152

ובנוסף לכך, עדיין אין מובן: לשם מה, לפי פשוטו של מקרא, כתובות המילים ,והצדיקו... "?

ואין לומר לפי פשוטו של מקרא, שיש כאן עוד* ציווי ומצות עשה לדון דין אמת!, כשם שיש מספר לאוץ בענין ,לא תטה משפט"ל. כי מהניסוח המפורט בפסוק ,כי = יהיה ריב... ונגשו... ושפטום" מובן, שאין התורה מתכוונת כאן לענין חדש.

ב. לא ,לנתוח בזכות" ולא .עדים זוממין"

ב,ספרי"? יש דעה הלומדת מן

המילים ,והצדיקו את הצדיק". - ,צדקהו כדי שלא ילקה". וכפי שמסבירים שם המפרשים" שיש

לפתוח בזכות - ראשית כל יש לחפש זכות כל"שהיא לנידון ,כדי שלא ילקה", ורק לאחר מכן יש לדונו על רשעתו, כשם שקובעת ההלכה לגבי דיני נפשות ש,פותחין בזכות"''.

אך אין לומר שרש"י סובר כדעה זו, שאם כך, צריך היה רש"י לומר זאת במפורש, כי פירוש זה אין .בן החמש למקרא" יכול להבין בעצמו, קל וחומר מכך שהספרי מפרש זאת.

ובמיוחד כאשר פירוש זה אינו מתאים כל כך בפשטות ללשון הפסוק: שני הענינים בפסוק = ,והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע" - מדברים, בפשטות, אודות אנשים שונים - אודות שני אנשים הנידונים, אשר אחד מהם הוא צדיק והאחר - רשע. ואילו לפי הפירוש שלעיל מדובר בפסוק כולו על אותו האדם: בתחילה יש לחפש דברמה לזכותו - והצדיקו את הצדיק, ואם אי אפשר לזכותו, רק אז - והרשיעו את הרשע.

ועל-אחת -כמה-וכמה אי אפשר לומר שרש"י סובר בפשוטו של מקרא כדרשה המובאת בגמרא?', שמדובר בפסוק על מקרה שבו ,עדים זוממין" ,הרשיעו את הצדיק", ולאחר מכן ,אתו (=באו) עדים אחריני (-אחרים) והצדיקו את הצדיק דמעיקרא (=את הצדיק מלכתחילה) ושוינהו להני רשעים" (=ועל ידי כך הפכו את העדים הזוממין לרשעים), ואז קובעת התורה שהללו חייבים במלקות = .(והיה אם) בן הכות רשע". ובודאי מופרך לומר שפירוש זה כה פשוט עד כדי כך שרש"י אינו צריך כלל לאומרו במפורש!