענין, כולל גם כן עמו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שהוא גם כן בכלל קבלת עול מלכות שמים, ויש לו כל דין פסוק ראשון לענין זה, נראה לי). מ"א ס"ק יא (ולבוש כתב שאפילו אמרו, ולא אמרו בכוונה, צריך לחזור). והיינו שמדברי הלבוש למד המ"א, שאף אם אמר ברוך שם בלא כוונה צריך לחזור. וכן הוא לקמן סי' סג ס"ה (אם קרא קריאת שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון, או בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, צריך לחזור ולקרותן). ומה שהצריך כאן לחזור רק "אם לא אמרו כל עיקר", פירושו שלא "בחשאי". אבל אם אמרו בלא כוונה, "צריך לחזור ולקרותן". וראה בדי השלחן סי' יט ס"ק לח, אם חוזר לשמע או לברוך שם.
63. 1141. וכן הוא לקמן סי' סג ס"ה (פסוק ראשון שהוא קבלת מלכות שמים, והוא הדין לברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שהוא גם כן קבלת מלכות שמים) , וסי' סו ס"ב ( ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שגם הוא בכלל היחוד). ואף שלפום ריהטא פירוש הדברים הוא שמברכים את כבוד מלכותו, כמו בשאר הברכות שאומרים ברוך אתה כו' מלך העולם. מכל מקום, אומרים כאן ענין מיוחד, "מלכותו לעולם ועד", שהוא ענין קבלת מלכותו. ותוכנה נתבאר בשער היחוד והאמונה פ"ז ( ובזה יובן מ"ש בזהר הקדוש דפסוק שמע ישראל הוא יחודא עילאה וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד הוא יחודא תתאה, כי ועד הוא אחד בחלופי אתוון. כי הנה סיבת וטעם הצמצום וההסתר הזה שהסתיר והעלים הקדוש ברוך הוא את החיות של העולם, כדי שיהיה העולם נראה דבר נפרד בפני עצמו, הנה הוא ידוע לכל כי תכלית בריאת העולם הוא בשביל התגלות מלכותו יתברך, דאין מלך בלא עם, פירוש עם מלשון עוממות, שהם דברים נפרדים וזרים ורחוקים ממעלת המלך, כי אילו אפילו היו לו בנים רבים מאד לא שייך שם מלוכה עליהם, וכן אפילו על שרים לבדם, רק ברוב עם דווקא הדרת מלך). ועוד כמה ענינים מיוחדים יש באמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כדלקמן סי' תריט ס"ט, ושם נסמן (הערה מב).
64. 1142. פסחים שם, כרבי מאיר (כיצד היו כורכין את שמע, אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ולא היו מפסיקין, דברי רבי מאיר), ופירש"י (בין אחד לואהבת, אע"פ דצריך להאריך באחד ולהפסיק בין קבלת מלכות שמים לדברים אחרים שכל אחד מקבל עליו, ואומר אחד הוא אלהינו בפסוק ראשון ופסוק שני לשון צוואה הוא). טור (וצריך להפסיק מעט בין לעולם ועד לואהבת). ב"י (וסובר רבינו, דמכיון דחזינן דצריך להפסיק בין קבלת מלכות שמים לדברים אחרים, לדידן דאמרינן ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, צריך להפסיק בינו לואהבת, דברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד מכלל קבלת מלכות שמים הוא). שו"ע סעיף יד (צריך להפסיק מעט בין לעולם ועד לואהבת, כדי להפסיק בין קבלת מלכות שמים לשאר מצות). ט"ז ס"ק ו (לפי שצריך להפסיק בין פסוק ראשון וברוך שכמל"ו, כי שם, לשון שאנחנו מקבלין עלינו מלכות שמים, ופרשת ואהבת הוא לשון צוואה). וכן צריך להפסיק בין אחד לברוך, כדלעיל סוף ס"ז (יש לו להפסיק מעט בין אחד לברוך, כי עיקר קיבול מלכות שמים הוא בפסוק ראשון, ויש לו להפסיק בינו לבין שאר דברים).
65. 1143. על הכל סי' ב בשם מהר"ם מאיברא (אמר לנו הר"ם, כי הבא לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפסיק בפסוק שמע ג' הפסקות, שמע ישראל יפסיק, ובין י"י אלהינו יפסיק, ובין י"י לאחד יפסיק). דרכי משה הארוך (ועוד צריך להפסיק בין ה' אלהינו לה' אחד כי היכי דלישתמא ה' שהוא אלהינו הוא ה' אחד. אם כן הפסוק נחלק לשלשה חלקים והם שלש הפסקות), והיינו שמפרש מה שכתב על הכל "ג' הפסקות", שהכוונה ש"הפסוק נחלק לשלשה חלקים". רמ"א סעיף יד (ויש להפסיק בפסוק ראשון בין ישראל לה', ובין אלהינו לה' השני, כדי שיהא נשמע, שמע ישראל כי ה' שהוא אלהינו הוא ה' אחד).
66. 1144. רבא בפסחים שם (שהיו אומרים היום על לבבך, דמשמע היום על לבבך ולא מחר על לבבך). האשכול הלכות קרית שמע וברכותיה (צריך לשהות בין היום על לבבך ובין היום לאהבה). טור (צריך להפסיק בין היום לעל לבבך, שלא יהא נראה היום ולא למחר. ומהאי טעמא נמי צריך להפסיק בין אשר אנכי מצוה אתכם היום ובין לאהבה), ושו"ע סט"ו (צריך להפסיק בין היום על לבבך, ובין היום לאהבה, שלא יהא נראה היום ולא למחר).
67. 1145. ירושלמי פ"ב ה"ד (אלו צריך דיקדוק ... ר' חנינא בשם ר' אחא אשר נשבע ה'). המנהיג דיני תפלה סי' לח (ירושלמי צריך להוציא בפה העיי"ן מאשר נשבע, שלא יהא כה"א חס ושלום. אב"ן). טור ושו"ע סעיף טז (צריך להפסיק בין נשבע לה', כדי להטעים יפה העי"ן שלא תהא נראית כה"א).
68. 1146. לבוש סט"ז (וצריך להפסיק בין נשבע לה', כדי להטעים יפה העי"ן שלא תהא נראית כה"א והוי פירושו לשון שבייה כאילו אמר נשבה ה' ח"ו).
69. 1147. ירושלמי שם (צריך להתיז למען תזכרו). הובא ברי"ף ח, ב ותוס' טו, ב ד"ה בין, ורא"ש פ"ב דברכות סי' יב. טור ושו"ע סי"ז (צריך להתיז זיי"ן של תזכרו).
70. 1148. טור (והראב"ד הוסיף זיי"ן דוזכרתם דלא לשתמע כסמך), ושו"ע שם (וכן צריך להתיז זיי"ן של וזכרתם).
71. 1149. רד"ק במכלול שער דקדוק הפעלים ע, א (אמרו רז"ל בקריאת שמע צריך להתיז זיי"ן של תזכרו, שאם לא תחזק קריאתה תדמה קריאת הזיי"ן לקריאת הסמך ... כי הזיי"ן הנחה ואחריה כ"ף תדמה לקריאת הסמ"ך ... הזהיר על תזכרו והוא הדין על וזכרתם), הובא ב ב"י (כי הזיי"ן הנחה ואחריה כ"ף, תדמה לקריאת הסמ"ך ... יש לומר כי הזהירו על תזכרו והוא הדין על וזכרתם).
72. 1150. ראב"ד פ"ב ה"ט (יטעים יו"ד של ישראל שלא תראה אל"ף). טור ושו"ע סי"ח (ידגיש יו"ד של שמע ישראל, שלא תבלע ושלא תראה אל"ף. וכן יו"ד דוהיו, דלא לשתמע והאו).
73. 1151. רא"ש פ"ב דברכות סי' יב בשם ירושלמי (ירושלמי ... צריך ליתן ריוח בין וחרה אף, דלא לישתמע וחרף). שבלי הלקט סי' טו (וצריך לדקדק ולומר וחרה אף, שאם לא כן משמע וחרף. ירושלמי). תוס' טו, ב (רב אלפס מוסיף כגון וחרה אף, דאם לא יתן ריוח אז נראה כמו וחרף). טור ושו"ע סי"ט (צריך ליתן ריוח בין וחרה לאף, דלא לשתמע וחרף).
74. 1152. ברייתא טו , ב (תני רב עובדיה קמיה דרבא, ולמדתם, שיהא למודך תם, שיתן ריוח בין הדבקים), ופירש"י (תיבות המדובקות זו בזו, אם אינך מפרידן כשהתיבה השניה מתחלת באות שהתיבה שמלפניה נגמרת, הוא קורא אותן שתי אותיות באות אחת אם אינו מתעסק ליתן ריוח ביניהן). טור ושו"ע ס"כ (צריך ליתן ריוח בין תיבה שתחילתה כסוף תיבה שלפניה).
75. 1153. רבא שם (כגון על לבבך, על לבבכם, בכל לבבך, בכל לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, הכנף פתיל, אתכם מארץ). טור ושו"ע ס"כ (כגון בכל לבבך, על לבבכם, בכל לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, הכנף פתיל, אתכם מארץ). ומה שהשמיט "עשב בשדך" שבגמרא ושו"ע, ראה בדי השלחן סי' יט ס"ק נו. שו"ע אדה"ז המבואר. וראה גם לקמן סי' קסז ס"ה (וצריך ליזהר ליתן ריוח בין לחם ובין מן, וכן בין שאר ב' אותיות ששוות בברכות).
76. 1154. רד"ק במכלול שער דקדוק הפעלים עג, א (גם רז"ל כשאמרו צריך ליתן ריוח בין הדבקים, כגון על לבבך בכל לבבכם, לא אמרו להפסיק שלא לתת מקף בין שני הלמד"ין כאשר הוא, אלא אעפ"י שיקראם במקף, יתן ריוח והבדל ביניהם בלשון שידמה כי שני למד"ין קרא כי הנה בּכָל-לבבכם, בכל הוא נקוד בקמץ מפני המקף, ואם יקרא אותו בלא מקף, יהי' נקוד בחולם, וזה לא אמרו להחליף התנועות אשר נתנו למשה מסיני), הובא בב"י, ובמ"א ס"ק יב (בכל לבבך, פירוש, שיקרא בענין שישתמע שהם שני למדי"ן, אבל מכל מקום צריך מקף בנתים, כי בלא מקף צריך לקרות בכל בחול"ם, ובמקף בקמ"ץ (ב"י רד"ק)). וראה יגדיל תורה (נ.י.) ח"ח ע' מט.
77. 1155. הרב רבינו יונה בספר היראה (כל את ואותו ואותה הסמוכים למ"ם צריך להפרידם זה מזה). טור ושו"ע סכ"א (צריך בכל אל"ף שאחר מ"ם, להפסיק ביניהם, כגון ולמדתם אותם, וקשרתם אותם, ושמתם את, וראיתם אותו (וזכרתם את, ועשיתם את), שלא יהא נראה כקורא מותם, מת). וראה יגדיל תורה (נ.י.) חל"ב ע' סא.
78. 1156. הרב רבינו יונה שם . טור ושו"ע סכ"ב (אף בפסוקי דזמרה ובתפלה צריך לדקדק בכך).
79. 1157. כדלעיל סי' נא ס"ז.
80. 1158. רד"ק במכלול שם (ומה שהביא רבי יונה ראיה מדברי רז"ל בהזהרתם על קריאת שמע, איננה ראיה שמותר ההבלע בזולתו, אבל אזהרתם בכל עת שיקרא האדם בתורה ובנביאים ובכתובים), הובא בב"י. רמ"א סכ"ב (והוא הדין הקורא בתורה בנביאים ובכתובים יש ליזהר).
81. 1159. רד"ק שם (ומה שהזהירו בקריאת שמע הוא ... שכל ישראל קוראים אותם פעמים ביום, חכמים ועמי הארץ, לפיכך היו צריכין להזהיר עליהם מפני עמי הארץ שאינם רגילים בקריאה). לבוש סכ"ב (אלא שהזהירו חז"ל בקריאת שמע ביותר מפני ... שחייבים כל אדם לקרותה בכל יום פעמיים, לפיכך היו צריכין להזהיר עליהם מפני עמי הארץ שאינם בקיאין בקריאה).
82. 1160. רמב"ם פ"ב ה"ט (כיצד ידקדק, ישמור שלא ירפה החזק ולא יחזיק הרפה, ולא יניח הנד ולא יניד הנח). טור ושו"ע סכ"ג (צריך לדקדק שלא ירפה החזק ולא יחזק הרפה, ולא יניח הנד ולא יניד הנח). וראה גם לעיל סי' נא סי"ב.
83. 1161. ס"א (אף על פי שצריך לדקדק באותיותיה, קרא ולא דקדק בהן יצא).
84. 1162. הרב רבינו יונה ח, ב (אומרים שמע ישראל ולא היו מפסיקין, כלומר שלא היו קורין אותה בנחת עם הטעמים שלה, כמו שאנו נוהגין היום, שעיקר מצות קריאת שמע הוא לקרותה עם הטעמים שלה), לפירושו בפסחים שם נו, א (כיצד היו כורכין את שמע, אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ולא היו מפסיקין). טור ושו"ע סכ"ד (צריך לקרות קריאת שמע בטעמים כמו שהם בתורה).
85. 1163. ב"י (וכן ראוי לנהוג, מאחר שרבינו מפרש כן).
86. 1164. רמ"א סעיף כד (אבל לא נהגו כן במדינות אלו. ומכל מקום המדקדקים מחמירים בכך). מ"א ס"ק יד (ובלבד שיכוין, כי הנגינה למי שלא הרגיל בה מפסיד הכוונה (ד"מ)).
87. 1165. דרכי משה ס"ק ח (ולי נראה דקשה לשנות המנהג בזה, כי הקריאה בטעמיה מפסיד הכוונה, כי אי אפשר למי שלא הרגיל עצמו בזה מעודו לכוין בניגון ובפירוש המלות כראוי, לכן הקורא כמנהגו לא הפסיד. אבל הרוצה להחמיר על עצמו ויודע שיוכל לכוין בשתיהן, יחמיר ותבא עליו ברכה).
88. 1166. ריב"ש סי' תפו (ואתה שנהגת להסתכל בה בשעת קריאת שמע, כשאתה מגיע לוראיתם אותו, אל תניח מנהגך, כי מנהג יפה הוא וחבובי מצוה הוא. וכך היה נוהג מורי החסיד הרב רבי פרץ הכהן זצ"ל ... כשמגיע לוקשרתם, ממשמש בהם), הובא בב"י סי' כד.
89. 1167. הרב רבינו יונה בספר היראה (כשיגיע לוקשרתם לאות על ידך, ימשמש בתפילין של יד. והיו לטוטפות בין עיניך, ימשמש בשל ראש, וכשיגיע לוראיתם אותו, יעיין בציציתיו). טור ושו"ע סכ"ה (כשיאמר [וקשרתם לאות על ידך] ימשמש בתפילין של יד, וכשיאמר והיו לטוטפות בין עיניך ימשמש בשל ראש, וכשיאמר וראיתם אותו ימשמש בב' ציציות שלפניו). וכן הוא לעיל סי' כח ס"ב (ומנהג יפה למשמש בתפילין כשמזכיר מצותן בקריאת שמע, וממשמש בשל יד כשאומר וקשרתם לאות על ידך ובשל ראש כשאומר והיו לטוטפות בין עיניך).
90. 1168. ס"ו (יש נוהגין להסתכל בציצית כשמגיע לוראיתם אותו וליתן אותם על העינים), וס"ז (כשמסתכל בציצית יסתכל בב' ציצית שלפניו). ולפום ריהטא נראה שבעת אמירת קריאת שמע אוחז בידו רק שני הציציות שלפניו. אבל בשער הכונות ברכת אהבת עולם, יט א (ובאמרך מארבע כנפות ... תקבץ הארבע ציציות בידך שמאלית). ובספר המנהגים – חב"ד ע' 10-11 (באמירת וראיתם אותו, אוחזים בידו הימנית הב' ציצית שלפניו, המונחים באמצע, אבל כמו שמסודרים כנ"ל), והיינו כאמור לפני זה שם (אשר הד' ציצית המונחים אצלו בין ב' האצבעות הנ"ל המה ממש באותו הסדר כמו שהמה תלוים בהטלית כמו שהוא מלובש בהם, ב' ציצית לפניו ולאחריו ב' ציצית, א' מימין וא' בשמאל, כאילו שהמה מקיפים את הב' ציצית שלפניו), ואחר כך בעת אמירת וראיתם אותו אוחז את ב' הציצית האמצעיות שבהם, וממשמש בהם.
91. 1169. שצריך לאמרו בחשאי, כדלעיל סי"ג (צריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בחשאי).
92. 1170. הרב רבינו יונה ח, ב (התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי, רוצה לומר שיאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בלחש, ואחר כך יאמר כל השאר בקול רם אם ירצה. וכן נוהגים היום בהרבה מקומות ומנהג יפה הוא). שו"ת רשב"א ח"א סי' תנב (שאלת על מנהג כל גלילותינו שקורין את שמע בלחש. מקומות מקומות, יש שקורין בקול ויש שקורין בלחש, שלא הקפידו בגמרא אלא על ברוך שם, לאמרו בלחש). שו"ע סכ"ו (יש נוהגים לקרות קריאת שמע בקול רם, ויש נוהגים לקרותו בלחש). ומכל מקום צריך להשמיע לאזניו בלחש לכתחלה, כדלקמן סי' סב ס"ג (צריך להשמיע לאזניו מה שמוציא מפיו, שנאמר שמע, השמע לאזניך. ואם לא השמיע לאזניו יצא). וכן הוא בתפלה, כדלקמן סי' קא ס"ב (ומשמיע לאזניו בלחש, ולא ישמיע קולו (לאחר העומד אצלו חוץ לד' אמותיו)), וס"ד (המתפלל בלחש ולא השמיע לאזניו יצא).
93. 1171. רמ"א שם (מכל מקום יאמרו פסוק ראשון בקול רם, וכן נוהגין). וכדלעיל ס"ה (נוהגין לקרות פסוק ראשון בקול רם, כדי לעורר הכוונה).
94. 1172. תשובת רב האי גאון בשערי תשובה סי' שמג (וששאלתם דאיכא בינייכו דקראן קריאת שמע בקול רם ... מעליא איהו בלחש, דלא יתאביד מבר נש תיבה חדא או תרין, דהא כל חד חייב בקריאתה, וכולהו תיבין בחושבנא, ואצטריך לאשלמא לון בכל יומא, ומאן דגרע חד מנייהו כאלו גרע עלמא חדא. ועל דא בקריאתה בקול, זמנין דישתוק פורתא וצבורא יקראו להלאה, ויקרא בהו מההוא תיבה דאינון אמרי, וידלג תיבה או תרין ויתיר. ועל דא בלחש כל חד יקרא, ולא יגרע כלום). שו"ת הרשב"א סי' תנב (וראוי ברוב ישראל לאמרו כולו בלחש, כדי שיהא כל אחד ואחד משנן בפיו, שאילו אומרין אותו בקול רם, אולי יבטח האחד על השמיעה בקרוא אותו הצבור). הובא בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' י (יש מן המפרשים ז"ל שכתבו, כי אלו שנוהגין לקרוא קריאת שמע עם ש"צ בקול רם, לא יפה הם עושים, כי לפעמים יסמוך על שליח ציבור בקריאת קצת מלות ולא יוציא אותן בפה. מה שאין כן כשקורא לבדו. וכן כתב רבינו האיי גאון ז"ל בתשובה). מ"א ס"ק טז (ובתשובת ר"מ אלשקר סי' ו' נתן טעם בשם רבינו האי ורשב"א, דאין לקרותה בקול רם, אולי יבטח אחד על השמיעה ולא יקרא בעצמו).
95. 1173. הרב רבינו יונה יג, ב (אין פורסין על שמע כדי לפטור את השומעים בעניית אמן אלא בעשרה). הובא ב ב"י סי' סט , ובמ"א סי' נט ס"ק ה. ולדעת האומרים שב' הפרשיות הן מן התורה, צריך גם לכוין להוציאו, כמו בתקיעת שופר, דלקמן סי' תקפט ס"ז (אם נתכוין התוקע להוציא את השומע ידי חובתו ולא נתכוין השומע לצאת ידי חובתו בשמיעה זו, או שנתכוין השומע לצאת ידי חובתו ולא נתכוין התוקע להוציא את השומע, אלא תקע לעצמו, לא יצא השומע ידי חובתו, עד שיתכוונו שניהם שומע ומשמיע).
96. 1174. ס"ד (ברכות אלו של קריאת שמע ... אינו מוציא אלא ש"ץ את הצבור, דהיינו כשיש שם ט' השומעים ועונין אמן, אבל כשאין ט' שומעין, יחיד הוא, ואין יחיד מוציא את היחיד ... ברכת קריאת שמע וכל ברכת השחר, שהן ברכות שבח והודאה, ונתקנו לאמרם בפיו או שישמע אותן ברוב עם שהיא הדרת מלך, כשט' שומעין מאחד ועונין אחריו אמן). וכמו בברכות קריאת שמע, כן הוא אף בקריאת שמע עצמה; אלא שיש שני חילוקים בין ברכות קריאת שמע לבין קריאת שמע עצמה: (א) בקריאת שמע עצמה אינו מוציא אלא את מי שאינו בקי (כדלעיל שם הערה לב ). (ב) בקריאת שמע עצמה יוצא אף בלא עניית אמן, מטעם שומע כעונה (כדלעיל שם הערה לח ).