ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לדוילךשיחה א189

189

פרטית, מצות היחיד שכ"א צריך לקיים בשדה שלו, וגם את"ל שהיא (גם) מצות הציבור, הרי סו"ס מצות שמיטה היא רק מצוה פרטית שמקיימים בארץ;

משא"כ מצות הקהל שהיא מצוה כללית ביותר — "ולמדו ליראה גו' (ועד) כל הימים גו'", היינו שהיא מביאה לקיום כל המצות וכל הימים, והיא תלוי' במלך הכובש את הארץ, ע"ד כיבוש יהושע.

ג. והנה כ"ז הוא ע"פ פשוטו של מקרא, אשר (א) הכתוב "ועתה כתבו גו'" אינו מדבר במצות כתיבת ספר תורה כ"א בכתיבת שירת האזינו, (ב) מצות הקהל באה בהמשך לדברי הצוואה ליהושע אודות ביאת וכיבוש הארץ כו'.

אמנם ע"ד ההלכה צריך ביאור בנוגע למצות כתיבת ס"ת (שהרי מפסוק "ועתה כתבו לכם גו'" ילפינן מצות כתיבת ספר תורה, כנ"ל), וגם בנוגע למצות הקהל אין התירוץ הנ"ל (שהיא דברי צוואה ליהושע) מספיק, ובפרט לפי הדיעות שמצות הקהל אינה מצות המלך דוקא²⁰.

ויש לומר בזה בהקדם דברי הרמב"ם²¹ בנוגע למצות הקהל "חייבין²² להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה²³ כיום שניתנה בו בסיני אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתירה ומי שאינו יכול לשמוע מכוין לבו לקריאה זו שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה שהמלך שליח הוא להשמיע דברי האל".

ועפ"ז מובן הטעם שנאמרה המצוה בסוף ארבעים שנה סמוך ולפני כניסתם לארץ, ולא ביחד עם שאר מצוות התורה (התלויות בארץ) — כי שאני מצוה זו בגדרה משאר מצות התלויות בארץ: בשאר מצות אלו, התנאי בהם דכניסה לארץ הוי רק תנאי במקום וזמן חיובן (שאין חייבים בהם במדבר כ"א בכניסתם לארץ וכו'); משא"כ מצות הקהל, הרי זה שחיובה הוא בארץ דוקא, הוי חלק מעצם המצוה, דכאשר יוצאים בנ"י ממדבר

הערות

20. כי אף שקריאת הפרשיות היא ע"י המלך, כמפורש במשנה (סוטה מא, א. וראה רש"י שם ד"ה שנאמר) — אינו מוכרח שמצות הקהל היא מצוה דהמלך, ואדרבה, מלשון הרמב"ם (הל' חגיגה פ"ג ה"א) "מ"ע להקהיל כל ישראל" (סתם, ולא כתב שהחיוב הוא "על המלך להקהיל" וכיו"ב) משמע דלא הוי מצות המלך. וגם בנוגע לקריאת הפרשיות, הרי מזה שהרמב"ם לא הזכיר הא דמלך קורא תיכף בתחילת הפרק כשמגדיר עצם המצוה (כ"א בהלכה ג שם), משמע קצת שאי"ז מעצם גדר המצוה (ואפ"ל דהוי מפני כבוד המלך וכיו"ב). וברלב"ג כאן (בהתועלת הי"ג) "המלך או הכה"ג או הנשיא שבישראל". ועד"ז באברבנאל "יקרא הגדול שבעם שהוא המלך או השופט". וראה לשונו לפנ"ז הובא לקמן הערה 34. וכ"כ במנ"ח שם מ"ע תריב (ועוד) ע"ד ההלכה. וראה בכ"ז אנציקלופדי' תלמודית ערך הקהל. וש"נ. לקו"ש חי"ט שם וע' 367. וש"נ. ועוד.
21. הל' חגיגה פ"ג ה"ו.
22. לפנינו התחלת ההלכה היא "וגרים שאינן מכירין", וכבר העירו (אנציקלופדי' תלמודית שם ע' תמו) שבדפוס רומי ר"מ וקושטא רסט נראה שאין כאן התחלת ההלכה, ולפ"ז תיבות "וגרים שאינן מכירין" שייכות להתיבות בסוף הלכה שלפנ"ז "אע"פ שיש שם לועזות".
23. צריך בירור בגירסת "באימה כו' ברעדה" — שלכאורה המקור בברכות (כב, א) — אבל שם בכמה שינויים. וראה הלשון "באימה וביראה כו'" ברמב"ם — הל' תפלה פ"ה ה"ד (כעבד לפני רבו בתפלה); שם פי"ב הי"א (במתרגם התורה); סוף הל' ס"ת (ביושב לפני ס"ת); הל' סנהדרין פ"ג ה"ז (ישיבת הדיינים). וראה לקו"ש חכ"ה ע' 71 הערה 14 ובשוה"ג שם.

מצוטט ב־5 עמודים

אגרות קודש ט'ריז לקו"ש חל"ד ע' 189
אגרות קודש ט'רלב לקו"ש חל"ד ע' 189
תורת מנחם בס"ד. שיחת יום ד', י"ט תשרי, ג' דחוה"מ סוכות ה'תשי"ג. לקו"ש חל"ד ע' 189
תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תשכ"ו לקו"ש חל"ד ע' 189
תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ז לקו"ש חל"ד ע' 189

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.